שלום רועי.
שיתוף בחומרים טראומטיים ומכאיבים הוא אכן אתגר לא פשוט בתהליך הטיפולי, אך הוא חיוני לאפשרות לעבד ולכן גם להשתחרר מהשפעותיהם של אירועי העבר.
יחד עם זאת, לפעמים קיימות שכבות רבות של קשיים וחומרים הנזקקים לעיבוד מלבד לאירועים טראומטיים ספציפיים, ולכן הטיפול מסייע בצורה משמעותית גם ללא השיתוף.
כמו כן, רבים מהמטופלים שחוו אירועים טראומטיים זקוקים לזמן ממושך של בניית אמון וקשר טיפולי, ורק אחריו מרגישים בנוח לחלוק עם המטפל את זכרונותיהם.
בהתאם, כדי להבין את מידת התועלת וההתאמה של הטיפול כדאי לשתף את המטפל בתחושות ובקושי, ויחד איתו לחשוב האם כדאי לתת לדברים עוד זמן,
או לשקול שינוי כלשהו במסגרת הטיפולית- לעתים, העלאת תדירות המפגשים, שינוי שיטת הטיפול או התייעצות עם פסיכיאטר במידת הצורך יכולים להביא לשינוי משמעותי
ולקדם את התהליך הטיפולי.
ליטל
