הסתגלות לשירות הצבאי

בטיפולנט

בגיל חמש אנחנו חושבים שנרצה לגור עם אמא לעולם. בגיל חמש עשרה, נדמה שאם רק היינו יכולים לעזוב את הבית היינו מאושרים הרבה יותר. בגיל שמונה עשרה, התשובה הרבה פחות ברורה לנו: עבור מרבית המגויסים הטריים לצה"ל, הצבא מהווה את היציאה הראשונה מבית ההורים וככזה מצריך עמידה בפני מטלות חדשות. במקביל, נאלץ המגויס להתרגל למסגרת חדשה ובלתי מוכרת, והתמודדות כפולה זו כוללת תקופת הסתגלות מורכבת, מאתגרת ומרגשת.

לעזוב את אמא? ועוד בשביל לעמוד בשלשות? המעבר מבית ההורים למסגרת הצבאית

בתרבויות רבות גיל ההתבגרות נחשב לתקופה של גיבוש האישיות והזהות העצמית, כאשר בסופו מצופה המתבגר לגבש את עצמאותו ונפרדותו מהוריו. הגיל והאופן בו עוזב המתבגר את בית הוריו תלויה במידה רבה בתרבות בה גדל: בחברות מסוימות עזיבת הבית מתרחשת רק לאחר הנישואין ובתרבויות אחרות היא מושפעת מהחלטתו של המתבגר ללמוד באוניברסיטה רחוקה מביתו. במרבית התרבויות והמדינות ישנה נורמה מקובלת לגבי שלב היציאה מן הבית, אך למתבגר ומשפחתו יש מידה של השפעה על בחירת העיתוי וטיב המעבר. בישראל, לעומת זאת, נקבע שלב היציאה מהבית לא על סמך צרכיו האישיים של המתבגר אלא על סמך דרישה חברתית - השירות הצבאי. קביעה שרירותית זו של השלב בו אמור המתבגר לעזוב את בית הוריו ולהידרש לתפקוד עצמאי במסגרת הצבאית מביאה להתמודדות לא פשוטה.
על אף השונות הרבה הקיימת ביחסם של חיילים צעירים לגיוסם, מרבית ההתמודדויות והקונפליקטים מרוכזים סביב נושאים של סמכות וזהות.

• דואגים לחייל? טיפים להתמודדות

  
• דיכאון וטיפול בשירות הצבאי

  
• פוסט טראומה בקרב חיילים

  

"למי קראת טירון?!" - בעיית הזהות: אריק אריקסון ראה בגיל ההתבגרות תקופה של גיבוש זהות ורכישת אוטונומיה ועצמאות. הגיוס למסגרת הצבאית הנוקשה מתרחש בעיצומו של שלב זה, ועל כן - באופן בלתי מפתיע - מעורר קונפליקטים הקשורים בזהותו של המתבגר-מתגייס. קונפליקטים אלו עשויים להתבטא סביב נושאים כאחידות מול ייחודיות (למשל, ההכרח לוותר על סגנון הלבוש האישי לטובת מדים), אובדן הפרטיות היקרה כ"כ למתבגרים, התמודדות עם תוקפנות, ניפוץ אשליות ואכזבה ("איך, איך יכול להיות שלא התקבלתי לקורס?") וסוגיות הקשורות בנטייה המינית, העולות מתוך החשיפה האינטנסיבית לבני אותו המין.

"המפקד, אין מצב" - בעיית הסמכות: חלק משמעותי בתהליך גיבוש הזהות המתרחש בגיל ההתבגרות הוא רכישת העצמאות. אחריותו ושליטתו של המתבגר על חייו הולכת וגדלה, אך הכניסה למסגרת הצבאית מערערת על עצמאות זו: במיוחד בשלבי הגיוס הראשונים נדרש המתבגר להפגין צייתנות, איפוק וקבלת סמכות, למרות שאלו פוגעים בנטייתו לאוטונומיה, פריצת גבולות ובחינת גבולות הסמכות.
ההתמודדות עם קונפליקטים של סמכות וזהות היא טבעית ונורמטיבית, אך חיילים שונים זה מזה ביכולתם לשאת קונפליקטים אלו ולהסתגל למערכת הצבאית על אף מורכבותם.

מוטי גלעם, עובד סוציאלי קליני, מטפל משפחתי ויועץ נישואין מוסמך וקב"ן (קצין בריאות נפש) בצה"ל, עונה על מספר שאלות הקשורות להסתגלות והכנה לשירות הצבאי.

אנחנו רואים שהמעבר מהאזרחות לשירות הצבאי מהווה שינוי משמעותי וקיצוני בחיי המתגייס/ת.
עם אילו קשיי הסתגלות מתמודדים חיילים "טריים" בפועל?

הגיוס לצה"ל הוא באמת שינוי גדול מאוד. גיל ההתבגרות, על אף המורכבות שבו, הוא גיל עם הרבה מאוד כיף וחופש - העצמאות גדלה, מתחילים ליהנות מקשרים זוגיים, מבילויים חברתיים. בגיל ההתבגרות יש הרבה מאוד דגש והתמקדות בעצמי - גיבוש זהות, למידה מי אני והצבא, בעצם, קוטע את התהליך הזה במובן מסוים: אני עסוק בלגבש את זהותי ופתאום מענישים אותי כל פעם שאני לא מתנהג כמו כולם וכמו שאמרו לי. הגיוס דורש יכולת הסתגלות טובה וקשיים בהסתגלות למסגרת נובעים בד"כ משתי רמות - רמה אישית ורמה משפחתית-מערכתית.

ברמה המשפחתית, המסר שמעבירה המשפחה למתגייס/ת משפיע מאוד על הקשיים ויכולות ההתמודדות: כאשר ההורים מעבירים מסר שהצבא הוא בזבוז זמן, או שלא יסתדרו בלי הילד, גם לחייל עצמו יהיה קשה להתרגל לרעיון השירות הצבאי והוא עשוי לחוות תסכול ורגשות אשמה. מצד שני - אם הציפיות של ההורים גבוהות מאוד ("סבא, אבא ואח שלך היו בסיירת - אל תגיד לי שאתה מתכוון להיות ג'ובניק!") עשויים להתעורר הרבה מאוד לחץ וחרדה.

ברמה האישית, הצבא, שכולל השתלבות במסגרת חדשה עם כללים וחוקים חדשים ובלתי מוכרים, דורש מהמתגייס/ת להפגין יכולות הסתגלות בסיסיות ומשמעותיות מאוד: שליטה בכעס, גמישות, מיומנויות חברתיות, איפוק... המתגייס מצופה להפגין שליטה בכל היכולות האלו כאשר הוא מנותק, במרבית המקרים, מרשתות התמיכה הרגילות שלו (משפחה, חברים). אנשים נבדלים זה מזה במידת השליטה ביכולות אלו והצבא מעמת מהר מאוד עם קשיים ויכולות.

על רקע הקשיים שאנחנו דנים בהם, איך אפשר לזהות, בעצם, אם אני יכול/ה לשרת בצבא או לא?

כאשר אנחנו מדברים על התאמה לצבא, כדאי להתייחס גם להערכה האישית של המתבגר את יכולותיו וכוחותיו וגם להערכה מקצועית.
כל אחד מכיר את עצמו ואת נקודות התורפה שלו ויכול להרגיש איפה יעלו קשיים. במידה ויש מוטיבציה לשרת אבל תחושה שיש קושי סביב נקודה מסוימת (קבלת סמכות, פרידה מהבית), יש דרכי התמודדות - אפשר להיעזר בטיפול ואפשר לפנות למש"קית ת"ש שתעזור בהתאמת תנאי השירות לקשיים. במידה והמתבגר מרגיש שהוא פשוט לא מתאים אישיותית - כדאי לפנות לייעוץ אצל קב"ן או איש מקצוע פרטי. מתבגרים רבים מרגישים שלא יעמדו בדרישות הצבא אבל נדהמים לגלות בעצמם, אחרי הגיוס, כוחות ויכולות מפתיעות. ייעוץ מקצועי יכול להעריך באופן מדויק יותר האם אין יכולת להתמודד עם הצבא או שיש רק תחושה של חוסר יכולת.

איך אפשר להתכונן לצבא, כדי להקל מעט על הקשיים העשויים להתעורר?

באופן כללי, עצם ההכנה לרעיון השינוי עשויה לעזור מאוד. הכנה לגיוס יכולה להיעשות בכמה רמות - רכישת ידע, הכנה פיסית והכנה נפשית.
רכישת הידע על האופן בו מתנהל הצבא, על התפקידים, הזכויות והחובות השונים מפחיתה את אי הוודאות והחרדה; הכנה פיסית, במקרה של גיוס ליחידה שהכושר משמעותי בה, מפחיתה את קשיי ההסתגלות ומגבירה את תחושת השליטה והמוכנות. ברמה הנפשית, מחשבה על הצרכים והקשיים שעשויים להתעורר מגדילה את היכולת להכין את עצמי אליהם ולפתח רפרטואר של דרכי התמודדות. במידה ויש התלבטויות וחששות משמעותיים, כדאי מאוד לפנות לעזרת טיפול פסיכולוגי. טיפול יכול למקד את הקשיים, להבין אותם טוב יותר ולאפשר עבודה רגשית על התמודדות עם שינויים.

באופן כללי, מסכם מוטי גלעם, הצבא לא מביא איתו רק קשיים אלא גם התמודדויות ולמידה משמעותיות: הצבא מבגר וחושף אותנו להתנסויות ואנשים שלא היינו נתקלים בהם במסגרת אחרת. אנחנו מגלים בתוכנו כוחות שלא חשבנו שניחנו בהם ("לא הייתי מאמינה שאני אהיה מפקדת; הייתי בטוח שאני מתעלף באמצע המסע") ומתנסים בחוויות של תרומה משמעותית, גיבוש ועזרה לאחרים.

ואכן, על אף מורכבותה של המערכת הצבאית והחששות המאפיינים את הכניסה אליה, נראה כי במרבית המקרים תרומתה האישית גבוהה וכי ההסתגלות אליה אינה מעוררת מצוקה קיצונית:
מחקר שנערך בשנים האחרונות מצביע על כך שמרבית החיילים חווים עם גיוסם רמות גבוהות מעט של חרדה, אך אינם סובלים ממצוקה או דיכאון משמעותיים. כמו כן, נמצא כי תחושות החרדה והמצוקה אשר התעוררו פחתו באופן ספונטני במהלך שבועות הגיוס הראשונים.

מקורות

שלב השיגור- התמודדות המשפחה עם גיוס ילדיה לצה"ל/ לאה קסן ותמר ויטנברג, הוצאת מכון הנרייטה סאלד, 2000.
פסיכותרפיה קצרת-מועד לישראלים צעירים בעת השירות הצבאי בזמן שלום/ אברהם בלייך ואלי חן, מתוך "פסיכותרפיה קצרת-מועד", בעריכת דסברג, איציקסון ושפלר, הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית תשנ"ז

Psychological Adjustment during Army Basic Training, Martin Pamela Davis, Military Medicine 0026-4075 Vol: 171 (2) 2006 p: 157