תפריט נגישות
חיפוש

קורונה: ממה באמת אנחנו מפחדים ואיך מתמודדים?

קורונה: ממה באמת אנחנו מפחדים ואיך מתמודדים?

פורסם על ידי ליטל פלג

ממה אנחנו מפחדים כאשר אנו חווים פחד או חרדה סביב התפרצות הקורונה? על פניו התשובה ברורה: מהידבקות, מההשלכות הכלכליות, מהאפשרות שבן משפחה מבוגר יחלה, מהתנתקות משגרה ואנשים היקרים לנו. 

כבר לפני כמאה שנים פרויד זיהה את הנטייה האנושית להשליך החוצה חוויות ותכנים פנימיים בלתי רצויים. הוא תיאר כיצד במקום לחוות את החרדה, התוקפנות או הכאב הנפשי המתעוררים בנו, אנו תולים אותם בגורמים חיצוניים ובכך מרחיקים מעצמנו את "מקור הרע". כך, במקום לחוות את עצמנו כתוקפניים אנחנו חווים את הסביבה החיצונית כמאיימת ומתקיפה ובמובן זה "מצדיקה" תוקפנות. במקום להכיר במידה בה אנו חרדים, אנחנו חווים היבטים במציאות כמסכנים אותנו. במובן זה, משבר הקורונה אמנם מייצר, לפחות לתקופה הקרובה, מציאות חיים מאתגרת אך לא פחות מכך- מפגיש אותנו עם היבטים פנימיים אליהם כדאי לשים לב דווקא בנקודת זמן רגישה זו.

אז ממה באמת אנחנו מפחדים כאשר אנחנו מפחדים מהקורונה? 

אי ודאות, חוסר שליטה

אחד הדברים המרכזיים אשר הקורונה מביאה איתה הוא חוסר ודאות הן בנוגע לעתיד הקרוב והן בנוגע לעתיד הרחוק, אשר ככל הנראה יושפע מהצב הנוכחי. אי ודאות וחוסר שליטה תמיד קיימים בחיינו אך מרבית הזמן, כדי שנוכל לתפקד ללא הפרעה משמעותית, אנחנו שמים בצד את המודעות לכך (למשל, מתי לאחרונה חשבת עם צאתך לעבודה על האפשרות להיפגע בתאונת דרכים?). הקורונה, על שינויי השגרה והחשיפה התקשורתית הנלווים לה, אינה מאפשרת לנו להמשיך להגן על עצמנו מהכרה בחוסר השליטה והודאות המלווים את חיינו ובמובן זה, הקורונה גוזלת מאתנו את אחד ממנגנוני ההגנה המאפשרים לנו לתפקד ללא הצפה של חרדה. 

היבט זה יכול להיות משמעותי במיוחד עבור אנשים אשר יצירת תחושה של שליטה מהווה מנגנון מרכזי בנפשם. כך, למשל, האדם המכונה בעגה היומיומית "קונטרול פריק", המנסה למתן את חרדתו וחוסר הודאות שלו באמצעות שליטה מוגברת בעצמו ובסביבתו, עשוי למצוא עצמו חרד במיוחד כאשר נכפים עליו חוסר ודאות, החלטות "מלמעלה" ושינויי שגרה שלא הוא עצמו בחר בהם.  

קרוב מדי, רחוק מדי

"הגיהינום הוא הזולת" כתב הפילוסוף הצרפתי סארטר ויתכן שבימי הקורונה, לא מעט יסכימו איתו. הקורונה כופה עלינו התמודדות עם שני היבטים בסיסיים ומאיימים של החוויה האנושית: האפשרות להיוותר לגמרי לבד והאפשרות להיבלע בקשר אינטימי מדי. 

תיאוריות התפתחותיות מתארות כי צמיחה אישיותית בריאה מתאפשרת כאשר ההורה מאפשר לילד להתפתח "במרחק נכון", תוך יצירת איזון בין קרבה ואינטימיות לבין נפרדות, עצמאות ומרחב אישי. מתח זה בין הצורך בקרבה לצורך במרחק מלווה אותנו גם בחיים הבוגרים, ומהווה אתגר משמעותי סביב נושאים של יצירת קשרים, אינטימיות ומיניות. כך, למשל, אדם אשר קשריו המוקדמים היו חודרניים וחסרי גבולות עשוי להגן על עצמו בבגרותו דרך הימנעות מאינטימיות, ואדם שגדל באווירה של נתק רגשי עשוי לשחזר ניתוק רגשי זה בקשריו הבוגרים או לחלופין, להיתלות ולהיצמד אל הקרובים לו. בשגרת היומיום כל אחד מאתנו מייצר לעצמו את האיזון המתאים לו בין קרבה ומרחק: עבור אחד, נטיות וורקוהוליות יקהו את הפחד מהיבלעות בקשר אינטימי עם זוגתו וילדיו, עבור אחר חיים חברתיים אינטנסיביים ישככו את הפחד העצום מבדידות ונטישה רגשית ועבור אחר האיזון ה"סטנדרטי" בין חיי העבודה לחיי הבית יהווה את אותו "מרחק נכון". 

בשגרת החיים שנכפתה עקב הקורונה, רבים מאתנו חיים במציאות חיים אשר מפרה את האיזון הנכון ובהתאם, מביאה עמה קשיים ואתגרים אשר יכולים להתבטא בדרכים שונות שביניהן עצבנות והיקלעות לעימותים עם בני המשפחה הקרובים, עלייה בסימפטומים של דיכאון וחרדה, הסתגרות והימנעות רגשית וכן הלאה.

הכרה בגבולותינו

כפי שבשגרת היומיום אנחנו מסיטים רב הזמן מחשבות על חוסר השליטה וחוסר הודאות המלווים את חיינו, כך אנחנו מרחיקים מהמודעות מחשבות על היותנו בני תמותה ועל האפשרות לאובדן של יקירנו. הקורונה, ולא פחות מכך הפאניקה והתחזיות השחורות אשר מופצות באמצעי התקשורת ובמדיה הלא פורמלית, מפגישות אותנו בעוצמה עם אפשרויות של אובדן ואלו מציתות פחדים עמוקים הנוגעים לאובדן ומוות. 

ועכשיו... מה עושים?

עד כאן, דנו באופן בו משבר הקורונה והשלכותיו על השגרה שלנו עשויים להוות טריגר להתעוררות פחדים וקשיים רגשיים שלאו דווקא קשורים ישירות לקורונה עצמה. לכן, אחד מהיבטי ההתמודדות הראשונים הוא ניסיון לזהות האם המתח והקשיים המתעוררים בתקופה זו הם תגובה טבעית ומתונה למצב או "תגובת יתר" אליו. 

במידה וקיימת רמה גבוהה של חרדה, מצוקה, דיכאון או פגיעה בינאישית, יש סיכוי סביר שמשבר הקורונה נוגע בהיבטים רגשיים הדורשים מענה ועיבוד. במצבים אלו, כדאי לפנות להתייעצות ראשונית (אונליין כמובן!) עם איש מקצוע, ולחשוב האם יש צורך בסיוע מקצועי ואם כן- האם יש צורך בהתערבות מיידית קצרה ונקודתית אשר תקל על ההתמודדות הנוכחית, או בהתערבות טיפולית מתמשכת. 

מעבר לכך, כדאי להקפיד על מספר היבטים:

כדאי להזכיר לעצמנו שוב ושוב את ההבחנה בין המתח והקושי הממשיים ל"תגובת יתר" רגשית, ובמידה ומזהים "תגובת יתר"- לסמן לעצמנו את הפער בינה לבין מצב ממשי של סכנה

שמירה על קשרים- הקפידו לשמור על קשר וירטואלי עם מגוון רחב של קרובים, קולגות וחברים כדי לשמר את תחושת השייכות, ההמשכיות והקרבה

שמירה על מרחב אישי- נסו לקחת לעצמכם מרווחי נשימה, גם אם מדובר במרווחים קצרים המתמצים בכוס קפה בחדר נפרד

דמיון מודרך- השתמשו בטכניקות של דמיון מודרך כמו דמיון מצבים ומקומות נעימים או דמיון של תחושות החרדה נארזות בתוך קופסה ההולכת ומתרחקת

היו סלחניים- היו סלחניים הן כלפי בני משפחה והן כלפי עצמכם כבני זוג או כהורים. טבעי שבתקופה כזו של לחץ ואינטנסיביות יהיו "נפילות" ביכולות הרגשיות והתפקודיות

פנו לעזרה- במידה וקיימת רמה גבוהה של מצוקה, פנו לקבלת תמיכה בפורומים (ניתן לפנות אלינו כאן), קווי תמיכה (ער"ן-1201) או אנשי מקצוע המציעים טיפול אונליין  

על הכותבת - ליטל פלג

ליטל פלג היא פסיכולוגית קלינית, מטפלת בתל אביב, הרצליה ובאמצעות האינטרנט. דוקטורנטית בתכנית 'פסיכואנליזה ופרשנות', אוניברסיטת תל אביב. מרצה בבי"ס לפסיכותרפיה 'יישומים קליניים'. 

אנשי מקצוע בתחום

חרדה

עוד מאמרים שיעניינו אותך