חיפוש

Panic disorder - הפרעת פאניקה

בעונה הראשונה של סדרת המתח "הסופרנוס" נגלה לצופים מחזה מעניין: טוני סופרנו, איש מאפיה בכיר, חווה ללא כל סיבה נראית לעין תחושת חנק, קוצר נשימה, גלי חום וקור ותחושה כי הוא עומד בפני התקף לב או שבץ. מאחר ולא נמצא הסבר רפואי לתחושותיו, מוצא עצמו המאפיונר הקשוח על ספת הפסיכולוגית, כאשר הוא מאובחן כסובל מהפרעת פאניקה.

תסמינים קליניים

החוויה שחווה טוני סופרנו היא דוגמא קלאסית להתקף פאניקה: סימפטומים גופניים המלווים בפחד למות, להשתגע או לאבד שליטה, המופיעים באופן פתאומי וללא כל הסבר רפואי. כאשר התקפים אלו חוזרים ובתקופות ההפוגה ביניהם האדם חווה חשש מהישנותם ומהשפעתם, מאובחנת הפרעת פאניקה. החשש מהתקף עלול להוביל לפגיעה תפקודית משמעותית.

שכיחות ההפרעה

הפרעת פאניקה היא הפרעת חרדה הפוגעת בכ-3% מהאוכלוסייה. שכיחות ההפרעה גבוהה יותר בקרב נשים (פי 2-3) ובקרב גרושים ופרודים "טריים".

ההפרעה עשויה לפרוץ החל מגיל הילדות אך פורצת, בדרך כלל, בבגרות המוקדמת.

אבחנה ע"פ ה-DSM

אבחנת פאניקה ניתנת כאשר מתקיימים הסימפטומים הבאים:

A. התקפי חרדה חוזרים ובלתי צפויים, התפרצות של פחד עוצמתי או אי נוחות עוצמתית שמגיעה לשיאה בתוך דקות ובמהלכה מתרחשים ארבעה (או יותר) מהסימפטומים הבאים.

⦁ הערה: ההתפרצות הפתאומית של הפחד והחרדה יכולה להתרחש הן ממצב של רגיעה והן ממצב של דאגה וחרדה.

1. דפיקות לב או הלמות לב או דפיקות לב מואצות.

2. הזעה.

3. רעד או רטט.

4. תחושה של מחסור באוויר או חנק.

5. תחושת היחנקות.

6. כאבים בחזה או אי נוחות.

7. בחילה או תחושה לא נעימה בבטן.

8. תחושת סחרחורת, חוסר יציבות או התעלפות.

9. תחושת צמרמורת או חום.

10. תחושות נמלול, עקצוצים בעור או תחושה של הירדמות מקומית.

11. תחושה של הימצאות בסביבה שונה, זרה, בלתי מציאותית או דה-פרסונליזציה – התנתקת מהעצמי.

12. פחד מאובדן שליטה או מלהשתגע.

13. פחד ממוות.

⦁ הערה: לעיתים ישנם סימפטומים תלויי תרבות (כגון תחושה של זמזום או צלצול באוזניים, כאבי ראש או כאבי צוואר, צרחות או בכי בלתי נשלט). סימפטומים אלו אינם נחשבים כחלק מארבעת הסימפטומים הנדרשים.

B. לאחר אחד מההתקפים מתקיימות, במשך חודש לפחות, אחת או שתים מהתופעות הבאות:

1. דאגה קבועה או פחד מהתקף חרדה נוסף או מהשלכותיו (כגון אובדן שליטה, התקף לב או “להשתגע”).

2. שינוי משמעותי בהתנהגות שאינו מאפשר הסתגלות להתקפים (התנהגויות שמיועדות להימנעות מקבלת התקפי פאניקה, כמו הימנעות מהתעמלות או ממצבים לא מוכרים).

C. ההפרעה אינה קשורה להשפעות פסיכולוגיות הנובעות משימוש בחומרים (כגון שימוש לרעה בסמים או בתרופות) או מצב רפואי אחר (כגון פעילות יתר של בלוטת התריס או הפרעת לב ריאות).

D. ההפרעה אינה מוסברת על ידי הפרעה נפשית אחרת {התקפי החרדה אינם מתרחשים רק כתגובה למצבים חברתיים מעוררי פחד כמו בהפרעת חרדה חברתית, כתגובה לנסיבות או אובייקטים ספציפיים המעוררים חרדה כמו בפוביה ספציפית (למשל – אדם שבכל פעם שנתקל בכלב חווה התקף חרדה), כתגובה לאובססיות כמו במצבים של הפרעה אובססיבית קומפולסיבית (למשל – אדם שכאשר לא מתאפשר לו לשטוף ידיים שלוש פעמים ביציאה מהשירותים יחווה התקף חרדה), כתגובה לתזכורות של אירועים טראומטיים כמו בהפרעת דחק פוסט-טראומטית (למשל – חייל שחווה טראומה קשה בשירותו הצבאי וחווה התקף חרדה כאשר שומע קולות פיצוצים, לדוגמא ממפלט של מכונית או זיקוקי דינור) או כתגובה להפרדה מדמויות היקשרות, כמו בהפרעת חרדה מהיפרדות}.

גורמים להפרעה

גישות שונות הציעו הסברים להפרעת הפאניקה, כאשר כיום מקובל לחשוב כי שילוב של פגיעות ביולוגית או גנטית עם השפעה סביבתית מהווה את ההסבר המקיף ביותר.

גורמים ביולוגיים: ממצאים ביולוגיים שונים קושרו להפרעת פאניקה, אך ההסבר המרכזי, כיום, הוא קיומה של רגישות יתר של מערכת העצבים. רגישות זו מביאה לתגובתיות חזקה לגירויים וקושי לשוב למצב של רגיעה.

גורמים גנטיים: נראה כי ישנו בסיס גנטי להפרעה, כאשר קירבה משפחתית לאדם הסובל מההפרעה מגבירה את הסיכוי ללקות בה.

גורמים קוגניטיביים התנהגותיים: תיאוריות מתחום זה ראו את התקפי הפאניקה כנובעים מחיקוי התנהגויות הוריות דומות או מנטייה לפרשנות מוגזמת של סימפטומים גופניים מינוריים. כמו כן, הוצע כי לאחר ההתקף הראשון מתפתח מעגל תגובה שלילי, כאשר כל גירוי פנימי או חיצוני נתפס כסממן להתקף מתקרב, דבר המעצים את הסימפטומים הגופניים והרגשיים של ההתקף. בכדי להימנע מהישנות ההתקף, מבוצעות פעולות מניעה וביטחון, המתבטאות בהימנעות ממקומות "מסוכנים" (מקומות צפופים, מקומות בהם התרחש התקף בעבר וכד'), היצמדות לאדם המעורר תחושת ביטחון וכן הלאה. 

גורמים פסיכולוגיים: תיאוריות פסיכואנליטיות הציעו כי הסימפטומים הם תגובה הגנתית לא יעילה מפני דחפים פנימיים מאיימים. תיאוריות אחרות הצביעו על שכיחות הפרעת הפאניקה בקרב אנשים שחוו אובדן או אירועי חיים מלחיצים רבים.

תחלואה נלווית

מאחר והתקפי הפאניקה אינם צפויים ואינם מוגבלים לסיטואציה ספציפית, החשש הגדול ביותר של הסובלים מהפרעת הפאניקה הוא שההתקף יחזור בזמן ובמקום בו לא יוכלו להיעזר באיש. עקב הניסיון להימנע מהישנות ההתקף, עשויות להתפתח הפרעות כאגורפוביה ופוביות ספציפיות (כגון קלאוסטרופוביה). כמו כן, הסובלים מהפרעת פאניקה פגיעים להתפתחות דיכאון והתמכרויות שונות.

טיפול בהפרעת פאניקה

הפרעת פאניקה גורמת למצוקה רבה ובהיעדר טיפול מתאים עשויה להביא לפגיעה תעסוקתית, חברתית ולהתפתחות קשיים נפשיים נוספים. למרות זאת, טיפול בהפרעת פאניקה הנו יעיל, קצר טווח ומאפשר רכישת כלים להתמודדות עם חרדות ומתחים עתידיים. טיפול קוגניטיבי התנהגותי נמצא כיעיל במיוחד, ולעיתים קרובות הוא משולב בטיפול תרופתי, בכדי להביא לתוצאה מהירה יותר או בטיפול בהתקפים קשים.  

טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT): אלמנטים קוגניטיביים כוללים מסירת מידע על ההפרעה והפרכת אמונותיו השגויות של המטופל על ההתקף ("אני אמות/אשתגע אם זה יקרה שוב"). אלמנטים התנהגותיים מתמקדים באימון בטכניקות הרגעה עצמית והרפיה ובחשיפה לגירויים מאיימים הקשורים בהתקף (שהייה במקומות מהם נמנע האדם בשל פחדו וכד'). החשיפה החוזרת, המלווה בטכניקות הרגעה, מאפשרת למטופל להכיר בכך שההתקפים אינם מסוכנים ולווסת את תגובת החרדה עד היעלמות מוחלטת של ההתקפים.    

תרופות פסיכיאטריות: הטיפול התרופתי המקובל להפרעת פאניקה הוא טיפול בתרופות אנטי חרדתיות ואנטי דכאוניות מקבוצת ה-SSRI והבנזודיאזפינים.

פסיכותרפיה: טיפול פסיכותרפי לכשעצמו נמצא כפחות יעיל במניעת הסימפטומים החרדתיים. עם זאת, במידה והתקפי הפאניקה מגיעים על רקע של קשיים נוספים, ניתן לשלב את הטיפול התרופתי או הקוגניטיבי-התנהגותי עם פסיכותרפיה דינמית שתאפשר התבוננות מעמיקה ומקיפה יותר בקשיי המטופל.


ביבליוגרפיה

Barlow D.H.(2001) clinical handbook of psychological disorders. The Guilford press. Third edition.

American Psychiatric Association: Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fourth Edition. Book 2013; Washington DC: American Psychiatric Press, Inc.: 683.

Stern R., Drummond L (1991) The Practice of Behavioural and Cognitive Psychotherapy, Cambridge university press.

Simos G. (2005). CBT- a guide for the practicing clinician. Routledge Pub'.

ICD 10  (2002) - הסיוג והאבחון הפסיכיאטרי לפי ארגון הבריאות העולמי, הוצאת דיונון.

גולדברג. י., (2005), . חרדה ופאניקה. "אח" קרית ביאליק

תחומי מומחיות:
חרדה

אנשי מקצוע בתחום

חרדה