חיפוש

Anti-Libidinal Ego - אגו אנטי-ליבידינלי

אגו אנטי-ליבידינלי הינו מונח שטבע הפסיכואנליטיקאי רונלד פיירברן. אבי הפסיכואנליזה, זיגמונד פרויד, טען כי מטרתו של האדם הינה השגת מקסימלית של עונג, וכי האחראי על כך הוא הליבידו, מבנה נפשי השוכן באיד ומרכז את כלל היצרים המיניים של האדם. פיירברן לא שלל את קיומו של הליבידו, אבל טען כי מטרתו של הליבידו איננה השגת עונג אלא השגתו של האובייקט (ההורים ואחרים משמעותיים לאורך החיים).

עוד הוא טען כי האגו, אשר אחראי על החוויה המודעת של האדם, מתפתח בתגובה להתנסויות הממשיות עם הדמויות ההוריות בילדות. האגו האנטי-ליבידינלי הוא החלק של האגו המתעצב אל מול המאפיינים המתסכלים והדוחים של ההורים. בבגרות, הוא משמש בתור המבנה הנפשי המתרחק מיחסי גומלין בעולם המציאותי ופונה פנימה, לעולם הפנטזיה. באופן אידיאלי, יהיה אחראי האגו האנטי-ליבידינלי על גיבוש עצמאות ונפרדוּת מאחרים. במקרים פתולוגים, כאשר ההתכנסות פנימה הינה קיצונית מדי, הוא עלול להוביל להסתגרות ולהתרחקות מחברתם של בני אדם, כזו המאפיינת למשל הפרעת אישיות סכיזואידית.


ביבליוגרפיה

ברמן, ע. וכספי-יבין, י. (1991). מבוא לפסיכולוגיה (יחידה 10: תיאוריות על האישיות). תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.

מיטשל, ס. א., ובלאק, מ. ג. (2006). פרויד ומעבר לו: תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית. תל-אביב: תולעת ספרים.

Guntrip, H. (1973). Psychoanalytic Theory, Therapy, and the Self. New-York: Basic Books.

אנשי מקצוע בתחום

פסיכותרפיה