09.01.21
צוות בטיפולנט
אנחנו נוטים לחשוב על "יציאה מהארון" בתור אירוע חד פעמי, רגע מכונן בו האדם מחליט לשתף עם אחרים על קיומה של נטייה הומוסקסואלית, לסבית, בי-סקסואלית או טרנסג'נדרית. אך האם מהרגע בו "יצאנו" מהארון בפעם הראשונה – אנחנו אכן נמצאים "בחוץ"? מבחינות רבות מדובר למעשה בתהליך שיכול להימשך גם לאורך חיים שלמים, לזמן בכל פעם התמודדות מורכבת מסוג מעט אחר. יציאה מהארון בפני חברים יכולה להיות שונה בתכלית מהיציאה בפני ההורים, אשר גם ביניהם ייתכנו הבדלים תהומיים. גם מי שיצא מהארון בגיל ההתבגרות נדרש לעשות זאת שוב ושוב לאורך החיים – בקבלה לעבודה חדשה, מעבר דירה או היכרות עם אנשים חדשים.
ההשלכות הנפשיות של חיים "בתוך הארון"
כמו כל נסיבות חיים (פרידה מזוגיות, אובדן אדם קרוב, קשיים לימודיים וכו') – גם חיים "בתוך הארון" מזמנים השפעות נפשיות אחרות על כל אחד ואחת. יחד עם זאת, ניתן לומר כי בהכללה רחבה הצורך להסתיר את הנטייה או הזהות המינית שלנו, חלק מרכזי כל כך מהאישיות ומההוויה של עצמנו, גורם למגוון קשיים רגשיים.
שנאה עצמית וחיים בצל סוד והסתרה
להט"בים (לסביות, הומוסקסואלים, טרנס ובי-סקסואלים) מתארים כי חיים "בתוך הארון" מלווים בקשת תחושות הכוללת בושה ומבוכה, לעיתים עד כדי שנאה עצמית. שנאה זו לעיתים נובעת ממה שמכונה "הומופוביה מופנמת" – אימוץ סט של רגשות ועמדות שליליות כלפי הומוסקסואליות והגילויים שלה. מעבר למופע הרגשי שלה, שנאה עצמית זו יכולה לבוא לידי ביטוי גם בסוגים שונים של הרס עצמי (פגיעה עצמית; התמכרויות; התנהגות סיכונית), ובמקרים היותר חמורים שלה – אף בניסיונות אובדניים.
לצד זאת, חיים בתוך הארון מלווים בחרדה מתמדת מפני האפשרות שמא "ייתפסו אותי" או "ייראו עליי". חרדה זו יכולה ללבוש צורות שונות כמו למשל הימנעות מסיטואציות רומנטיות ומיניות (יציאה לדייטים, שידוכים, סטוצים) או הסתגרות חברתית רחבה יותר ונסיגה מקשרים הכוללים אינטימיות רגשית. תארו לעצמכם איזה מצב מורכב נוצר כאשר האדם שחי בארון ומפחד להיתפס מקיים באותו זמן מערכת יחסים רומנטית משמעותית עם בן המין השני, ואת גודל הסכנה שהוא מרגיש כאשר חיי נישואין או חיי משפחה מלאים נמצאים על הכף.
הפחד שמישהו "יעלה" על הנטייה המינית שלי יכול לגרום גם לתגובת נגד אשר מכוונות להצגת חזות "הטרו-נורמטיבית", תפיסה לפיה הטרוסקסואליות (משיכה מינית אל בני המין האחר) היא הנטייה המינית ה"נורמלית" כביכול. גבר הומוסקסואל בארון שמתפאר ב"כיבושים" המיניים שלו ובמספר הנשים עמן קיים אינטראקציה מינית הוא דוגמא לכך. כלפי חוץ הוא אולי מציג חזות שמחה ומסופקת, אך כלפי פנים, מפגשיו המיניים מלווים בתחושת ריקנות, חוסר הנאה ולפעמים אפילו סלידה – מבת הזוג או מעצמו.
עצבות, דיכאון ובדידות
אחת ההשלכות הבולטות ביותר של חיים בארון היא תחושה של עצבות ושל דיכאון. אלו מלווים לרוב גם בתחושה של בדידות עמוקה ושל חרדה מפני העתיד – האם אי פעם ארגיש שייכות? האם אי פעם אוכל למצוא אהבה? כל גיל מזמן בהקשר זה אתגרים מעט שונים: ניתן לראות כיצד תחושות אלו מתגברות סביב גיל 30 והציפייה החברתית להקמת בית ומשפחה. מכיוון אחר, בני נוער אשר גדלים בחברות סגורות יותר כמו החברה החרדית, ואינם חשופים למודלים של זוגיות להט"בית, נוטים לדמיין כי לעולם לא יוכלו לחיות בשלום עם עצמם ועם ערכיהם וגם לקיים חיי אהבה מלאים ומספקים.
יציאה מהארון – הסוף לקשיים ולבעיות?
מטבע הדברים, ליציאה מהארון יכולות להיות השלכות נפשיות מעורבות, חיוביות ושליליות גם יחד. נסיבות אלו יכולות להסביר מדוע להט"בים רבים, בפרט במהלך גיל ההתבגרות (אך לא רק), מתחבטים בשאלת היציאה מהארון: מתי לצאת? מול מי לצאת? כיצד לצאת? האם יקבלו אותי? מה יחשבו עליי? לאיזה תגובות אזכה?
השלכות חיוביות אפשריות
בתרחיש הוורוד לו כולנו מקווים, יציאה מהארון מעוררת תגובות מקבלות ומכילות של הסביבה. בהינתן תגובות כאלה, האדם יכול להרגיש כבר בטווח הזמן המיידי הקלה גדולה, חיזוק לערך העצמי ולאמון במערכות היחסים הקרובות שבחייו. לאורך זמן, תגובות כאלה מאפשרות לאדם להתנהג בצורה יותר פתוחה ואותנטית, לחוות חיבור כנה יותר לעצמו ואל אחרים, להגביר את תחושת הסיפוק והערך מהחיים, ולהפחית רבות מההשלכות השליליות של חיים "בתוך הארון".
פעמים רבות יציאה "חלקה" כזו מהארון יכולה להיות מלווה בתגובות מהסביבה כמו "אנחנו ידענו כבר מזמן" או "לא היית צריך לספר בשביל שנבין את זה". בדיעבד, מי שיצא מהארון יכול לגלות שהמשפחה והחברים שלו קיבלו אותו ואת זהותו המינית עוד הרבה לפני שהוא קיבל את עצמו או הרגיש בטוח מספיק לשתף זאת.
קשיים והשלכות שליליות אפשריות
לצערנו, לא תמיד כל יציאה מהארון עוברת באופן "חלק" ונינוח כפי שאנו מקווים. בחלק מהמקרים האדם עלול לקבל תגובות שליליות וביניהן העדר קבלה והכחשה (להמשיך להציע לבת שיצאה מהארון כלסבית הצעות לשידוך עם גברים), בושה והסתרה (לא לספר על כך למשפחה המורחבת ואף לשקר כאשר נשאלים על כך ישירות), וכן תגובות של כעס, אכזבה וביקורתיות (הורים שמפצירים בבנם: "למה אתה עושה לנו את זה? אתה מבין כמה צער זה יגרום לסבא ולסבתא שלך אם הם ישמעו על כך?").
התגובות השליליות ליציאה מהארון יכולות להגיע לעיתים עד כדי התכחשות או ניתוק קשר. האסוציאציה המיידית היא כנראה לניתוק קשר מבני המשפחה, וזהו אכן אחד המצבים הכואבים ביותר. לצד זאת, חשוב להדגיש כי גם ניתוק של קשרים חברתיים וקולגיאליים יכול להיות בעל השלכות קשות וביניהן אובדן של מעגלי תמיכה חשובים או פגיעה אפשרית בתעסוקה ובפרנסה.
במצבים שתוארו, ליציאה מהארון יכולות להיות דווקא השלכות נפשיות שליליות אשר כוללות החמרה של חלק מהסימפטומים שתואר קודם לכן - עלייה ברמות החרדה והדיכאון, הבדידות, תחושת השנאה עצמית וכו'. התנסות שלילית בניסיון יציאה מהארון פוגעת בסיכויים שאותו אדם ירגיש בנוח להמשיך את התהליך ולהיפתח בפני מעגלים אחרים בחייו, וכך למעשה דוחפת אותו חזרה, עמוק יותר, אל תוך נבכי הסוד וההסתרה.
רגישות לצרכים הייחודיים של כל אחד ואחת מאיתנו
יציאה מהארון היא תהליך מורכב – הן ברמה הרגשית, של האדם עם עצמו, והן ברמה החברתית, של האדם עם אחרים משמעותיים בחייו. אין כאן "נכון" או "לא נכון" - לכל אחד ואחת מאיתנו שיקולים שונים המשפיעים על הבחירה לצאת מהארון או להישאר בתוכו, ונובעים מהנסיבות הספציפיות של חיינו. בהעדר "נוסחה אחידה" שמתאימה לכולם, הדבר הטוב ביותר שאנחנו יכולים לתת לעצמנו וליקרים לנו הוא את הרגישות לקצב, לבחירות ולצרכים הייחודיים שלנו. טיפול נפשי יכול בהחלט לספק מרחב בטוח לשיתוף בהתלבטויות, חששות או קשיים שעולים בשלבים השונים של התהליך, בדרך לקבלה עצמית והשלמה מלאה עם הזהות המינית והמגדרית שלנו.
מקורות
Denes, A., & Afifi, T. D. (2014). Coming out again: Exploring GLBQ individuals’ communication with their parents after the first coming out. Journal of GLBT Family Studies, 10(3), 298-325
Vaughan, M. D., & Waehler, C. A. (2010). Coming out growth: Conceptualizing and measuring stress-related growth associated with coming out to others as a sexual minority. Journal of Adult Development
