פורום טיפול נפשי

בני בן 32, מאד עקשן ונוקשה מילדותו. קשה מאד לשכנע אותו . לדוגמא. הוא נוטה לאבד לעיתים קרובות טלפון נייד/ מפתחות וכו. (לדעתי זה ליקוי מולד). לא מוכן בשום אופן להשתמש בפאוצ' או פתרון אחר למניעת איבוד חפצים. איך לנהוג איתו?
תודה רבה

אני עובדת בבנק וכל פעם שאני רוצה לאכול משהו מהמטבח אני מבוהלת שלא יכנסו ויראו שאכלתי או שאני אוכלת אני נילחצת ומתי שיש אנשים אני לא אוכלת ואני עצובה מזה שאני מתביישת שיראו את הרצון שלי לאכול יש פתרוו?

מה אני אמורה לדבר עם הפסיכולוגית בקשר לאכילה הרגעתית ולחץ לצאת מהבית לעשות ספורט אני נילחצת ואני גם לא רוצה לדבר עם אנשים זה מכביד עליי

שלום,

אחרי שרציתי לבטל פגישה עם המטפלת בעקבות עומס במקום העבודה, המטפלת הציעה שננסה לתאם מועד חלופי. החזרתי לה תשובה והגעתי לפגישה החלופית.
בפגישה עצמה היא שאלה למה לא ביקשתי מועד חלופי וישר רציתי לבטל. עניתי לה שפשוט לא הסתדר לי כי יש לי עניין אחר באותו יום ולא יסתדר לי. היא כל הזמן מדגישה את עניין הרצף בטיפול. מעניין אותי לדעת מה המשמעות של הרצף הזה ולהגיע לפגישות גם אם פחות רוצים\כועסים וכו'?
כמו כן, הרגשתי לי שהמטפלת באותו יום ניסתה לעשות קצת מעל ומעבר - פתחה לי את הדלת לפני שבכלל דפקתי. ניסתה לתאם עבורי פגישה חלופית במהירות שיא. הרגשתי שהיא חושפת את עצמה יותר ועושה מאמץ לגרום לי להרגיש שאני במקום הנכון.

לצוות הפורום , שלום וברכה.

לאחר שראיתי , את היעילות והתרומה , של

שיטת המיינדפולנס , אשמח אם תוכלו לכוון

אותי , לספרים - מאמרים , בנושא , שמקיפים

את הענין והסוגים השונים של השיטה הזו ,

תודה רבה!

שלום, התחתנתי לפני מס' חודשים עם אישה שחוותה בעבר טראומות נפשיות במשפחתה (התאבדויות), התחתנו לאחר היכרות קצרה ולא הייתי מודע לקושי שהתלווה לקשר זוגי איתה. היו לה התפרצויות זעם, חוסר באינטליגנציה רגשית, חוסר יכולת לתקשר ולדבר, חוסר סבלנות, חוסר בהבנה, חוסר אמון כלפי אנשים, התגוננות ודחיית כל רצון או מחשבה שאינם תואמים את דרך חשיבתה, שינוי מצבי רוח קיצוניים.
מתחילת הנישואין הקשר לא עבד כמו שצריך למרות כל ניסיונותיי לקשור איתה קשר בצורה מכילה ובוגרת ורגשית הקשר רק הלך והתדרדר. אני אדם תקשורתי ורגשי ונפגעתי המון מההתנהגות שלה והמילים הקשות כלפיי. היינו בטיפול זוגי ב-4 וחצי חודשים האחרונים והחלטנו לסיים את הקשר ביוזמתי והיא הסכימה למרות רצונה להמשיך (אין ילדים). בעבר היא אמרה שהיא גם רוצה לסיים את הקשר אך שינתה את דעתה.
היא עוברת טיפול פסיכולוגי פרטני בחודשים האחרונים ולאחרונה אכן יש שיפור ניכר בהתנהגותה, ובצורת התקשורת איתי, אם כי יש מעידות. ורצון מאוד חזק שלה לתקן את הנזק שכביכול גרמה בהתנהגותה איתי ולהחזיר אותי אליה. ופתאום ממצב שבו הרגשתי שכל מה שאני רוצה זה לצאת מהקשר כי זה ממש לא מתאים לי ופוגע מאוד, יש בי קושי אמיתי לעזוב אותה. גם ממקום שיש לי רגשות אליה ואני חושב שאני אוהב אותה, וגם ממקום שבו היא פתאום הפכה להיות אישה עדינה ודואגת. מתוך פחד מניסיון העבר איתה והבנה שתהליך של טיפול כזה יכול גם לחזור אחורה ושהיא תחזור לעצמה ועוד עם היריונות וילדים מי יודע איך היא תהיה? השכל אומר לי לחתוך והרגש מאוד מקשה עלי. מרגיש אבוד ולא מצליח להיות שלם. במיוחד עם ניסיונות יומיים שלה לנסות להחזיר אותי אליה ולתת לה עוד צ'אנס. מרגיש כאב אמיתי ובלבול. אודה לעצתך

שלום רב,

אנסה להיות ברור בהתנסחות השאלה..

לאנשים עם חרדה חברתית יש נטייה לתת יותר מידי מקום לסימנים שלילים מצד החברה, כיצד ניתן להבחין בקו הדק שמפריד בין פרשנות שלילית\ משובים שליליים נכונים לבין משוב שלילי ממשי מצד החברה הגבול נהפך לטשטוש עקב החרדה והפרשנות?

בברכה

ינון

שלום,

האם ניתן ללמוד מתוכן של דלוזיות שמופיעות במצב פסיכוטי? למשל, אם אדם מאמין שהוא מקבל מסרים אישיים דרך התקשורת, האם זה מצביע על נרקיסיזם?

תודה מראש.

שלום,

אני נמצאת לקראת סיום התואר השני במדעים מדויקים. בחודשים האחרונים ואולי בשנה האחרונה אני חווה קשיים גדולים סביב האתגר הזה. הקושי בא לידי ביטוי בפן החברתי שבו יש מי שהחליטו להפסיק לדבר איתי כך שאני מוצאת את עצמי שעות וימים לבד. ללא החלק החברתי שחסר לי כל כך וללא תמיכה בפן המקצועי. אין לי תוצאות. אני מרגישה שלא התקדמתי בכלל במהלך התקופה הזו. מעין תחושה כזו ששנתיים מהחיים הקדשתי את עצמי למשהו שלא הניב כלום ושום דבר. אני קמה בבוקר בלי מוטיבציה. אני לא מסוגלת לראות את עצמי מוציאה מכל זה משהו שיהיה אפשר להציג אותו. כואב לי. התחלתי לפני שלושה חודשים טיפול שבו שיתפתי בתחושות שלי את המטפלת. לא היה איזה שיח עמוק בעניין או תנועה. נדמה שלמטפלת אכפת רק מהכסף כי השיח לא מוביל לשום דבר. אני מרגישה בתקיעות ושהמצב הזה הולך וסוגר עליי. אני מאבדת את עצמי. המוטיבציה שלי הולכת ודועכת ואני לא מסוגלת לעבוד ככה. יש פגיעה משמעותית בתפקוד שלי. אם לפני כן לא היו לי מספיק תוצאות, עכשיו גם איפה שיש תוצאות הן לא חוזרות על עצמן. כלומר, משהו בתהליך העבודה שגוי. יש אנשים שעובדים איתי שמחכים בקוצר רוח שאתרסק כי הם לא רוצים שאשאר או שאצליח. חלקם לא מדברים איתי בכלל וזה יותר שובר איתי. אני יודעת שפנייה למנחה יכולה להחמיר את המצב כי הם ותיקים והמנחה מחבבת אותם מאוד, בעוד שאני כלום ושום דבר.איך אני יכולה לקדם את עצמי ולנסות לצאת מהמצב העגום הזה? תודה מראש.

אני קמה באמצע הלילה לאכול ואז אני נרדמת יותר מהר אם אני לא אוכלת אני לא נרדמת יש פתרון תחליף לאכילה ובנוסף אני נלחצת לצאת מהבית חוץ מעבודה ומכולת ואני לא נהנת שאני יוצאת לטיול לדוגמא תוכלו לתת לי טיפים שירגיעו אותי

התעוררתי בחרדה ואני רק רוצה לבכות
"סובלת מאנורקסיה חמורה" רשמית קיבלתי הגדרה
העולם מבולבל עלי
לא מבינה מה קורה לי ואיך ,איפה אני בתוך כל העולם הזה
כלום לא מתחבר לי
מרגישה בסרט, רחוקה מכל ממציאות
מרחפת בתוך בועה משלי , כשאין זיקה לכל מה שבחוץ / סביב
מן חלום שאני רק רוצה לצאת ממנו
אבל זה לא קורה
כאילו שאני מנסה חזק לנחות מנסה להפעיל כח כלפי מטה אבל לא אני לא מצליחה. רק יותר ויותר מרחפת / מרוחקת / צופה מלמעלה בלי יכולת פעולה, חיות או תגובה
מרגישה כאילו כל מה שקורה לי זה לא לי ואני . כאילו מדובר על מישהו אחר חיצוני ונפרד ממני. ואין חיבור בין השתיים
תחושה גיהנום כאילו חי מת שרק מרחף מעל / צופה מהצד/ מלמעלה.
ולא מסתנכרן עם כל מה שלמטה.
אין לי מילים לתאר את החויה

שלום, אני בת 42. מוכרת בביטוח לאומי ומקבלת קצבת נכות נפשית בשל דיכאון קליני, חרדה חברתית ואישיות הימנעותית. כל חיי נאבקתי להשתלב ולא הבנתי למה. אני מאד רוצה ללכת לאבחון אוטיזם, מכיוון שאני בטוחה שזה שורש הבעיה שלא קיבלה התייחסות מעולם ולכן עם הזמן התפתחו בעיות נוספות כגון הדיכאון והחרדה החברתית. אני בתהליך ארוך מאד לקבלת סל שיקום ממשרד הבריאות. שלושה פעמים כבר שנקבעה לי פגישה ושלושה פעמים שמשרד הבריאות ביטלו לי את הפגישה. מצבי הנפשי רק מתדרדר ואף אחד לא מצליח לסייע לי. אני לא יודעת כמה זמן עוד אצליח להחזיק את הראש מעל למים. איך אני יכולה לעבור אבחון לאוטיזם בצורה יחסית מהירה ופשוטה (אם בכלל קיים דרך כזו)? תודה רבה

שלום,
בתי נפרדה מחבר לפני כשנתיים .היוזמה הייתה מצידה. היא חשה שייתכן שהייתה מעוניינת לחזור אליו.
האם להמליץ לה שתתקשר אל חבר של האקס לברר מה עם האקס או שעדיף להניח לעניין?
תודה
ענתי

הי,
אני בקשר רומנטי, מרגישה אוהבת ובטוחה ובוכה באמצע קיום היחסים. יש בי הרבה רגשות והם יוצאים בבכי בלי שאני מתכוונת. בחיי היומיום אני לא ככה בכלל.
לצד השני זה לא מפריע והיא מקבלת בהבנה. לי החוויה קשה מאוד. אני בדאגה שהבכי הזה יגיע. והוא מגיע ואני נבוכה וגם לוקח לי זמן להירגע . בהתייעצות נאמר לי שזה טבעי אבל לי זה מפריע והייתי מעדיפה שייפסק.

אתמול היתה לי פגישה עם הפסיכולוגית, ויצא שסיימתי את הפגישה בוכה ועם הרגשה מאוד רעה. הרגשתי שהיא לא היתה מספיק רגישה אליי, היא לא ממש אמרה הרבה בזמן שבכיתי ואז אחרי כמה דקות של בכי היא אמרה "אנחנו צריכות לסיים " וזהו. יצאתי עם הרגשה מאוד כבדה וכעס עליה על שסיימה ככה את הפגישה, ותסכול מהטיפול בכללי... אני יודעת שבסוף יש מסגרת לטיפול והיא לא יכולה להישאר איתי מעבר לזמן, אז אין לי באמת זכות לכעוס, אבל עדיין זו הרגשה כל כך מתסכלת שרק מגבירה את הבדידות...