תפריט נגישות
חיפוש

נורות אדומות: מה לעשות עם אובדנות במתבגרים

נורות אדומות: מה לעשות עם אובדנות במתבגרים

פורסם על ידי צוות בטיפולנט


במחקר שנערך בשנת 2003 (Gould et al) נמצא כי התאבדות היא סיבת המוות השלישית בשכיחותה בקרב מתבגרים. מדי שנה מתאבדים בישראל עשרות בני נוער, ומאות מנסים להתאבד ללא "הצלחה". מרבית הניסיונות האובדניים נערכים על ידי נערות אך נערים הם אלו שמצליחים להתאבד בפועל ברב המקרים, מאחר והם נוטים לבחירה באמצעים קטלניים יותר.

התופעה המדאיגה של התאבדות בקרב בני נוער דורשת טיפול רגיש והיכרות מעמיקה עם הגורמים המורכבים שעלולים להוביל לתופעה ודרכי הטיפול המומלצות.

מה עלול לגרום למתבגר שלכם לפגוע בעצמו?

הגורמים להתאבדות מגוונים ונוגעים להיבטים ביולוגים ופסיכוסוציאליים, כאשר ניתן להצביע על מספר גורמים מרכזיים:

גורמים פסיכולוגיים -הגורמים הפסיכולוגיים המביאים מתבגר לנסות להתאבד הם מגוונים ומורכבים. במהלך גיל ההתבגרות המתבגר צריך להתמודד עם תהליכים של נפרדות מהוריו וגיבוש זהות עצמאית ועלול להיתקל בקשיים משמעותיים בעקבות קשרים בין אישיים קשים או מפגש עם צדדים שהוא מתקשה לקבל באישיותו (למשל, בני נוער שמגלים את נטייתם המינית ההומוסקסואלית נמצאים בסיכון מוגבר לאובדנות). כאשר קשיים אלו חוברים לדיכאון, למערכות תמיכה חלשות, חשיבה דיכוטומית ונטייה לאגרסיביות ואימפולסיבית, הסיכון האובדני גדל באופן משמעותי.

גורמים סביבתיים - סביבה המאופיינת בגורמי לחץ רבים כגון אי יציבות משפחתית, לחץ מוגזם להישגיות, קשיים משמעותיים בהשתלבות במסגרת הצבאית, טראומות חיים וחשיפה לאידיאליזציה של ההתאבדות במדיה מגבירה את המודעות לאופציה של התאבדות כפתרון, ואת הסיכוי לבחירה בה.

זמינות אמצעי אובדנות -כאשר כלי הנשק זמינים, הסבירות להתאבדות אימפולסיבית ברגע של מצוקה עזה גבוהה יותר.

גורמים גנטיים - חוסר איזון בהפרשת הסרוטונין במוח, המשפיע בין השאר על דיכאון, נמצא קשור בהגברת הסיכון להתאבדות.

רצון למות או קריאה לעזרה?

למרות השכיחות המדאיגה של התנהגויות אובדניות בקרב בני נוער, חשוב להבחין בין התנהגויות שונות של אובדנות ופגיעה עצמית.

קיימות שתי גישות מרכזיות להבנת התנהגויות אלו: הראשונה- גישת הרצף, לפיה האדם האובדני הולך ו"מתיידד" עם המוות על ידי תנועה בין מחשבות אובדניות, ניסיונות אובדניים ולבסוף התאבדות. מנגד, הגישה השנייה נקראת הגישה המבחינה, אשר טוענת שישנו הבדל איכותי בין אנשים אובדניים "באמת" המשתמשים באמצעים אובדניים קטלניים, לבין אנשים המאופיינים בדפוסים של פגיעה עצמית, ניסיונות אובדניים לא קטלניים או הכרזות על רצון למות. לא ניתן לקבוע מי מגישות אלו היא הנכונה, כך שרבים מההורים המתמודדים עם פגיעה עצמית או איומים אובדניים של המתבגר מוצאים עצמם מתלבטים פעמים רבות כיצד להגיב ולהתמודד עם התנהגויות של אובדנות או פגיעה עצמית של המתבגר.

נורות אזהרה- כיצד נזהה את המצוקה בקרב המתבגר

אחד מהסימנים המוקדמים המוכרים שעלולים להוביל בסופו של דבר לניסיון התאבדות הוא מצב של דיכאון אשר מאופיין בפסימיות, פסיביות, התבטאויות של ייאוש וערך עצמי ירוד ולעיתים גם ירידה תפקודית בתחום הלימודי והחברתי. עם זיהוי אותות המצוקה של הדיכאון חשוב מאד להיות ערניים לכל התפתחות במצבו של המתבגר. דווקא מצב של שיפור דרמטי וחד במאפיינים הדיכאוניים צריך לעורר דאגה אף יותר. שינוי חיובי דרמטי במצב הרוח, חזרה לקשרים חברתיים וחלוקת מזכרות/ויתור על חפצים אישיים - עלול לבטא את ההקלה שהמתבגר חש עם קבלת ההחלטה להתאבד.

כיצד ניתן לסייע?

במידה והתעורר בליבכם חשד לכוונות אובדניות, הדבר החשוב ביותר הוא להתייחס ברצינות לכוונותיו של המתבגר ולא לבטל אותן כ"הגזמה" או "סתם ניסיון להשיג תשומת לב". חשוב להביע הבנה של הקשיים, אמונה ביכולת להתמודד איתם ולהפסיק אותם וכוונה מלאה ללוות את המתבגר בהתמודדות. במקביל, חשוב לשלוח את המתבגר לטיפול פסיכולוגי כדי לאפשר לו לעבד את קשייו באופן מעמיק יותר ובמידה וקיימת סכנה אובדנית מיידית- לפנות לאשפוז פסיכיאטרי שיגן על המתבגר עד שיחוש הקלה מסוימת, לכל הפחות. לא פחות חשוב במצבים אלו שאתם, ההורים, תפנו לייעוץ מקצועי שיסייע לכם להתמודד עם הפחדים והקשיים, ויציע הכוונה והדרכה בהתמודדות.

היכנסו לקבלת מידע נוסף ורשימת אנשי מקצוע בתחום טיפול במתבגרים

 

אנשי מקצוע בתחום

טיפול במתבגרים

עוד מאמרים שיעניינו אותך