תיאוריית ההתפתחות בשלבים שפיתח אריק אריקסון מתבססת על כך שכולנו משתנים לאורך החיים, כל תקופה בחיינו מאופיינת באתגרים ובסיפוקים שונים.
שיתוףכבר מראשית קיומה של החברה הפסיכואנליטית, התקשו רבים לקבל את טענתו הנוקשה והחד-משמעית של פרויד, לפיה פעילות של הנפש הינה ברובה בלתי מודעת וכי המשימה העיקרית של האדם לאורך חייו הינה שליטה על הדחפים הפראיים של האיד. אריק אריקסון, בתור תלמידה המסור של אנה פרויד (בתו של זיגמונד), השתייך לזרם ההוגים ששמו במוקד את החוויה המודעת ובאופן ספציפי, את התהליכים המתרחשים באגו. תרומתו הידועה ביותר של אריקסון הינה בתיאוריית ההתפתחות בשלבים שבנה, בה טען כי ההתפתחות הנפשית מתרחשת בכל מהלך החיים, ומשלבת תהליכים אישיים (מודעים ולא מודעים) עם תהליכים בינאישיים וחברתיים.
אריק אריקסון (1902-1994) נולד בגרמניה לאב ממוצא דני ולאמא יהודיה. אביו נטש את המשפחה לפני לידתו וכשהיה בן 3 התחתנה אמו מחדש עם רופא יהודי. 3 אחיותיו הקטנות היו בנותיו של אביו החורג, ולקח זמן רב עד שגילה כי אב זה אינו אביו הביולוגי. בתור ילד הוא מעולם לא הרגיש מחובר לאביו או לאחיותיו ולאורך שנותיו בבית הספר סבל ממשבר זהות, שנבע מכך שמראהו הנורדי לא תאם את מוצאו היהודי. אריקסון היה תלמיד ממוצע, אך הצטיין בתחומי ההיסטוריה והאמנות. כשסיים את התיכון בגיל 18, רצה אביו החורג שילמד רפואה, אבל הוא לא התעניין בכך ותחת זאת בילה 7 שנים בנדודים ברחבי אירופה והתקיים כאמן לעת מצוא. ב-1927 הגיע אריקסון לוינה והתחיל לעבוד כמורה לציור בבי"ס שהוקם על פי ערכי תורתה של אנה פרויד. במהלך 6 השנים הבאות הוא למד את תורת הפסיכואנליזה וכן עבר אנליזה אצל אנה.
אריקסון התקבל כחבר בחברה הפסיכואנליטית ובשנת 35', בעקבות התגברות הנאציזם באירופה, היגר עם משפחתו לארה"ב, קיבל שם אזרחות ושימש כפסיכואנליטיקאי וכאיש אקדמיה. הוא התקבל כמרצה מן המניין באוניברסיטאות היוקרתיות ביותר כגון ייל וברקלי והתעמק במחקר בהתפתחות הילד על פני תרבויות שונות ומגוונות. בשנת 1950, תחת השם "אריקסון", שהמציא לעצמו (שם אביו החורג היה הומברגר) , הוא מפרסם את ספרו הראשון, "ילדות וחברה".
אריקסון משתייך לזרם פסיכולוגיית האגו (פסיכולוגיית האני), שעל הוגיה המרכזיים נמנים אנה פרויד, היינץ הרטמן, מרגרט מאהלר ועוד. התיאוריה הפסיכואנליטית המסורתית תיארה את האגו בתור מבנה נפשי שעיקר תפקידו הינו ייצוג המציאות, וכן ויסות הדחפים של האיד מחד, והצרת צעדיו של הסופר-אגו מאידך. הוגי פסיכולוגיית האגו, לעומת זאת, העמידו את האגו במרכז כמבנה בעל כוחות עצמאיים, הנותן משמעות להתנהלות היומיומית, משפיע על הסביבה ומושפע ממנה בדרכים מגוונות.
תרומתו העיקרית של אריקסון כהוגה באסכולת האגו, הינה בתיאורו את זהותו של האדם כמתפתחת ומתעצבת לאורך שנות חייו. התיאוריה הפסיכואנליטית וממשיכיה המסורתיים יותר כגון תיאוריית יחסי האובייקט, האמינו כי עיקר אישיותנו מתעצבת בשנות חיינו הראשונות, והיכולת להשתנות ולהתפתח מעבר לגיל הילדות הינה מוגבלת ביותר. אריקסון, לעומת זאת, טען כי אחת מהפונקציות החשובות ביותר של האני הינה יצירת של תחושת זהות ושמירה עליה לאורך כל מהלך החיים. הוא הגדיר ארבעה מרכיבים עיקריים לתחושת זהות זו:
אחת מתרומותיו המרכזיות של אריקסון הייתה, כאמור, הבנתו את ההתפתחות לארוך החיים. בניגוד לפרויד, שטען כי האישיות מתפתחת ומתעצבת באופן כמעט סופי עד גיל 6, גרס אריקסון שההתפתחות היא תהליך המתרחש לאורך כל מהלך החיים, וכולל השתתפות פעילה של האדם ושל הסביבה המקיפה אותו. על כן, אריקסון הרחיב את מודל ההתפתחות הפסיכו-סקסואלית של פרויד לתיאוריית ההתפתחות בשלבים שלו, המתייחסת לרצף של שלבים אשר כל אחד מהם מאופיין במשבר התפתחותי. התמודדות טובה עם המשבר תביא להשגת יכולת מסוימת (אותה כינה אריקסון מעלה) בעוד שכישלון בהתמודדות יביא לקשיים ומשברים שונים:
אריקסון מתייחס אל התהליך ההתפתחותי כמלווה בקונפליקטים ובאתגרים רבים, להם הוא קורא משבר זהות. פתרון חיובי של הקונפליקט מוביל לתוצאה של רכישת מעלה (virtue), ואילו פתרון שלילי יכול לגרום לפתולוגיה התפתחותית. למשל, תינוק שאמו לא נענית לו באופן מהימן ואוהב, עלול לחוש כי הוא אינו כשיר להתמודד עם העולם ולפתח חשדנות שתלווה אותו בהמשך התהליך ההתפתחותי ולאורך כל החיים. מבוגר שאינו מצליח לחוות סיפוק מהטיפול בילדיו וחש שעמום מהמטלות שלו בחיים, עלול להגיע למצב של קיפאון ולסבול ממה שאריקסון כינה משבר אמצע החיים.
כמו כן, בניגוד לפרויד, שראה את עיקר תרומתה של החברה עבור הפרט במגבלות שהיא מציבה לו בפני מימוש דחפיו האסורים, הרי שראייתו של אריק אריקסון את החברה הינה חיובית בעיקרה. החברה, לדעתו, מסייעת לאדם בכך שהיא מעודדת אותו ומכוונת אותו להתפתחות ולתפקוד הבריאים. עם זאת, ישנן חברות המציבות בפני פרטיהן ערכים שליליים כגון גזענות ואז נוצרת זהות שלילית (כדוגמת גרמניה הנאצית). בנוסף, קיימות חברות המציבות בפני חבריהן ערכים סותרים ומבלבלים, מה שעשוי להקשות על גיבוש זהותו של היחיד.
אריקסון, א. (1987). זהות: נעורים ומשבר. תל-אביב: ספרית פועלים.
ביטמן, א. ואחרים (1992). אישיות: תיאוריה ומחקר. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
מיטשל, ס. א., ובלאק, מ. ג. (2006). פרויד ומעבר לו: תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית. תל-אביב: תולעת ספרים.
Friedman, L. J. (2000). Identity's Architect: A Biography of Erik H. Erikson. Cambridge, Mass.: Harvard University Press.
הזדהות עם התוקפן היא מנגנון הגנה דרכו קורבן של יחסים תוקפניים מזדהה עם היבטים מסוימים בעמדת התוקפן, וכך מגן על עצמו מפני מפגש עם כאב וקונפליקט
קראו עודכמה ישיבה בהרצאה מקדמת אותך? אתה מממש את יכולותיך בעבודתך? לפי הפסיכולוג רוג'רס, זהו בסיס ההערכה האורגניזמית- סיווג חוויות לפי השפעתן על הגשמה עצמית
קראו עודקבוצות באלינט הן קבוצות הדרכה שייסדו האנליטיקאים מייקל ואניד באלינט, המיועדות לרופאים המעוניינים בהרחבת הבנתם הפסיכודינמית של קשרי רופא-חולה
קראו עוד