פורום טיפול נפשי

אובדים עצות ולא יודעים מה לעשות

משפחה קטנה 2 אחים ואמא
אחותי כבר מבוגרת אזור ה 30
נמצאת במצב נפשי וכלכלי לא טוב
נכנסה למינוס של 50 אלף שקל וחיה חיים של אדם עשיר
ולא מוכנה לחיות ללא רכב או לחזור לגור עם אמא או לחזור לדירות שותפות שעולה פחות כסף
ופשוט אין לה את היכולת לתחזק את החיים שהיא חיה כיום
הקשר שלה עם אמא שלי לא טוב וכל שיחה שלהם נגמרת בצעקות וריבים וכאשר היא מנסה לעזור לה בנושא של התנהלות כלכלית היא פשוט לא מוכנה לשמוע אבל כן מבקשת כסף (אחותי עובדת ומרווחים סכום לא גבוהה של כסף) ואין לנו לעזור בסכום כזה מה שגם זה כל פעם לשים פלסטר כי היא כל פעם נכנסת למינוסים מחדש

אמא שלי ואני כבר לא יודעים איך לגשת אליה ומחפשים איש מקצוע שיוכל לעזור לנו לטפל בסיטואציה רק שלא ברור לאיזה איש מקצוע צריך לפנות כדי שיעזור לאמא שלי להבין באיזה דרך נכון להגיע לאחותי ולתת לה עזרה אמיתית ולפתור את הבעיות מהשורש

המלצה לאן לפנות ???

היי, אז אני נמצאת בטיפול כבר כמה שנים, טיפול שמאוד עזר לי במיוחד בשנתיים הראשונות, אבל לאחרונה אני מרגישה שכבר אין לי כוח להגיע למפגשים, אין לי הרבה על מה לדבר בפגישות, ואם לומר את האמת אני מרגישה שמשהו בטיפול הגיע כבר למיצוי. שאין כבר התקדמות משמעותית, ושאולי הגיע הזמן להחליף מטפלת, למישהי שעובדת באופן קצת אחר ויכולה אולי להאיר לי נקודות אחרות. העניין הוא שאני מוצאת שאני קצת מתקשה לשתף בכך את המטפלת. לא יודעת איך להגיד לה שאני רוצה לסיים, ולפעמים יש לי גם קצת ספקות אם זה נכון לסיים או לא... בקיצור - איך מסיימים?

טוב אני לא ממש יודעת מאיפה להתחיל
אני בת 25 פלוס שתי נסיכים נשואה לפני שנה אובחנתי כסובלת מדכאון מזורי חריף ופסיכוזה והפסיכיאטרית רשמה לי ציפרלקס ועוד שני כדורים.
בנוסף הוכרתי כפוסט טראומטית ואני בטיפול כבר שנה
עברתי שנה מתישה וקשה מנשא בא חייתי בעיקר על כדורים
לפני 4 חדשים התחלתי עבודה אחרי שנתיים שהייתי בבית ושנה שסבלתי מדכאון
כיום המצב הוא שטוב לי בעבודה אני איכשהוא מצליחה להיות אמא טובה ורעיה טובה ומתפקדת וגם הטיפול השיחתי ממש טוב
אבל לי לא טוב עם ההתקדמוץ הזאת
כי איכשהוא הדכאון הזה עם כל הסבל שבו היה גם מקום של בריחה מקום שבו חיבקו אותי והסתכלו עלי ברוך ולא שפטו
בעולם האמיתי הכל קשוח כל כך ולא מתגמל
אני מתגעגעת לתקופת דכאון לחולשה לכאב השורף ולמחשבות האובדניות
אני מתגעגעת לרצון העז למות ולא להיות פה יותר
אני מתגעגעת לעוצמות של הרגש שחויתי לשנאה עצמית ולתחושה שבאלי לברוח
אני מרגישה מוזר
הפסקתי לקחת את הצירפלקס ושאר הכדורים
ואני מרגישה שאני הורסת לעצמי בידיים
אבל מצד שני אין לי כח להחזיק ככ הרבה זמן
אני רוצה ליפול
הכי עמוק שאפשר
מה עושים??

האם אדם בוגר, שסוחב נכות ריגשית מילדות, שהפכה אותו לאדם פאסיבי, בזוגיות מתקשה לתפקד(ביקורתי ואז מסתגר, לא מתקשר, לא נותן ביטחון בקשר.לא לוקח אחריות על חלקו במערכת הזוגית. חברותי מאוד לאנשים בחוץ אבל בבית קר ומנוכר, טכני מאוד) יכול בטיפול פסיכולוגי להשתחרר מהנכות הזאת? האם זה משהו שניתן לטיפול או רק לשיפור במצב?

בוקר טוב,

המטפלת שלי, מהרגע הראשון נמנעה מלתת קבלה עבור תשלום. אני יודעת שעל פי חוק היא מחויבת. בכל חודש מחדש אני צריכה להתעקש מולה שתשלח. בכל פעם תירוץ אחר למה לא שלחה ושתשלח. ברור לי שהיא מנסה לגרום לכך שארד מהעניין באיזשהו שלב ואוותר לה. הקבלה חשובה לי מכל מיני סיבות ואני רוצה שהיא תבין שהיא צריכה לשלוח ברגע שמקבלת את התשלום מבלי שאשלח לה אינסוף או הודעות או שהיא תתחמק בפגישות מלדבר על זה. אני רוצה להמשיך את הטיפול אצלה כי אני מאמינה שהיא הדמות הטיפולית שאני מחפשת, יחד הנושא הזה מטריד אותי. מה עושים?

תודה מראש.

אובחנתי עם personality disorder nuspecified לאחר שהייתי אצל פסיכיאטרית של הקופה לפני כמה שנים ושוב פעם השנה
אני לא בטוחה אם זו אבחנה רשמית של הפרעת אישיות גבולית אבל אני אשמח לדעת מה הפרוצדורה לקבל קצבת נכות נפשית מביטוח לאומי והאם מספיק להביא להם את האבחנה הזו? תודה

היי,

אני נמצאת בטיפול כבר מספר חודשים.קשה לי מאוד לשתף את המטפלת ואני מוצאת את בחוסר אונים מוחלט. מצד אחד, משתוקקת לקשר קרוב ומצד שני, בורחת כמו אש ממנה. היא טוענת שאני נמצאת בדריכות. מה הכוונה?

שלום,
אני רוצה לשתף בכמה דברים שאני חווה כרגע בטיפול.
1. אני מרגישה קושי עצום לשתף את המטפלת בחוויות האישיות שלי. בין אם מדובר בחיי היום יום ובין אם בהיסטוריית החיים והשתשלות האירועים. מדי פעם אני מסוגלת לדבר וגם אז זה שטחי ולא מגיע לעומק. כשזה מגיע לנקודות כואבות או אישיות אני נסוגה אחורה.
2. קשה לי לבטא את הצורך, או אולי המטרה שלשמה הגעתי לטיפול - אני מחפשת מקום בטוח ודמות יציבה. המטפלת רק יודעת שאני רוצה טיפול ארוך טווח. ניסיתי להעלות את הנושא ופתאום הרגשתי פער בין מה שאני מרגישה וחושבת בין הפגישות (הצרכים, הרצונות והמחשבות) לבין הפגישה הפרונטלית שמשתקת אותי וגורמת לי לחשוב פעמיים אם לשתף או להתחייב.
3. היום הגעתי לפגישה וראיתי שקית שכתוב עליה חג פורים שמח. התעלמתי ממנה לאורך כל הפגישה. נושא החג, התחפושות או כל דבר שנוגע לא עלה כלל בפגישה. לאחר שהסתיימה השעה ישבתי ברכב (מה שאני בדרך כלל לא עושה) ואחרי מספר דקות ראיתי את המטפלת יוצאת לכיוון הרכב שלה עם קופסאות ושקיות. אני לא יודעת אם מטופלים הביאו לה או שהיא הכינה או לא יודעת מה. משהו בתחושה הרגיש לי שאולי אחרים הביאו לה משהו ואני לא. אני יחסית לא הרבה זמן נמצאת אצלה, כשלושה חודשים ובטיפול הקודם שהייתי בו מעולם לא הבאתי למטפל מתנה או הוא הביא לי לחג\יום הולדת וכו'. חשוב לי לציין שביקשתי בתחילת הטיפול לכתוב מדי פעם למטפלת כי יש לי קושי לבטא את עצמי ודרך הכתיבה אני אוכל להגיד דברים שאולי בפגישה קצת פחות. היא לא הסכימה ואמרה שמעדיפה שנדבר על הדברים. די הנחתי לזה והשלמתי עם העובדה שלא אוכל לכתוב לה. אני חושבת שגם מכאן במובן מסוים לא חשבתי לתת לה מתנה או לכתוב לה משהו.
4. ההרגשה של לראות במקרה מטופל אחר שנמצא לפני עוררה בי תחושת גועל מסוימת. לא כי חלילה יש לי משהו נגד המטופלים, אלא כי פתאום הרגשתי את התחושה הזו שאנשים נכנסים ויוצאים מהמטפלת. אמנם לא במובן הפיזי אבל באיזשהו מקום היא לגמרי כמו 'זונה'. כאילו היא מוכרת את עצמה לשעה אחת עבור אחרים ואולי אני בשבילה רק השעה הזו. הרי הכל קורה כל כך מהר, בום ונגמר.

שלום,

אני נמצאת בטיפול אצל פסיכולוגית קלינית מזה מספר חודשים. פניתי אליה בעקבות מצוקה גדולה בחיים האישיים שלי, בעיקר מורכבות במשפחה וההשלכה על ההתנהלות ביום יום, בין אם עבודה או מערכות יחסים. קשה לי לפתח אמון בקלות באנשים. הטלתי ספק בהתנהלות שלה ובכל הטיפול. חשבתי לא פעם לעזוב. רק חיפשתי מה היא עושה רע ואיך לתקוף אותה. הגעתי למצב שבו אני מחפשת במקביל טיפול אחר. הלכתי השבוע למטפלת אחרת מבלי ליידע אותה. הכניסה לקליניקה של המטפלת השנייה והמפגש איתה הוכיח לי כמה המטפלת הקבועה שלי היא נכונה עבורי. אני יודעת שהפגישות שלנו הרבה פעמים קשות ובעיקר כאלה שאני מבקשת לסיים את הטיפול בהן. כל הזמן אני רק רוצה לקחת הפסקה מהטיפול ולה חשוב הרציפות הזו והקביעות כי אחרת לא נוכל לקיים את הטיפול. אני מרגישה פתאום חיבה גדולה אליה ושהקשר איתה נכון וטוב לי. אני מבינה גם שלא אוכל לשתף אותה לעולם בדבר הזה שמבחינתי נחשב לבגידה. האם להמשיך לחיות עם החוויה ולהעצים את הקשר עם המטפלת?

שלום, אני שואלת בשביל חברה, האם זה ראוי/בסדר שמנחה מעגלים תיצור קשר חברי עם אחת הנשים המשתתפות קבוע במעגל (חשוב לי לציין קשר חברי ולא אינטימי). להיפגש מחוץ למעגל לשבת על כוס קפה וכו'.....

שלום,

אני נמצאת בטיפול ובמשך תקופה מתלבטת אם המפטלת נכונה עבורי. באחד הימים החלטתי במקביל לטיפול הנוכחי לפנות למטפלת אחרת על מנת לבדוק את העניין. אני מרגישה בוגדת שהלכתי מבלי ליידע את המטפלת. פתאום אני רואה אותה באור אחר. ברגע אחד היא הפכה להתאמה המושלמת. אני כועסת על עצמי ומאוכזבת.

אני בחורה באמצע שנות ה-20 לחיי.
הייתי במגוון טיפולים עד כה, רוצה לנסות לכוון אולי לטיפול שהכי מתאים לי (ולא בהכרח לפי זמינות של מטפל, מה שעשיתי עד היום..).

חוויתי מספר טראומות וקשיים בחיי, חלקם בילדות וחלקם בשנים האחרונות.
הבסיס שלי מרגיש לי מאוד לא יציב, אני מחפשת כל פעם על מה להישען.
מצד אחד, מרגישה שיש קושי מהילדות שטרם נכנסתי אליו שגורם לי לקשיים כיום בוודאות.
מצד שני, אני כן אוהבת ומעדיפה לקבל כלים פרקטיים במידה מסוימת, אסטרטגיות להתמודדות יומיומית עם כל מה שהחיים מביאים איתם.
אלו שני צדדים ׳שונים׳ בי שצריכים עזרה ועל פניו זה שונה, אבל אין לי את היכולת הכלכלית לעשות שני טיפולים בגישות שונות.

האם יש טיפול/גישה שמשלבים גם נגיעה בנקודות מהעבר וניתוחם בהתאם לצורך, וגם כלים להווה עם התמודדות בחרדה, תפקודים ניהוליים (קשב וריכוז) קבלת החלטות בחיים ובאופן כללי- פרקטיקה.

תודה מראש!

תודה רבה , ליטל , ירדת לשורש העניין , גם בדברים , שלא נאמרו מפורש , תודה רבה.

שלום רב
איך ניתן לגרום לבן אדם שיש לו בוודאות כמעט מוחלטת הפרעת אישיות גבולית והוא לא מודע להפרעה והוא לא מעוניין ללכת לאבחון ולא לשנות את התנהגותו?
והאם יש לזה טיפול יעיל....

היי,

השבוע ביטלתי פגישה עם המטפלת וגיליתי שהיא קיבלה מישהו אחר בזמן הזה. בהמשך השבוע אני צריכה להיפגש איתה וגם את הפגישה הזו ביטלתי. פתאום מפריע לי מאוד ואני רוצה לראות אותה. עד לא מזמן עוד רציתי לעזוב את הטיפול ולרגע אחד אני צמאה לשמוע ולראות אותה. מה קורה פה? ואיך להגיד לה שאני רוצה להיפגש?