חיפוש

נורות אדומות: מה לעשות עם אובדנות במתבגרים

נורות אדומות: מה לעשות עם אובדנות במתבגרים

פורסם על ידי צוות בטיפולנט

רז אטיאס בן ה-18 נהרג השבוע מאש מתנדבי המשטרה עליהם פתח באש, לאחר שהתכוון להתאבד עם חברתו עקב כניסתה להיריון. המקרה הטראגי מעלה למודעות את התופעה המדאיגה של התאבדות בני נוער: בני נוער שנדמה היה שאילו רק נעזרו ביותר סבלנות, אילו רק יכלו לראות את קשייהם באור פרופורציונלי יותר ואילו רק היו פונים לעזרה- מותם היה נמנע.
מה גורם למתבגרים לנסות להתאבד וכיצד לזהות סכנה אובדנית?

אובדנות מתבגרים- מי מתאבד ומדוע?

במחקר שנערך בשנת 2003 (Gould et al) נמצא כי התאבדות היא סיבת המוות השלישית בשכיחותה בקרב מתבגרים. מדי שנה מתאבדים בישראל עשרות בני נוער, ומאות מנסים להתאבד ללא "הצלחה". מרבית הניסיונות האובדניים נערכים על ידי נערות אך נערים הם אלו שמצליחים להתאבד בפועל ברב המקרים, מאחר והם נוטים לבחירה באמצעים קטלניים יותר.
הגורמים להתאבדות מגוונים ונוגעים להיבטים ביולוגים ופסיכוסוציאליים, כאשר ניתן להצביע על מספר גורמים מרכזיים:

גורמים גנטיים- חוסר איזון בנוירוטרנסמיטור סרוטונין המשפיע בין השאר על דיכאון נמצא קשור בהגברת הסיכון להתאבדות.
גורמים פסיכולוגיים- הגורמים הפסיכולוגיים המביאים מתבגר לנסות להתאבד הם מגוונים ומורכבים, אך גישה מרכזית מדגישה את המטלות ההתפתחותיות המורכבות מולן ניצב המתבגר. במהלך גיל ההתבגרות המתבגר צריך להתמודד עם תהליכים של נפרדות מהוריו וגיבוש זהות עצמאית ועלול להיתקל בקשיים משמעותיים עקב קשרים בין אישיים קשים או מפגש עם היבטים שהוא מתקשה לקבל באישיותו (למשל, בני נוער שמגלים את נטייתם המינית ההומוסקסואלים נמצאים בסיכון מוגבר לאובדנות). כאשר קשיים אלו חוברים לדיכאון, למערכות תמיכה חלשות, סגנון קוגניטיבי דיכוטימי ונטייה לאגרסיביות ואימפולסיבית- הסיכון האובדני גדל באופן משמעותי.
גורמים סביבתיים- סביבה המאופיינת בגורמי לחץ רבים כאי יציבות משפחתית, לחץ מוגזם להישגיות, קשיים משמעותיים בהשתלבות במסגרת הצבאית, טראומות חיים וחשיפה לאידיאליזציה של ההתאבדות במדיה מגבירה את המודעות לאופציה של התאבדות כפתרון, ואת הסיכוי לבחירה בה.
זמינות אמצעי אובדנות- כאשר כלי הנשק זמינים, הסבירות להתאבדות אימפולסיבית ברגע של מצוקה עזה גבוהה יותר.

רצון למות או קריאה לעזרה?

למרות שכיחותן המדאיגה של התנהגויות אובדניות בקרב בני נוער, חשוב להבחין בין התנהגויות שונות של אובדנות ופגיעה עצמית. בספרות קיימות שתי גישות מרכזיות להבנת התנהגויות אלו: גישת הרצף המציעה כי האדם האובדני הולך ו"מתיידד" עם המוות על ידי תנועה בין מחשבות אובדניות, נסיונות אובדניים ולבסוף התאבדות ולעומתה- הגישה המבחינה הטוענת לקיומו של הבדל איכותי בין אנשים אובדניים "באמת" המשתמשים באמצעים אובדניים קטלניים, לבין אנשים המאופיינים בדפוסים של פגיעה עצמית, נסיונות אובדניים לא קטלניים או הכרזות על רצון למות. לא ניתן לקבוע מי מגישות אלו היא הנכונה, כך שרבים מההורים המתמודדים עם פגיעה עצמית או איומים אובדניים של המתבגר מוצאים עצמם מתלבטים פעמים רבות כיצד להגיב ולהתמודד עם התנהגויות של אובדנות או פגיעה עצמית של המתבגר.

איך לסייע למתבגר האובדני?

כדי לסייע למתבגר האובדני יש לשים לב, קודם כל, לנורות האזהרה, אשר הבולטת ביניהן היא בדרך כלל מצב של דיכאון המלווה פעמים רבות בפסימיות, פסיביות, אמירות של יאוש וערך עצמי ירוד, ולעיתים גם ירידה תפקודית בתחום הלימודי והחברתי. כאשר לאחר תקופה כזו חלים שינוי חיובי דרמטי במצב הרוח, חזרה לקשרים חברתיים וחלוקת מזכרות/ויתור על חפצים אישיים- כדאי לדאוג אפילו יותר מאחר ושינוי זה עלול לבטא את ההקלה שהמתבגר חש עם קבלת ההחלטה להתאבד.
במידה והתעורר בליבכם חשד לכוונות אובדניות, הדבר החשוב ביותר הוא להתייחס ברצינות לכוונותיו של המתבגר ולא לבטל אותן כ"הגזמה" או "סתם ניסיון להשיג תשומ לב". חשוב להביע הבנה של הקשיים, אמונה ביכולת להתמודד איתם ולהפסיק אותם וכוונה מלאה ללוות את המתבגר בהתמודדות. במקביל, חשוב לשלוח את המתבגר לטיפול פסיכולוגי כדי לאפשר לו לעבד את קשייו באופן מעמיק יותר ובמידה וקיימת סכנה אובדנית מיידית- לפנות לאשפוז פסיכיאטרי שיגן על המתבגר עד שיחוש הקלה מסוימת, לכל הפחות. לא פחות חשוב במצבים אלו שאתם, ההורים, תפנו לייעוץ מקצועי שיסייע לכם להתמודד עם הפחדים והקשיים, ויציע הכוונה והדרכה בהתמודדות.

תחומי מומחיות:
טיפול במתבגרים

אנשי מקצוע בתחום

טיפול במתבגרים

עוד מאמרים שיעניינו אותך