חיפוש

Gender Identity Disorder - הפרעה זהות מגדרית

"ויברא אלוהים את האדם בצלמו בצלם אלוהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם"

הזהות המינית מתחילה להיווצר בגיל צעיר- בסביבות גיל שנתיים מתחילה להתפתח המודעות של הילד או הילדה להיותם דומים לאביהם או לאימם. המין איתו באנו לעולם מהווה חלק מזהותנו, ובמהלך החיים אנחנו לומדים להבין את משמעות הדבר, ומתמודדים עם הציפיות, התשוקות והמגבלות הכרוכות בלהיות ילד או ילדה, גבר או אישה. יחד עם הגדרת המין אנחנו לומדים שבעולם החברתי ישנם גם "תפקידי מגדר"- כל אותם תפקידים ופעילויות המבדילים בין נקבות לזכרים בתרבות בה אנו חיים. הציפייה החברתית היא שההתנהגות המגדרית תהיה תואמת את מינו של הפרט.

תסמינים קליניים

המאפיינים הבולטים של הפרעת זהות מגדרית הם מתח קבוע ובעל עוצמה גבוהה בקשר למין הביולוגי המולד, הזדהות עזה עם המין השני ותשוקה להשתייך אליו. עוד כילדים יכחישו הסובלים מההפרעה את המבנה האנטומי של גופם, ירצו ללבוש בגדים סטריאוטיפיים למין האחר, ויעדיפו משחקים ופעילויות המזוהות עם המין האחר. בנים לדוגמה יתלבשו בבגדים נשיים, התנהגותם ותנועותיהם יראו נשיים, והם יתעלמו מאברי מינם או יסלדו מהם. בנות יסרבו להטיל מימיהן בישיבה ויטענו שבקרוב יתפתח אצלן פין, ויעדיפו את משחקי הבנים ולבושם. לעיתים קרובות תגובת הסביבה תהיה לעג ודחייה. אותם ילדים עלולים להיתקל בקשיים חברתיים, ולסבול מלעג והתנכלויות לא רק מצד בני גילם, אלא גם מצד מורים והורים שמתקשים לקבל את הופעתם והתנהגותם השונה. בשל כך לעיתים קרובות אותם ילדים יעדיפו להימנע מחברה, ויעדרו לעיתים תכופות מבית הספר. כנראה שבנות יסבלו מכך פחות, משום שבתקופת טרום ההתבגרות מוכרת תופעת הנערה הנערית (tom boy) כתקופת מעבר טבעית שהיא חלק מההתפתחות, ואילו התנהגות נשית אצל נערים היא נדירה יותר, ויש סיכוי גבוה יותר שהיא תמשיך ותאפיין אותם בהמשך החיים.

שכיחות

אין מספיק ידע בנוגע לשכיחות התופעה. ההערכות הקיימות כיום מבוססות בעיקר על אלה המעוניינים בשלב כלשהו בניתוח לשינוי המין, והן מצביעות על מספר גדול בהרבה של זכרים, אך הרצון לשינוי מין פיזיולוגי באמצעות ניתוח (טראנס-סקסואליות) מתרחש בפחות מ- 10% מהמקרים. בקרב כשליש עד שני שלישים מהמקרים ההעדפה המינית בבגרות (כיוון המשיכה והעניין הרומנטי והארוטי) תהיה לבני אותו המין (כלומר- נטייה הומוסקסואלית). דיכאון והתנהגות אנטי חברתית הינם שכיחים, וקשורים בד"כ להתמודדות עם דחייה חברתית. אנשי מקצוע סבורים שע"פ רוב ניתן לזהות את ההפרעה עוד לפני גיל 4.

אבחנה ע"פ ה-DSM

ההפרעה מאובחנת כאשר מתקיימים הקריטריונים הבאים:

* הזדהות חזקה וממושכת עם המגדר האחר (שלא רק על מנת לזכות ברווח תרבותי כלשהו המשויך לאותו מגדר). אצל ילדים ההפרעה תבוא לידי ביטוי בארבע (או יותר) מהדרכים הבאות:
#תחושה מוצהרת וחוזרת על עצמה להיות משויך למין האחר, או התעקשות על שייכות זו כקיימת בפועל.
#אצל בנים העדפה וחיקוי של לבוש נשי, אצל בנות- התעקשות להתלבש בצורה גברית סטריאוטיפית.
#העדפה חזקה ומתמדת לתפקידי המין האחר במשחקי דמיון, או פנטזיות של להיות בן/בת המין המנוגד.
#תשוקה חזקה לקחת חלק במשחקים סטריאוטיפים או תחביבים המזוהים עם המין האחר.
#העדפה חזקה לשותפים למשחק בני/ בנות המין האחר

אצל מתבגרים ומבוגרים ההפרעה מתבטאת בסימפטומים כמו תשוקה מוצהרת להיות בן/בת המין האחר, תשוקה לחיות או לזכות ליחס כבן/בת המין האחר, או שכנוע בכך שיש לו/ לה תחושות ותגובות אופייניות למין האחר.

* חוסר נוחות מתמשך עם המין שלו/ שלה, או תחושת חוסר התאמה בתפקידי המגדר תואמי המין. אצל ילדים ההפרעה תתבטא באמצעות מוטיב כלשהו מן הבאים: אצל בנים - הטענה שהפין או האשכים הם דוחים או עומדים להיעלם, או שעדיף היה אילו לא היו כלל, או דחייה ממשחקים קשוחים וצעצועים או פעילויות זכריות טיפוסיות. אצל בנות- דחייה מהטלת שתן בישיבה, טענה שהיא מגדלת או תגדל פין, או הטענה שהיא לא רוצה לגדל שדיים או לקבל וסת, או דחייה משמעותית מלבוש נשי מקובל.
בקרב מתבגרים ומבוגרים ההפרעה מתבטאת בסימפטומים כמו עיסוק בהפטרות מסימני מין ראשוניים או משניים (למשל: בקשה לקבל או הורמונים, או לבצע ניתוח, או פרוצדורות אחרות לשינוי פיזי של סימני מין על מנת להדמות למין האחר), או: אמונה שהיא או הוא נולדו למין הלא נכון.

* הפרעה אינה קיימת בחפיפה עם מצבים אינטר-סקסואליים (בין מיניים).

* ההפרעה גורמת למצוקה קלינית משמעותית או פגיעה בתפקוד החברתי, תעסוקתי או כול תפקוד משמעותי אחר.

גורמים

מספר גישות פסיכולוגיות ניסו להסביר את קיום ההפרעה:

גורמים ביולוגיים: הסברים ביולוגיים בנושא הזהות מינית שנויים במחלוקת. ההסברים נשענים על השפעתם של הורמוני המין על התנהגות האדם-הטסטוסטרון, ההורמון הגברי, מגביר מיניות ותוקפנות, האסטרוגן מפחית תחושות והתנהגויות אלה. מן הצד השני קיימת הטענה שהתנהגותם של בעלי חיים מדרגה נמוכה נשלטת ע"י הורמונים, וככול שמתקדמים בסולם האבולוציוני מופחתת השפעה זו. לפיכך התנהגותו של האדם מעוצבת ע"י גורמים רבים ומורכבים מכדי לתלותה בהורמונים כגורם עיקרי.

גורמים פסיכו-סוציאליים: ישנה אינטראקציה בין גורמים שונים: תכונות ההורים, דרך הגידול, הטמפרמנט המולד ותפקידי המין המצופים תרבותית. בעקבות פרויד נוטים להאמין שבעיות בזהות המינית מושרשות בקונפליקטים מהשלב ההתפתחותי האדיפאלי. במשולש האדיפאלי קונפליקטים מושפעים הן מהתרחשויות מציאותיות בין הילד להוריו, והן מפנטזיות בעולמו הפנימי של הילד. הילד אמור "להתאהב" בהורה בן המין הנגדי ולהזדהות עם ההורה בן אותו המין, אך לא תמיד מתפתחת הזדהות כזו. גם איכות הקשר אם-ילד בשנות החיים הראשונות משמעותית בהיווצרות הזהות המינית. בתקופה זו יש לדמות המטפלת תפקיד חשוב בהתעוררות המודעות של הילד למינו. הטענה היא שעוינות וחוסר הערכה מצד הדמות המטפלת עלולה להביא לתלות וליחסים סימביוטיים, ויחסים מסוג זה עלולים לפגום בהתפתחות הזהות המינית הנפרדת. גם היעדרות ממושכת של האם או של האב יכולה לפגוע בתהליכי ההזדהות המינית, שהינם חלק מפתרון התסביך האדיפאלי. ישנם גם ילדים שמקבלים את המסר שיזכו ליותר קבלה והערכה אם יאמצו לעצמם התנהגויות של בני המין השני (לדוגמה: ילדים דחויים או שעברו התעללות עלולים לפתח אמונה שאילו היו בני המין האחר היו זוכים ליחס טוב יותר). 

טיפול

הפרעת הזהות המגדרית מלווה פעמים רבות במצוקה רבה. לכן, במידה וחשים בצורך בטיפול, הטיפול המומלץ הינו פסיכותרפיה. בפנייה לטיפול חשובה שאלת המוטיבציה לטיפול, וכן השאלה מהי מטרת הטיפול. אם מטרת הטיפול היא שינוי הזהות המינית צפויה התנגדות רבה- אנשים עם הפרעת זהות מגדרית הם בעלי דעות וערכים שעל פי רוב אין בכוונתם לשנות. אם יגיעו לטיפול יהיה זה בד"כ כתוצאה מהדיכאון או החרדה המלווים את ההתמודדות האישית והחברתית שלהם. המטרה בטיפול תהיה לעזור לאדם לחוש בנוח עם הזהות המינית-מגדרית אליה הוא שואף.
כשמדובר בילד או מתבגר יש להסביר את המצב בבהירות הן לו והן להוריו, משום המבוכה הרבה הכרוכה בקשים מסוג זה. חשוב להסביר שזהו מצב בו לילד דרושה תמיכה ולא ביקורת, ושהתערבות מוקדמת חשובה לרווחתו, גם אם לא תוביל לשינוי בזהותו המינית.


ביבליוגרפיה

אפטר, א. הטב, י. ויצמן, א. טיאנו, ש. (1998), פסיכיאטריה של הילד והמתבגר. הוצאת דיונון- אוניברסיטת תל-אביב.

אליצור, א., טיאנו, ש., מוניץ, ח., נוימן, מ. (1995) פרקים נבחרים בפסיכיאטריה, מהדורה שלישית. אוניברסיטת תל-אביב: הוצאת פפירוס.

Kaplan H.I, Sadock B.J, Grebb J.A (1997) Synopsis of psychiatry, Behavioral sciences, Clinical Psychiatry, eighth edition.

תחומי מומחיות:
טיפול לקהילה הגאה