הקרב שאחרי השירות: על מניעת אובדנות לאחר שירות צבאי

צוות בטיפולנט

המעבר לחיים אזרחיים לאחר שירות בצה"ל או בכוחות הביטחון מביא עמו התמודדות נפשית ייחודית. בין אם מדובר בשירות מילואים או שירות סדיר, לעיתים הניסיון לחזור לשגרה או לייצר שגרה חדשה מלווה גם בזיכרונות ומחשבות על אירועים קשים והתמודדויות מתקופת השירות.

התעוררות של זכרונות ומחשבות מסוג זה יכולה להיות מלווה בתחושת ניתוק ובדידות, ואף לעורר את התחושה שגם האנשים הקרובים ביותר אלינו לא יצליחו להבין את המצב. כאשר הכאב הנפשי הופך בלתי נסבל, אדם גם עלול לחוש כי אין מוצא מן הכאב כך שמתעוררת חשיבה אובדנית. 

מאז השבעה באוקטובר, חיילים ואנשי מילואים רבים חוו אירועי דחק, והחזרה הביתה מאתגרת במיוחד. הכתבה הבאה תעסוק בגורמי סיכון ונורות אזהרה לאובדנות לאחר שירות, וחשוב מכך – בכלים שיש בידנו למניעת המקרה האובדני הבא.

אובדנות לאחר שירות: גורמי סיכון וטריגרים

ישנם מספר גורמים שמעלים את הסיכון לפעולה אובדנית. ביניהם, נמצאים דיכאון, ניסיונות אובדניים קודמים, הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD), שימוש בחומרים ממכרים וכן דפוסי אישיות שונים, כמו נוקשות או דימוי עצמי נמוך. כמו כן, בקרב יוצאי יחידות צבאיות, קיים סיכון אובדני גבוה בקרב גברים אשר מתאפיינים בנטייה לאימפולסיביות.

עם זאת, חשוב לזכור שעצם קיומם של גורמי הסיכון אינו בהכרח מביא לפעולה אובדנית. פעמים רבות, הגורם המכריע הוא דווקא קיומו של "טריגר" – אירוע חיים מטלטל, שמעורר כאב נפשי עז (כגון אובדן, קונפליקט בין-אישי או חוויה מסכנת חיים). בהקשר הצבאי, טריגרים שכאלה עלולים להתעורר סביב:

• אירועים ביטחוניים שהיוו סכנת חיים ממשית

• מצבי לחץ קיצוניים

• אירועים בהם האדם נאלץ לפעול בניגוד לערכיו או היה עד למעשים שפגעו בתחושת האנושיות הבסיסית שלו (תופעה אשר מכונה בשפה המקצועית "פציעה מוסרית")

חוויות אלה עלולות לעלות מחדש לאחר השחרור ופרידה מהיחידה בה האדם שירת, ולהביא איתן כאב נפשי עז ותחושת בדידות קשה.

במצבים כאלה, חשיבתו של האדם יכולה להתאפיין ב"ראיית מנהרה": תופעה בה תפיסת המציאות מצטמצמת לראייה של שחור או לבן, ומונעת מהאדם לאתר פתרונות אפשריים אחרים להתמודדות עם כאבו, מלבד נקיטת פעולה אובדנית. ראיית מנהרה מעלה את הסיכון לאובדנות באופן משמעותי, ומולה, תפקידה של הסביבה הוא קריטי במניעת המקרה האובדני הבא.

נורות אזהרה: איך נזהה משבר אובדני?

חשוב לזכור כי ברוב המקרים, אדם שחושב על התאבדות מבקש לשים סוף לכאב הנפשי עמו הוא מתמודד, ולא לחיים עצמם. במצב זה, כל אחד ואחת מאיתנו יכולים לסייע במניעת התאבדות על ידי שיחה פתוחה והפנייה לתמיכה מקצועית הולמת.

כמה נורות אזהרה שעלולות להעיד על קיומו של משבר אובדני – ודורשות התערבות:

• רמזים מילוליים ישירים ("הלוואי והייתי מת") או עקיפים ("למשפחה שלי יהיה טוב יותר בלעדיי").

• שינויים במצב הרוח ובהתנהגות, כמו עצב או ייאוש, הסתגרות חברתית, גישה צינית ואובדן מוטיבציה, שנאה עצמית או תוקפנות פתאומית.

• פעולות מחשידות, כמו רכישת כלי ירי או החזקת נשק מתקופת השירות, אגירת תרופות, סידור וארגון עניינים אישיים או מסירת רכוש בעל ערך.

• באופן מפתיע, לעיתים האדם שנמצא במשבר אובדני יבטא דווקא תחושת הקלה ושליטה לאחר שהחליט לבצע פעולה אובדנית. לכן, חשוב להיות ערים לשינוי חיובי במצב הרוח, בעיקר כששינוי זה מתרחש לאחר מצב רוח ירוד.

מניעת התאבדות: מה עושים כדי להציל חיים?

במידה שזיהינו שאדם בסביבתנו נמצא במשבר אובדני, מספר צעדים יכולים למנוע התאבדות, ולהציל חיים:

• הקשיבו באופן אמפתי: חשוב לשאול את האדם על מצבו באופן רגיש – מה התחושות שעימן הוא מתמודד? הקשיבו לאדם כדי להבינו, ותנו מקום לכאבו מבלי לשפוט או לחנך.

• הציעו עזרה: על מנת להקל על תחושת הבדידות, הבהירו לאדם שאתם כאן כדי לעזור. הוא לא לבד, ואתם תחזיקו מעמד יחד איתו.

• שאלה ישירה על אובדנות: בניגוד למיתוס, שאלה ישירה על מחשבות אובדניות לא "מכניסה רעיונות לראש" – היא יכולה להציל חיים. חשוב לפתוח בהסבר אשר מבהיר מדוע אתם שואלים (למשל, "אני רואה שקשה לך לאחרונה"), ואז לשאול בישירות ובכנות, ללא שיפוטיות או זעזוע (למשל, "במצבי משבר כמו שחווית, אנשים חושבים לפעמים על התאבדות. זה קרה לך?").

• הדגישו כי יש תקווה: נבהיר לאדם שלמרות המצב הקשה, יהיה ניתן להרגיש אחרת בעתיד. ניתן להוסיף כי למרות שקשה להרגיש כך כעת – משבר אובדני הוא הפיך וזמני, וישנם טיפולים שיכולים לסייע.

• הציעו סיוע במציאת מסגרת טיפולית: נציע לאדם עזרה בפנייה לאיש מקצוע. במידה שהאדם עדיין נמצא במסגרת הצבאית, נוכל להפנות אותו למערך בריאות הנפש בצה"ל. לאחר שירות סדיר או מילואים, ניתן לפנות למרפאות בריאות הנפש, קופות החולים וכן לטיפול נפשי פרטי. בנוסף, כדאי להציע לפנות לקווי חירום ותמיכה למניעת אובדנות, כמו קווי הסיוע של ער"ן, סה"ר ונט"ל. במקרה של סכנה מיידית, יש לפנות למוקד המשטרה או למגן דוד אדום.

• הרחיקו אמצעים מסוכנים: במקרה של חיילים משוחררים ואנשי מילואים, פעמים רבות אלה יהיו כלי נשק. עם זאת, מדובר בכל אמצעי שיכול לשמש להתאבדות.

זכרו!

משבר אובדני לאחר שירות אינו מהווה גזרת גורל. זיהוי מוקדם של מצוקה, שיח פתוח והפנייה לעזרה מקצועית יכולים להציל חיים. במיוחד בתוך הקהילה, חשוב לשים לב לאנשי הצבא וכוחות הביטחון גם לאחר שהמדים כבר מאוחסנים בארון, כדי שנוכל לסייע להם לעבור בבטחה גם את הקרב שלאחר השירות.

מקורות

היחידה למניעת אובדנות, משרד הבריאות. (2014). ספרון כיס לשומרי סף למניעת אובדנות. התכנית הלאומית למניעת אובדנות

שלף, ל., קמחי, א., & הקר, א. (2021). התאבדויות וניסיונות אובדניים בקרב חיילים וטייסים בחיל האוויר. הרפואה הצבאית, 18(1), 49

Levi-Belz Y, Blank C, Groweiss Y, Neria Y. The impact of PTSD symptoms on suicide ideation in time of terror and war: A nationwide prospective study on the moderating role of loneliness. Psychiatry Res. 2024 Aug;338:115996

Levi-Belz Y, Levinstein Y, Zerach G. The impact of moral injury on suicide risk among recently discharged Israeli veterans: A longitudinal moderated mediation model of trauma-related guilt and self-forgiveness. Psychol Trauma. 2025 Jul;17(5):1023-1032. doi: 10.1037/tra0001651. Epub 2024 Jan 15. PMID: 38227438