תפריט נגישות
חיפוש

שיטפון של צער ויגון: אבל ודחק בעקבות האסון בנחל צפית

שיטפון של צער ויגון: אבל ודחק בעקבות האסון בנחל צפית

פורסם על ידי צוות בטיפולנט

השיטפון בנחל צפית שארע ב-26 לאפריל 2018, הוא אסון מר, צורם ומצער מאוד. בני נוער ממכינה קדם-צבאית בני ציון בשלוחת תל אביב או כאלו שמועמדים אליה, יצאו לטיול גיבוש בערבה. עשרה מהם לא חזרו - תשע נערות ונער אחד - בשל שיטפון בזק, שהפתיע. היה זה גשם בעוצמה חריגה לעונה, שהגיח כמו משום מקום, והציף את ערוץ הנחל. הרעש האדיר של המים הגיע כמה רגעים אחרי השיטפון, כפי שקורה בערבה על ייחודה המבני, אבל הרעש שבלב ממשיך ביתר שאת מאז.

ומה עם אלו שנותרו כואבים והמומים? איך נדע איזו תגובה היא צער טבעי שיש להניח לו להיות כחלק מתהליך האבל? ומתי יש להפנות לעזרה נפשית מיידית? נתייחס לאבל, הפרעת דחק אקוטית ופוסט טראומה הן מבחינת זיהוי והן ודרכי התמודדות ראשוניים.

תהליכי אבל

אובדן ואבל משפיעים על מרחבי החיים השונים של החיים, ומלווים במגוון תגובות רוחניות, רגשיות ופיזיולוגיות בהקשר לאובדן ובעטיו. עם האובדן ולאורך תהליך ההתאבלות יהיו לסירוגין תנועות טבעיות של הכחשה, כעס, התמקחות, דיכאון והשלמה והתארגנות מחדש. לדוגמא, אם בסמוך לאובדן, המתאבל "לא מאמין שזה קרה", לא מדובר בבעיה בתפיסת מציאות, אלא בתגובה נורמטיבית, אבל אם אמונה זו נשארת לאורך זמן, ייתכן ומדובר באבל פתולוגי. לרוב האבל מאופיין במצב רוח ירוד, ומחשבות על הנפטר, ובמידת מה עשוי להזכיר מבחינה סימפטומאטית בעיות פסיכולוגיות אחרות כמו דיכאון. חשוב לא לעשות פתולגיזציה לכאב הנלווה לאובדן, שהרי אבל הוא תגובה נורמאלית, ועל פי רוב מוגבלת בזמן.

בשלבים הראשונים שלאחר האובדן, תחושת האבל עוצמתית מאוד. עם זאת, בחלוף הזמן, נלמדות לרוב דרכים לזכור את האדם האהוב, מבלי שזיכרון זה יפגע באופן משמעותי ביכולתנו לנהל חיים תקינים. כיום מדברים על מודל דו-מסלולי לשכול: המסלול הראשון קשור להשפעות השונות של האובדן על התפקוד הכללי, והשני - להתארגנות-מחדש ברמה של הקשר הבין-אישי עם הנפטר (רובין, מלקינסון, וויצטום, 2016).

תהליך אבל לוקח זמן, וחשוב לאפשר אותו. עם זאת, אם מתפתחות התנהגויות של הימנעות מדברים שמזכירים את הנפטר, לא מוכנים לאורך זמן להכיר במותו או ששגרת היומיום והתפקודים התעסוקתיים והחברתיים משתבשים, כדאי לפנות לייעוץ מקצועי.

המשפחות, החברים והקהילות של הנספים בנחל צפית כרגע שרויים בהתמודדות עם האובדן ועם תהליך האבל, וחשוב שיהיה להם מקום להביע את רגשותיהם המורכבים, ולקבל תמיכה.

השפעות אפשריות של נוכחות באירוע הטראומטי

בשיטפון בנחל צפית, היו עוד בני נוער שנכחו באירוע הטראומטי של השיטפון, והצליחו לשרוד. החוויה של להיות באירוע של איום על החיים יכולה להיות מאוד מטלטלת, ולעורר מגוון שיבושים בתפיסות על העצמי ועל העולם. כמו כן, יכולה לעורר כעס, אשמה, חרדה, ובמקרים מעטים ליצור 'נקודת התקעות', שמקשה על הסתגלות. נבחין כאן בין הפרעת דחק אקוטית לבין פוסט טראומה.

מהי הפרעת דחק אקוטית?

הפרעת דחק אקוטית (Acute Stress Disorder), היא הפרעה שמתפתחת על רקע חשיפה ממשית לאירוע מאיים במוות, בפגיעה פיסית משמעותית או באלימות מינית. כאשר האירוע המאיים יכול להיחוות באופן ישיר, כלומר האדם עבר את האירוע, או שהיה עד לאירוע בעת שהאחר נחשף אליו, או באופן עקיף - כלומר, שמע שהאירוע התרחש לקרוב משפחה או חבר קרוב, או נחשף לפרטים קשים ביחס לאירוע באופן עוצמתי או חוזר (למשל, אנשי סיוע).

בהפרעת דחק אקוטית מתייחסים לחמש צירים שונים: חודרנות, מצב רוח שלילי, דיסוציאציה, הימנעות ועוררות. על מנת לאבחן את ההפרעה צריכים להתקיים לפחות תשעה תסמינים, מתוך כל חמשת הצירים, שהחלו או החמירו לאחר החשיפה לאירוע הטראומטי, ונמשכים בין שלושה ימים לחודש לאחר החשיפה לאירוע הטראומטי. 

נפרט את התסמינים השייכים לכל ציר, כפי שהם מופיעים במדריך הסטטיסטי למחלות נפש (DSM-5). כמובן שאבחון מקצועי יכול לעשות רק איש טיפול המוסמך לכך, ובכל זאת, ככל שיש יותר תסמינים, עולה ההסתברות שמדובר בהפרעת דחק אקוטית.

חודרנות (Intrusion symptoms)

  • זיכרונות חודרניים בלתי רצוניים ומעוררי דחק של האירוע
  • חלומות חוזרים ומעוררי דחק, בהם יש התייחסות לאירוע הטראומטי מבחינת התוכן או האפקט (ההרגשה)
  • תגובות דיסוציאטיביות (למשל פלשבקים), בהם האדם חש או מגיב כאילו האירוע הטראומטי מתרחש כעת
  •  דחק פסיכולוגי משמעותי ומתמשך או עוררות רבה בעת חשיפה לטריגרים פנימיים או חיצוניים, המייצגים או דומים להיבטים מסויימים באירוע הטראומטי .

מצב רוח שלילי

  • חוסר יכולת שהינה משמעותית לחוות רגשות חיוביים ונעימים (כגון: אושר, סיפוק, או אהבה)

דיסוציאציה (Dissociative symptoms) 

  • שינוי בתחושת המציאותיות של החוויה העצמית או תפיסת הסביבה (מבחינת פרספקטיבה ותפיסת זמן למשל)
  • קושי לזכור היבט חשוב באירוע הטראומטי 

הימנעות (Avoidance)

  • ניסיון מאומץ להימנע מאירועים מנטליים (זכרונות, מחשבות) ורגשיים שמעוררים דחק לגבי האירוע הטראומטי או היבטים הקשורים אליו
  • מאמץ להימנע מטריגרים אפשריים חיצוניים (אנשים, מקומות, שיחות, פעילויות, אובייקטים או מצבים), המעוררים זיכרונות, מחשבות או תחושות ביחס לאירוע או שקשורים אליו עוררות יתר

עוררות יתר (Hyperarousal) 

  • הפרעות בשינה (קושי להירדם, להישאר ישן או שינה חסרת מנוחה) 
  • התנהגות מרוגזת ו/או התפרצויות זעם (ללא שהיתה התגרות מוקדמת) כמו תוקפנות מילולית או פיסית כלפי אחרים או אובייקטים
  • דריכות יתר
  • קושי בריכוז
  • תגובות בהלה מוגזמות

איך נבחין בין הפרעת דחק אקוטית לפוסט-טראומה?

התסמינים של הפרעת דחק אקוטית מתחילים בדרך כלל באופן מיידי לאחר האירוע, וכאמור משכם נע בין שלושה ימים עד חודש לאחר החשיפה לאירוע. כדי לאבחן אבחנה זו, התסמינים צריכים גם להיחשב כגורמים למצוקה משמעותית לסובל מהם לרבות ליקוי תפקודי בתחום החברתי, תעסוקתי או אחר משמעותי.

הפרעה פוסט-טראומטית דומה אמנם בקריטריוני אבחנה להפרעת דחק אקוטית, עם שינויים מסויימים, אך הפקטור המשמעותי להבחין ביניהם הוא משך התסמינים. אם הם נמשכים מעל חודש ייתכן ומדובר כבר בהפרעה פוסט-טראומטית. 

דחק: מתי לפנות לעזרה מקצועית?

הפרעת דחק אקוטית, כשמה כן היא - אקוטית - והיא תגובתית לאירוע המאיים. ברוב המקרים, היא חולפת מעצמה עד חודש. בשלב הראשון, אם מישהו מזהה שאחד מקרוביו או חבריו סובל מתסמינים אלו כפי שפורטו, חשוב לתת להם תמיכה של המשפחה, להציע הקשבה למה שעובר על הבנאדם, להביע הבנה של הקושי. התמיכה החברתית והמשפחתית היא השלב הראשון, ופעמים רבות היא בפני עצמה מניעה את תהליכי ההחלמה. 

מיעוט מאותם אנשים שסובלים מהפרעת דחק אקוטית לא יחלימו ללא עזרה מקצועית, ויפתחו הפרעה פוסט טראומטית. לכן, במידה והתסמינים נותרים עוצמתיים מאוד ולא מגיבים לתמיכה של הקרובים, או נמשכים מעל חודש, מומלץ להפנות לייעוץ מקצועי. אפשר להפנות ישירות לאיש מקצוע מתחום בריאות הנפש, או לרופא משפחה, שיוכל להפנות משם לטיפול פסיכולוגי על ידי פסיכולוג מומלץ שנמצא במרפאה או למרכז טיפולי מתאים. 

ובנימה אישית...

היו לא מעט בני נוער בטיול האסוני הזה, שנאלצים כעת להתמודד עם זכרונות של האירוע, אובדן של חבריהם, כעס, אשמה, צער, עצב. יש לא מעט משפחות וחברים שאיבדו את יקיריהם, ועומדת בפניהם תקופה קשה ומורכבת של אבל.

צוות בטיפולנט משתתף בצערם של המשפחות והחברים. יהי זכרם של הנערות והנער שנספו ברוך.

אנשי מקצוע בתחום

טיפול במצבי משבר

עוד מאמרים שיעניינו אותך