פורום טיפול נפשי

בני הכיר בחורה בת 17.5 הוא בן 19 זו מערכת היחסים הרצינית הראשונה שלו,
הם בזוגיות חצי שנה לאחר שהוא לא הסכים להיכנס אתה לזוגיות בטענה שהיא לא הטעם שלו, הבעיה היא שהיא משפיעה עליו ביחסים ביננו ובינו לבין אחיותיו, כל הזמן יש ביננו ויכוחים כמו על שעת החזרה בלילה(עד 5:00 לפנות בוקר)כשבעצם רוב שעות היום הוא אצלה בבית.
אני מאוד כועסת עליה ולא עונה לה להודעות....
הייתי באיזשהו מתחם בקניות היא עובדת שם (לא ידעתי שהיא במשמרת)
היא כנראה ראתה אותי מתוך החנות שעבדה בה, מיד התקשרה לבני והתלוננה למה אימא שלך לא מגיעה אליי להגיד לי שלום, היא שונאת אותי, ואני הייתי עסוקה בסגירת עסקה מאוד חשובה עם אדם מכובד. הבן מאוד כעס וביקש שאשלח לה הודעה (כמובן משהו שלא עשיתי).
כשהייתה עכשיו מלחמה (אנו גרים בעוטף) היא סיימה לעבוד ב-11:30 בלילה ודרשה שיגיע אליה ברגל (מרחק 20 דקות)
אני התנגדתי נחרצות והבן כעס מאוד, הוא ניסה מספר פעמים לשכנע אותי לצאת בשעתיים שאחרי(למרות שהיו כל אחר הצהריים יחד)
כשאני משוחחת עם הבן היא מתערבת ואומרת אני אני ידאג לזה...הוא לא מבין...אני יותר בוגרת...אני ישכנע אותו...הוא ילדותי...
הוא משתמש גם במילים שלא השתמש בעבר כמו סכסכניות, רכלניות
ניהלתי אתה שיח בעבר מספר פעמים היא אמרה שזה לא יחזור על עצמו,
אני מרגישה שיש לה השפעה רעה עליו ואני ממש מעוניינת שהוא ייפרד ממנה
קשה לו מאוד מהמחשבה שיצטרכו לסיים את הקשר.
מה עושים?איך ממשיכים מכאן?

שלום לכם אנשי טיפול.
אני סטודנטית לטיפול באנות חזותית. כמו כל סטודנט, עלי להגיש מחקר. אני חוקרת את הנושא של השפעת טיפול באמנות בגישת סטודיו פתוח בטיפול בחרדות בילדים. אם אתם עושים את זה, או מכירים מישהו שעושה את זה, אשמח לעזרתכם. אני צריכה לראיין 4 מטפלים לצורך המחקר וממש מתקשה למצוא. אודה אם תוכלו לתרום מזמנכם לי ולעולם...
תודה

אשתי סובלת מדיכאון, ויש לה קושי גדול עם אמא שלי, כל מיני טענות חלקם לדעתי מוצדקות, חלקם פחות. אני משתדל עד כמה שאפשר להפחית חיכוך.

לטענתה כל עוד שאני לא עושה צעד משמעותי יותר, שלדעתי יפגע באמא שלי, זה מדכא אותה ומפיל אותה.

האם אכן כדי למנוע נפילה רגשית נכון להישמע לבקשותיה, או שבכלל זה לא קשור או שאפילו עלול לתת תמריץ למצבי דיכאון?
תודה רבה

לפני שנה לקחתי שמן קנביס ברשיון , פעמיים היו צריכים לפנות אותי באמבולנס מרוב הפירכוסים וההזיות שחטפתי בעקבות הקנביס . מדובר על 10 שעות במיון לפחות , לאחר שבועיים הרגשתי שאני לא חוזרת לעצמי , ניתוקים במוח , קושי לדבר קושי להתרכז קושי לתפקד ממש בן אדם אחר . הלכתי לפסיכיטר פרטי שנתן לי ליתיום משולב עם לוסטרל
מהפעם הראשונה שלקחתי זה עשה לי יותר נזק -כאילו נכנס לי מטוס לתוך המוח ושרף תאים . מאותו יום לא עובדת בקושי מדברת כל דבר זה סיוט חיה בתוך סיוט כבר שנה עם החמרה מאוד רצינית בינואר האחרון בעקבות הכדור. נמקחים לי קטעים שלמים של זכרון שמחת חיים שאין בקושי להתקלח אני מצליחה שלא נדבר על להכין אוכל ועוד ועוד הלכתי לאשפוז מחקלה סגורה וגם לא עזר
אני לא מרגישה בדיכאון אלא שכיבו לי את כל המוח לגמרי . עשיתי טיפול בגרייה מגנטית ובקטמין וגם זה לא עזר אין חיים כרגע אין לי חברים כי קשה לי מאוד לתקשר לא יכולה לעבוד פשוט לא עושה כלום כל היום . אני לא רוצה להמשיך לחיות ככה יש לי מחשבות אובדניות כל הזמן . הטיפול הבא זה נתזי חשמל למוח , אני חוששת שזה יוכל להזיק לי עוד עם הבעיות הגוקנטביות שיש לי אבל זה הטיפול האחרון שעוד אולי יציל אותי מהמצב הנוראי הזה , כמובן שאני לוקחת תרופות ואין ובמעקב על ידי פסיכיאטר אבל כלום לא עוזר , בגלל המצב מינואר אני לא בן אדם בכלל. רק קמה אוכלת ומחכה שהיום יגמר ולא להתעורר בבוקר לעוד יום של סבל , תודה אשמח לדעתך לגבי נזעי חשמל במקרה הזה

יש בי מן שנאה מושרשת לנשים. הdefault שלי כשאני פוגשת מישהי זה לא לאהוב אותה, אלא אם השתכנעתי אחרת.
זה היה אצלי ככה מאז ומעולם כבר מילדות
אני גם מאוד מקנאה בנשים אחרות (לדוגמא אני כבר שנים בטיפולי פוריות ולכן כשאני מגלה שמישהי בהריון יש לי אנטי אליה וזה מאוד מרגיז אותי שהיא הצליחה ואני לא)
באופן כללי יש מעט מאוד נשים שאני מעריכה ואוהבת, את הרוב אני ממש לא.
הייתי אומרת שאפילו ממש מרגיז ומכעיס אותי לראות מישהי שבעיני היא לא איכותית מצליחה.

חייבת להודות שכרגע אני בתקופה לא טובה ומאוד מאוכזבת מההשגים הדלים שלי בחיים עד כה , אבל אובייקטיבית למסתכל מהצד אני דווקא בסדר:
יש לי תואר שני בהצטיינות , עשיתי שירות בתפקיד איכותי מאוד בצבא
יש לי משרה די טובה ו הכנסה שלי מעל הממוצע
פיזית תמיד נחשבתי ליפה (אני כבר לא מרגישה ככה עכשיו אבל אני רחוקה מאוד מלהיות מכוערת)
יש לי משפחה- בן זוג ושני ילדים. הילדים הם הדבר הכי טוב,שקרה לי והכי טוב שעשיתי והם בעצם כל עולמי. זה הדבר היחיד שאני באמת מתגאה בו.

מה יש לי?? ואיך מנטרלים את הרגש הזה ומתמקדים בטוב שיש לי ולא במה שאחרים משיגים (או יותר נכון משיגות)

היי ליטל.
אני מתחילה טיפול במרפאה טיפול קוגניטיבי התנהגותי,רציתי לשאול מה זה אומר? מה עושים בטיפול הזה? אני אף פעם לא התנסיתי בטיפול הזה ויש לי קצת חרדה מזה. אני ממש אשמח למענה תודה רבה

יש לי בעיה מסוימת (סימפטום פסיכוסומטי) שחוזר על עצמו בתדירות מאד גבוה (10-15 פעמים בחודש)
כבר תשע שנים כמעט כך ש בשלוש וחצי השנים האחרונות הוא מאד דומיננטי אצלי

כל העניין מתחיל בהתנהגות/הרגל קוגנטיבי שלי שבו אני בסיטואציות מסוימות שכנראה עקרוניות עבורי מתאמץ לשכנע/להסביר/לחנך את מי שמולי (לקוח בעבודה,חבר,אמא,מישהו זר) שאני צודק
שהשקפת העולם שלי בהתבסס על הנסיון שלי נכונים ואני מביא נימוקים מפורטים
בתקווה ובצפיה שיקבלו/יאשרו/יפרגנו/ישבחו אותי על זה
(כנראה שאני מצפה לשמוע כמה אני צודק תותח ואלוף באותם המקרים/הנסיבות)
ויש לי נטיה להתנהג כמו ״מורה״ ו לבדוק/לבחון את הצד השני האם הוא הבין ועד כמה הוא הבין ו מבקש לספר/לסכם
מה שקורה בפועל זה שכמעט ואין פרגון
בדרך כלל זה סתם שתיקה (הסכמה) או המשך ויכוח ו אי-הסכמה/התנגדות איתי

במקרים כאלו מיד או קצת אחרי זמן מסוים
הגוף שלי מושפע פיזיולוגית
האיזור שמקבל את התגובה הוא האף (חקרתי את העניין וגיליתי ש האף מסמל אנוכיות/זהות) מתחיל אצלי דימום (בדרך כלל נחיר ימין,שמאל פחות) שיכול להיות בעוצמות שונות מחלש ועד חזק מאד שנעצר אחרי הרבה זמן רק בעזרת לחיצות וקרח

ההשלכות של זה איומות ונוראיות מאד:
לוקח לי 1-2 ימים לחזור לעצמי מ הדיכוי הזה,אני לא יושן בלילה מהמחשבות על הסיבות שגורמות לסימפטום,אני מרגיש רע מאד עם זה שאני חווה וסובל מזה כל כך הרבה זמן ופעמים
זה כמובן מוריד לי את המוטיבציה לעשות דברים אחרים שאני מתכנן
ברפואה הקונבנציונלית אין פתרון לשורש הבעיה,הצריבות שהם עושים רק גורמות נזק לרירית האף ולא מונעות את הדימום הבא,כדורים(האקסקפרון) שהם נותנים דוחים את הסימפטום לעתיד הקרוב


אני רוצה יעוץ פסיכולוגי&קוגנטיבי
איך להימנע ממצבים כאלו שתארתי
איך להתייחס לזה
מה התפיסות שאני צריך לאמץ ולסגל לעצמי
אני מבין ו יודע שזה מתחיל משם.

תודה מראש על מענה מקצועי

שלום רב,

אשמח לשמוע את דעתך לסיטואציה שאני נמצאת בה, לאחר מריבה קשה עם חברה שהיא גם עמיתה לעבודה, אחרי שנים רבות הרגשתי שאני חייבת להוציאה מחיי מסיבות שונות, רציתי לדעת ממה נובע הדחף האוטומטי בכל פעם שהיא מגיעה לעבודה לפתוח את כל החלונות ואת הדלת לרווחה

שלום וברכה...
אני נמצאת במצוקה גדולה מאוד. בעלי מתרחק נפשית ממני ומהילדים, לא רוצה לדבר עם אף אחד, מתוסכל ומיואש מהחיים. תמיד אומר שהחיים אומללים. אני לא יודעת מה לעשות ומרגישה שהחושך סוגר עליי ואין לי פתרון למצב העגום הזה. פוחדת שהדברים יגיעו לקצה... מבקשת הצלה למשפחתי!!!

היי ,מאובחנת כסכיזופרנית. סובלת מהתקפי פסיכוזה שבו נעלמת מהמציאות
מטופלת בריספונד בהתקף 3 מ"ג ושלא בהתקף 1 מ"ג
ניסיתי כמה כדורים לפני כמו סרקוואל וזיפרקסה שלא עזרו לי בהתקף
הריספונד עזר אבל כרגע אין לי מחזור כבר 3 חודשים הפרולקטין עלה
רציתי לדעת איזה תרופות יש שדומות באפקט שריספונד עושה ושלא מעלות את הפרולקטין ולא מזיקות לטווך הרחוק
אשמח לתחליף אפילו לא מקבוצות התרופות הפסכיאטריות אם יש משהו
מה דעתך על רימוטיב?

שלום,
יש לי בת בכורה בת 12 שבשבועיים האחרונים לאחר טריגר בתנועת נוער שילדה אמרה בצחוק שלא אכפת לה שהבת שלי תמות, הבת שלי נזכרה במקרה של הילד שהתאבד בגלל שחברום שלו עשו עליו חרם ואז התחילה לה מחשבה טורדנית שאולי גם היא תעשה את זה והיא נכנסה ללחץ מעצם המחשבה. כעת לאחר שבועיים (וטיפול cbt אצל מטפלת פרטית שאני לא בטוחה עד כמה היא עלתה על העניין) היא אומרת שלפעמים היא מפחדת שהיא תעשה את זה ולפעמים היא חושבת שהיא רוצה לעשות את זה (למשל ברגעים שקשה לה חברתית בבית הספר, היא מאוד רגישה כעת לכל מילה ומפרשת כל מעשה או דיבור כדחייה חברתית. הילדה מתארת שהיא חשה מועקה, בוכה כמעט כל ערב ואומרת שהיא לא מצליחה להבין מה בדיוק היא מרגישה.
אשמח לעצה לאן לפנות ומה הדחיפות
גרים בנתניה

קצת רקע על עצמי, תמיד הבנתי שונה מאחרים, בקטע חייזרי, כולם התנהגו מוזר ולא צפוי בשבילי, התקשיתי להבין קונטקסט של רגשות ולמה אנשים אומרים את מה שהם אומרים, אני מבין מידע בקלות, אבל רגשות זה מידע מעורפל ולא ברור כי הוא סותר את עצמו ומשתנה ומעורפל, אני זוכר לדוגמה סיטואציה שאמא שלי הסבירה לי איך להפריד כביסה לבנה ואמרה על חולצה בצבע תכלת שהיא לבנה, אני ידעתי שהיא לא אבל נאלצתי להסכים (כי ככה זה, פשוט לא הבנתי ותמיד הייתי צריך להניח שהבעיה היא בי ולא באחרים) ואז אח שלי אמר לי לעזור לו לסדר את הכביסה, ואחרי שטעיתי בסידור הוא שאל אותי אם החולצה שהוא מחזיק לבנה, אמרתי כן, למרות שהיא לא, כל מיני סיטואציות מהסוג הזה שבה הרגשתי שאין מציאות אחת אלא כל פעם אני צריך להתאים את עצמי למה שהאדם מולי מחליט כמציאות, המציאות שלי אחת ויחידה אבל היא לא משנה כשאני מדבר אל מול אנשים שממציאים מציאות חדשה.

וזה משהו שרציתי לומר לפסיכיאטר שלי:
אני חושב שבניגוד לאנשים עם דיכאון זה לא שהמוח שלי בדיכאון, זה לא שיש משהו שאמור לעבוד אבל עובר דיכוי על ידי תהליכים אחרים שמפריעים לו, אני חושב שיש סוג של קצר, זה כמו תלמידים שיושבים בכיתה וכולם צוחקים ונהנים ויש אחד רובוט, שהוא גם כביכול תלמיד, זה לא שהוא לא מבין ורוצה להיות כמוהם, אלא שהוא מחכה לinput, יש כמו קצר בין החלק שמבין לבין החלק שאמור להיות אחראי על רגשות, כאילו החלק של החוכמה רק מחכה לקבל מספרים כדי לעבוד איתם, כמו לולאה במחשבים שמחכה לקבל מספר לעבוד איתו, אבל מקבלת רגשות ולא מבינה מה זה, במחשבים זה נקרא קלט לא תקין, אז התוכנה קורסת כי היא אמורה לקבל רק קלט נכון, אצלי התוכנה ממשיכה לפעול אבל כל הקלט לא תקין, האם יש אפשרות לעשות סריקה מוחית לבדוק מה קורה במוח שגורם לזה.

נשמע הגיוני בשבילך? האם יש דרך לבדוק את העניין? התעניינתי בסריקות מוח, חשבתי שזה אולי יבסס או יפריך את מה שאני חושב, אני צודק? יש שיטות נוספות לבדוק את הבעיה? אני אשאל גם את הפסיכיאטר בפגישה הבאה

רציתי לברר האם פסיכולוג קליני יכול לטפל בכמה אחים מאותו משפחה בתקופת זמן שונות.
כך שההורים יודעים והאחים לא.

שלום לכולם,


כבר תקופה ארוכה שאמי לא במיטבה, הוריי גרושים כבר מעל ל15 שנים ולא בקשר בכלל. אמא שלי חושבת שאבא שלי עושה הכל מאחורי הגב שלה כדי שהיא תיפול לקרשים ושיהיה לה קשה - היא טוענת שהוא רוצה לחזור אליה..
אבא שלי נמצא במערכת יחסים ארוכה ואוהבת ואין שום סיכוי שירצה לחזור לאמא שלי.
לאמא שלי דפוסים נורא מוזרים, תמיד דואגת להאשים את הסביבה במצב שלה, טוענת שהשכנים עושים לה דווקא, טוענת שאני משתף פעולה עם אבא שלי ומעביר לו מידע עליה.. רחוק מהמציאות!

יש לי אח קטן בן 19 שגר בבית עם אמי והוא גם מאוד סובל ממנה.
הייתה תקופה קצרה שלא דיברתי איתה והיא התחילה לשלוח אימיילים לאבא שלי שממש הכריח אותי לדבר איתה כי היא במצב לא טוב ובזכותו חזרתי לדבר איתה.

היא עדיין טוענת שהוא לרעתה.
בנוסף לכל היא גם החליטה שכל המשפחה שלה נגדה ולרעתה
(האחים והאחיות) כבר שנים שהם לא מדברים והם מנסים לעזור והיא לא מעוניינת.

השורה התחתונה היא שהיא לא רוצה עזרה ולא מעוניינת בעזרה ואומרת שהיא יודעת הכל ואת כל מה שמתרחש ולא צריך לדבר איתה על טיפול.
אני כבר אובד עצות, המצב הזה קשה לי ואפילו ללכת איתה לטיפול אי אפשר אז הפתרון לא מתקדם. ניסיתי גם להסביר לה בצורה הכי יפה וברורה לא פעם ולא פעמיים אך כל ניסיון עלה בתוהו.


מקווה שהייתי ברור ואודה מאוד לעזרתכם!

שלום רב, אני נשוי עם 2 ילדים מקסימים כבר למעלה מעשור עם אישה שאני אוהב, כמו שאתם בטוח משערים וכמו בכל מערכת יחסים יש לנו עליות וירידות אבל בגדול המערכת שלנו יציבה ובטוחה, בשנים האחרונות אני מוצא את עצמי מפנטז על נשים אחרות, כאלה שאני רואה ברחוב או כאלה שעובדות איתי, כמובן שלא עשיתי שום צעד בכיוון ולא שוקל אפילו, אבל הייתי רוצה להבין אם יש איתי בעייה כלשהי? האם כדאי לספר לאישתי? או ללכת לטיפול כלשהו?