תפריט נגישות
חיפוש

טיפול באוטיזם

אוטיזם הוא שם כולל לקבוצת הפרעות התפתחותיות-נוירולוגיות המאופיינות בפגיעה משמעותית ביכולתו של האדם לתקשר וליצור קשרים בין אישיים משמעותיים, ובקיומם של דפוסי עניין והתנהגות חזרתיים, מצומצמים ו/או יוצאי דופן. הפרעות מסוג אוטיזם נעות על טווח רחב של חומרה. בקצה האחד של הרצף נמצאים אנשים הסובלים ממצבי אוטיזם קשים הפוגעים באופן עמוק ומהותי ביכולת שלהם להיות בקשר עם העולם הסובב אותם, ולכן גם בתפקודם היומיומי. בקצה השני של הספקטרום נמצאים אנשים הסובלים ממצבי אוטיזם מתונים יחסית, אשר מקשים עלים להשתלב חברתית וגורמים לקשיים בהשתלבות החינוכית/לימודית/תעסוקתית- אך עדיין מאפשרים קיום אורח חיים נורמטיבי יחסית, השתלבות במקומות תעסוקה סטנדרטיים והקמת תא משפחתי. להלן מידע מקיף על מצבי אוטיזם שונים, תהליך האבחנה של אוטיזם, התסמינים הקליניים של אוטיזם וההבחנה בין אוטיזם להפרעות התפתחותיות אחרות, הגורמים לאוטיזם (והמיתוסים השגויים הנוגעים להיווצרות אוטיזם) ולבסוף- שיטות הטיפול המרכזיות במצבי אוטיזם.

אנשי מקצוע בתחום טיפול באוטיזם

<<  לרשימה המלאה

מאמרים בתחום טיפול באוטיזם

טיפול באוטיזם
חג גדול לילדים? 3 דרכים לסייע לילדים שלא נהנים בפורים
טיפול באוטיזם
ריפוי בעיסוק לילדים
ריפוי בעיסוק לילדים
טיפול באוטיזם
"החיים כקלמזי": התמודדות עם סרבול מוטורי
טיפול באוטיזם
איך עוזרים לילדים עם הפרעות בתקשורת וקשיים חברתיים ?
טיפול באוטיזם
ריפוי בעיסוק לילדים
הילד בררן באוכל? לא בטוח שזה נורא כל כך
טיפול באוטיזם
"אמרו ש..." – על החיים עם OCD, תסמונת אספרגר וסרבול מוטורי

אבחון אוטיזם

אוטיזם הוא הפרעה התפתחותית מולדת אשר שכיחותה 4:1000 תינוקות, כאשר בנים סובלים מההפרעה פי 4 מבנות. על אף המחקר הרב שהוקדש לנושא, לא נמצאה שיטה לאבחון אוטיזם בהיריון, ומרבית האוטיסטים מאובחנים בסביבות גיל שנה וחצי. בדרך כלל, תינוקות מופנים לאבחון התפתחותי כאשר ההורה חש כי הילד אינו מתפתח בהתאם למצופה ממנו על פי גילו בהיבט המוטורי, השפתי והבין אישי. במסגרת האבחון ההתפתחותי נבחנות התנהגותו והתפתחותו של הילד בהיבטים שונים, ונעשית הבחנה בין אוטיזם לבין הפרעות התפתחותיות אחרות (פיגור, עיכוב התפתחותי וכן הלאה).

על פי ה-DSM-5, מדריך האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי הרשמי, אוטיזם מאובחן כאשר מקיימים קשיים משמעותיים בתקשורת והאינטראקציה החברתית אשר מתקיימים החל משלבים ההתפתחות המוקדמים ומביאים לפגיעה משמעותית בתפקוד היומיומי, החברתי או התעסוקתי. תסמינים של אוטיזם משתייכים לשתי קבוצות מרכזיות:

קשיים מתמשכים ונרחבים בתקשורת ובאינטראקציה החברתית המתבטאים ב:

* היעדר הדדיות חברתית הבאה לידי ביטוי בהיעדר יוזמה ותגובה לאינטראקציות חברתיות, היעדר עניין בשיתוף אחרים בתחומי עניין וחוויות, פגיעה ביכולת לנהל שיח תקין ומבע רגשי מוגבל.

* פגיעה ביכולות התקשורת הלא מילולית: הילד מתקשה להשתמש בהתנהגויות לא מילוליות תואמות גיל כיצירת קשר עין, יצירת קשר דרך הבעות פנים, ביצוע מחוות גופניות וחברתיות

* פגיעה ביחסים החברתיים: הילד מתקשה לפתח, ליצור, לשמר ולהבין יחסים ואינטראקציות חברתיות. בהתאם, הוא מתקשה בקיום משחק והתנהגויות תואמות גיל במסגרת אינטראקציות בין אישיות.

דפוסי התנהגות, עניין ופעילות מצומצמים, חזרתיים ויוצאי דופן הבאים לידי ביטוי בשניים ומעלה מההיבטים הבאים:

* דפוסים מוטוריים סטריאוטיפיים או חזרתיים: קיימים דפוסים מוטוריים או קוליים יוצאי דופן כנפנוף ידיים, התנדנדות, חזרה על מחווה גופנית מסוימת, הסתובבות במעגלים, אקולליה (חזרה על דברי האחר) וכן הלאה.
נוקשות- הילד מפגין נוקשות משמעותית, מקפיד על שמירת השגרה באופן מוגזם וחווה קושי משמעותי בהתמודדות עם שינויים (למשל, יציאה לחופשה מהגן, אכילת מאכל חדש).

* תחומי עניין קבועים ומצומצמים: הילד מגלה עניין מוגזם ואינטנסיבי בתחום עניין ספציפי, עסוק בו באופן חזרתי וכפייתית ומתקשה להקדיש תשומת לב לנושאים אחרים.

* קשיים בוויסות החושי: הילד מגיב לגירויים חושיים באופן מוגזם או מופחת. למשל, ילדים עם אוטיזם עשויים להיות רגישים באופן קיצוני למרקמים של מזון, לרעשים חזקים או לריחות מסוימים או לחלופין- להפגין אדישות קיצונית לגירויים חיצוניים ככאב, קור וחום וכן הלאה.

מעבר לסימפטומים השונים, תהליך האבחון של אוטיזם כולל גם התייחסות לרמת החומרה בה מופיעים הקשיים ולמידה בה הם גורמים לפגיעה בתפקוד ובהתפתחות.

אוטיזם, אספרגר או PDD?

עד לשנת 2014, המונח אוטיזם התייחס בעיקר למצבי אוטיזם קשים המביאים לפגיעה חמורה ביותר ביכולתו של האדם לתקשר עם הסביבה ולתפקד באופן עצמאי. אנשים אשר התמודדו עם סימפטומים אוטיסטיים בחומרה נמוכה יותר, אשר לא הביאה לפגיעה קיצונית בתפקוד, סווגו כסובלים מתסמונת אספרגר או PDD (הפרעות התפתחות נרחבות).
במסגרת השינויים שנערכו במהדורה החמישית של ה- DSM, בוטלו האבחנות של אספרגר ושל PDD ובמקומן הוכללו באבחנה של אוטיזם גם מצבים של אוטיזם בתפקוד גבוה או בינוני, אשר עד כה אובחנו כאספרגר או PDD.
לאור ההבדלים המשמעותיים ברמות החומרה השונות של אוטיזם, ניכר פער משמעותי ביכולותיהם וברמת תפקודם של אוטיסטים המתמודדים עם אוטיזם ברמת תפקוד גבוהה לעומת אנשים המתמודדים עם אוטיזם ברמת תפקוד נמוכה.

מאמרים מומלצים לאנשי מקצוע

אוטיזם ברמת תפקוד נמוכה

אוטיזם ברמת תפקוד נמוכה מאופיין בפגיעה מהותית ביותר הן ביכולות התקשורת הבין אישית והן בהיבט התפקודי. בחלק מהמקרים- אך לא בכולם- רמת הפקוד הנמוכה קשורה גם בכך שהאדם סובל מפיגור שכלי בנוסף לאוטיזם.

בהיבט התקשורתי, אנשים המתמודדים עם אוטיזם ברמת תפקוד נמוכה נוטים להיות בעלי יכולות תקשורתיות דלות ביותר. חלקם כלל אינם רוכשים שפה בכלל, וחלקם משתמשים במילים או מחוות דלות ביותר, המכוונות להבעת צרכים ספציפיים ומצומצמים ביותר. כמו כן, אוטיזם ברמת תפקוד נמוכה מאופיין פעמים רבות בעניין מועט ביותר באנשים אחרים וביצירת קשרים ואינטראקציות. הלקות החמורה ביכולות התקשורת של בעלי אוטיזם ברמת תפקוד נמוכה מביאה פעמים רבות להתנהגויות מוזרות ולהתפרצויות אלימות הנובעות מהיעדר היכולת להביע רצונות וצרכים באופן נורמטיבי, ומהתסכול הנלווה לקושי.

בהיבט התפקודי, אנשים עם אוטיזם ברמת תפקוד נמוכה מתקשים ביותר ברכישת מיומנויות חיים בסיסיות כהתלבשות ורחצה עצמאיות, הליכה זהירה ברחוב וכן הלאה. כמו כן, אוטיזם ברמת תפקוד נמוכה מלווה פעמים רבות בנטייה מוגברת לתנועות ופעולות סטריאוטיפיות.

בהתאם לקשיים אלו, אוטיזם ברמת תפקוד נמוכה מביא לפגיעה מהותית ביכולתו של האדם לתפקד באופן עצמאי. אוטיסטים ברמת תפקוד נמוכה נזקקים בדרך כלל לליווי וטיפול צמודים, ובדרך כלל נתרמים מחיים בהוסטלים סגורים בהם דואגים לכל צורכיהם.

אוטיזם בתפקוד גבוה

אנשים המאובחנים כבעלי אוטיזם בתפקוד גבוה מאופיינים פעמים רבות ברמת תפקוד קוגניטיבית תקינה ולעיתים אף גבוהה, וביכולות שפתיות טובות. עיקר הפגיעה במצבי אוטיזם בתפקוד גבוה היא בשדה החברתי והבין אישי: אנשים עם אוטיזם בתפקוד גבוה מאופיינים בדרך כלל ברמת עניין נמוכה יחסית בקשרים בין אישיים, בקושי משמעותי בקריאת המפה החברתית והבנת ניואנסים חברתיים ובלקות בהבנת רבדים מורכבים יותר של השפה ובהתאמת השימוש בה לסיטואציה. כך, למשל, אדם עם אוטיזם בתפקוד גבוה עשוי להיות בעל שפה עשירה ביותר אך להתקשות בהבנת אירוניה, כפל משמעות והומור. כמו כן, הוא עשוי להתקשות ללמוד קודים בסיסיים של תקשורת (תורות בדיבור, זיהוי רמת העניין והקשב של הצד השני) ולהתקשות בניהול שיחה קולחת וטבעית. כך, אנשים במצבי אוטיזם בתפקוד גבוה עשויים להיתפס כנוקשים, אדישים, נוקשים, חסרי טאקט, מרוחקים או מנותקים רגשית, כאשר בפועל מדובר בקושי בסיסי בהבנת הסיטואציה החברתית או בהבנת השפה והשימוש בה.

היבט נוסף המאפיין אוטיזם בתפקוד גבוה הוא קיומם של תחומי עניין צרים וספציפיים שהאדם עסוק בהם באופן מוגזם ולעיתים אף כפייתי. כך, למשל, אנשים בעלי אוטיזם בתפקוד גבוה עשויים לגלות עניין ולרכוש ידע רב בתחומים שונים (החל מאיסוף בולים ועד מדע) ולהיות שקועים בהם על חשבון עיסוק או יצירת שיחה על תחומים ונושאים אחרים. כך, למשל, אדם עם אוטיזם בתפקוד גבוה עשוי להיות בקיא בסרטי קולנוע באופן יוצא דופן- אך להקדיש את מירב שעות הפנאי שלו לצפייה חוזרת בסרטים, ולהתקשות לתפוס כי אנשים אחרים אינם מתעניינים בנושא כמוהו.

לצד קשיים מרכזיים אלו, אנשים עם אוטיזם בתפקוד גבוה עשויים להיות מאופיינים גם בנוקשות רבה המקשה עליהם לעבור בין פעילויות או נושאים (למשל, מעבר בין שיעור לשיעור בכיתה או מעבר מהעבודה הביתה) ובקושי משמעותי בהתמודדות עם שינויים בשגרה היומיומית. כך, למשל, הם עשויים לחוות חרדה רבה סביב חופשות, חגים או יציאה לטיולים אשר משבשים את סדר יומם. כמו כן, חלק מבעלי האוטיזם בתפקוד גבוה מתמודדים עם רגישות חושית מוגברת לגירויים חושיים (ריחות, קולות חזקים, מרקמים) ועם נטייה מסוימת להתנהגויות סטריאוטיפיות (למשל, הם עשויים לפכור ולמולל את ידיהם או "להתנדנד" במקומם).

קבוצת האוטיסטים המאובחנים כבעלי אוטיזם בתפקוד גבוה היא קבוצה מגוונת יחסית בסוג ובביטויי הקשיים. בהתאם, רמת התפקוד והעצמאות של אנשים המאובחנים כבעלי אוטיזם בתפקוד גבוה עשויה להיות שונה ומגוונת: חלק מהם יזדקקו לליווי וסיוע משמעותיים וישתלבו במקומות עבודה ייחודיים המותאמים לצורכיהם, בעוד שאחרים ינהלו אורח חיים נורמטיבי למדי, כולל השתלבות במקומות תעסוקה רגילים והקמת תא משפחתי. יש לציין כי ילדים המגיעים לעולם עם אוטיזם קל יחסית, עם פוטנציאל לתפקוד גבוה ועצמאי, הם ילדים אשר יכולים להיתרם במיוחד מטיפול המותאם לצורכיהם: בחלק מהמקרים פעוטות המאובחנים כבעלי אוטיזם קל וזוכים לטיפול מתאים ואינטנסיבי- אינם עונים לאבחנה לאחר מספר שנים של טיפול.

אוטיזם ופיגור שכלי

אנשים רבים מתבלבלים בין אוטיזם לבין פיגור שכלי. בלבול זה נובע הן מהעובדה שמדובר בהפרעות התפתחותיות מולדות, והן מהעובדה שחלק ניכר מבעלי האבחנה של אוטיזם (כ-70%) סובלים גם מפיגור שכלי. הלקות התפקודית, הקשיים השפתיים והיעדר העצמאות של חלק מהמפגרים ושל חלק מהאוטיסטים תורמים גם הם לבלבול.

למרות הבלבול ולמרות קיומה של חפיפה בחלק מהמקרים, מדובר באבחנות שונות מאוד במהותן. מאפיין מרכזי של אוטיזם הוא הקושי המהותי בעניין וביצירת קשרים בין אישיים: מרבית המאובחנים כאוטיסטים מגלים עניין מועט יחסית בקשרים חברתיים ובין אישיים, ולא פעם מתקשים להגיב ולתקשר עם סביבתם. לעומת זאת, אנשים המאובחנים כבעלי פיגור שכלי אינם מאופיינים במרבית המקרים בהיעדר עניין חברתי ואף להיפך: מפגרים רבים נהנים מאינטראקציות בין אישיות, פעילויות חברתיות ומערכות יחסים זוגיות

הבדל מהותי נוסף בין אוטיזם לבין פיגור נוגע, באופן טבעי, לרמת האינטליגנציה: בעוד שפיגור שכלי היא אבחנה המבוססת על קיומם של כישורים שכליים מוגבלים, חלק מהאוטיסטים הם בעלי אינטליגנציה גבוהה ביותר, וכיום יש הסבורים כי חלק מההוגים והמדענים הגדולים בהיסטוריה, ביניהם אלברט איינשטיין, סבלו מסימפטומים מסוימים של אוטיזם.

אוטיזם והפרעת התקשרות

אחת ההפרעות אשר הבלבול בינה לבין אוטיזם גדול היא הפרעת התקשרות. הפרעת התקשרות היא הפרעה המתפתחת בינקות ובגיל הרך ובאה לידי ביטוי בתסמינים המזכירים תסמינים של אוטיזם: ילדים עם הפרעות התקשרות עשויים להפגין עיכובים שפתיים משמעותיים, התפתחות מוטורית ותפקודית מעוכבת ולקות משמעותית ביכולת לתקשר וליצור קשרים תואמי גיל. למרות הדמיון בין הפרעות התקשרות לבין אוטיזם, קיים ביניהן שוני מהותי.

אוטיזם היא הפרעה מולדת אשר מופיעה ללא תלות באיכות התפקוד ההורי. הפרעת התקשרות, לעומת זאת, היא הפרעה המתפתחת על רקע אינטראקציה בין פגיעות מולדת מסוימת של הילד לבין טיפול סביבתי לקוי ביותר המתבטא בהזנחה, היעדר מענה קיצוני לצרכיו הרגשיים של הילד, חודרנות קשה או התעללות. ילדים הגדלים בתנאי חיים אלו אינם יכולים לפתח התקשרות לדמות הורית- התקשרות החיונית להתפתחות כישורים מנטליים ורגשיים. ילדים אלו לומדים בגיל צעיר ביותר כי הסביבה החיצונית אינה מהווה מקור להרגעה, וויסות והקלה: הם לומדים, באופן לא מודע, כי עליהם לסמוך רק על עצמם וכי מוטב להימנע מקשר עם הסביבה האנושית החיצונית. בהתאם, ילדים אלו עלולים לפתח מנגנוני הגנה דמויי אוטיזם. כך, למשל, ילדים אלו עשויים לפתח דפוסים תנועתיים חזרתיים וביזאריים באמצעותם הם מרגיעים את עצמם, או להימנע מקשר עין ומתקשורת מאחר והם אינם חווים את הסביבה כסביבה שיש טעם לתקשר איתה. הפרעת התקשרות שכיחה בקרב ילדים שבילו את שנות חייהם הראשונות בבתי יתומים או מוסדות בהם לא יכלו להיקשר לדמות מיטיבה וזמינה רגשית.

לאור השוני בגורמים להתפתחותם של אוטיזם ושל הפרעת התקשרות, גם הפרוגנוזה של ההפרעות שונה: ילדים עם הפרעות התקשרות אשר מקבלים בשלב מוקדם של חייהם טיפול מתאים ו/או מאומצים על ידי הורים המטפלים בהם באופן מסור עשויים להדביק את הפער ההתפתחותי באופן מלא או חלקי, בעוד שמצבי אוטיזם אינם ניתנים לריפוי, אלא רק להטבה סימפטומטית ותפקודית.

אוטיזם והגורמים לו

שכיחותן של הפרעות מהספקטרום האוטיסטי, והפגיעה התפקודית המשמעותית הנלווית להן, הפכו את האוטיזם והגורמים להיווצרותו לנושא מרכזי למחקר. למרות זאת, עד היום לא ברור מה הם הגורמים לאוטיזם, על אף שברור כי מדובר בהפרעה מולדת הקשורה בגורמים גנטיים, נוירולוגיים וביולוגיים. כיום קיימים מספר כיוונים מרכזיים המסבירים את היווצרותן של הפרעות אוטיזם.

גורמים גנטיים: התפיסה הרווחת כיום היא שמצבי אוטיזם קשורים במספר גנים גדול, הכולל גנים ספצפיים ואינטראקציה בין גנים שונים. הגורם הגנטי נחשב לגורם המשפיע ביותר על הסיכון לכך שתינוק יסבול מאוטיזם: כאשר ילד אחד מבין תאומים זהים לוקה באוטיזם, יש סיכוי של 60% שגם האח השני יסבול מהפרעת אוטיזם ברמה חומרה כזו או אחרת, והאחים הנוספים (שאינם תאומים) נמצאים בסיכון של 5-6% לסבול מהפרעה על ספקטרום האוטיזם. יש לציין כי למרות ההכרה בכך שגורמים גנטיים משפיעים באופן משמעותי ביותר על היווצרות אוטיזם, טרם זוהו גנים הקשורים באופן ספציפי להפרעה (לכן גם לא ניתן לערוך בדיקה גנטית לזיהוי אוטיזם במהלך ההיריון).

גורמים נוירו-ביולוגיים: מחקרים נוירו-ביולוגיים אשר הוקדשו לחקר האוטיזם הצביעו על שני כיוונים מרכזיים המסבירים את הסימפטומים המאפיינים מצבי אוטיזם. כיוון מחקרי אחד זיהה כי קיימת פגיעה באמיגדלה, אשר מקשרת בין המערכת הלימבית לבין קליפת המוח. המערכת הלימבית היא מערכת פרימיטיבית הקשורה בחוויות חושיות ורגשיות בסיסיות, ואילו קליפת המוח היא האזור האחראי על תפקודים מוחיים מורכבים ומתוחכמים יותר, הקשורים בין היתר בשפה, חשיבה וויסות התנהגות. חוקרים הציעו כי פגיעה זו בקישור בין שתי מערכות מוחיות חיוניות אלו מתבטאת בתסמיני אוטיזם הקשורים בתגובתיות חזקה לגירויים (ולכן גם בהתנהגות הנוקשה המכוונת להימנעות מגירויים חדשים), ובהיעדר יכולת לרכוש כישורי שפה וחשיבה אשר יבהירו ויווסתו את החוויה הרגשית. כיוון מחקרי נוסף בתחום הנוירו-ביולוגי התמקד בכך שפעילות נוירוני המראה של אנשים עם אוטיזם שונה מפעילותם בקרב אנשים נורמליים. נוירוני המראה הם נוירונים אשר קשורים ביכולת האנושית לחקות אחרים וללמוד מהם. יכולת זו קריטית להתפתחות התקינה מאחר והיא זו שמאפשרת לתינוק ולפעוט לרכוש כישורים בסיסיים של שפה, קודים חברתיים ותקשורת ראשונית. הפגיעה בנוירוני המראה עשויה להוות גורם מרכזי גם בתיאוריה של התודעה (TOM- Theory of mind) המציעה פרספקטיבה נוירו-פסיכולוגית להבנת אוטיזם.

גורמים סביבתיים במהלך ההיריון: תקופת ההיריון היא התקופה בה מתפתחים מבני המוח הבסיסיים המאפשרים לעובר להיוולד כתינוק עם בסיס להמשך התפתחות קוגניטיבית ומנטלית תקינה. סיבוכי היריון וזיהומים נגיפיים מסוימים, ובפרט כאלו המתרחשים בטרימסטר הראשון להיריון, נמצאו קשורים בהתפתחות אוטיזם. כמו כן, מחקרים מצביעים על כך שחוסר התאמה משמעותי בין המערכת החיסונית של העובר למערכת החיסונית של האם מגדילה את הסיכון למצבי אוטיזם, וכך גם עישון של האם המהלך ההיריון. גורמים נוספים שהשפעתם על היווצרות אוטיזם נבחנה הם גיל האם והאב בעת ההיריון, משך ההיריון וסיבוכים סביב הלידה, אך תוצאות המחקרים שעסקו בגורמים אלו אינן אחידות ואינן מאפשרות לקבוע כי הם אכן משפיעים על היווצרות אוטיזם.
יש לציין כי מלבד לגורמים אלו, קיימות מספר מחלות ותסמונות אשר מייצרות סימפטומים דמויי אוטיזם. בין תסמונות אלו נכללות תסמונת ה-X השביר, תסמונת רט ומחלת טוברוס סקלרוזיס.

אוטיזם והתיאוריה של התודעה

התיאוריה של התודעה (TOM- Theory of mind) היא תיאוריה נוירו-פסיכולוגית המציעה הסבר למצבי אוטיזם במונחים של כשל משמעותי ביכולת להבין מצבים מנטאליים. בבסיס התיאוריה של התודעה עומדת ההנחה כי היכולת לקיים אינטראקציה אנושית יעילה ומשמעותית מבוססת על שליטתנו בתיאוריה של התודעה: היכולת להבין מצבים מנטאליים כרגשות, מחשבות, רצונות, כוונות וכן הלאה, ולפרש את ההתנהגות האנושית על בסיס מצבים אלו. השליטה בתיאוריה של התודעה משפיעה על היכולת לפרש ולהתנהל בסיטואציות יומיומיות בסיסיות ביותר: עלינו להבין שמלצרית לא תוכל לדעת מה אנחנו רוצים להזמין מבלי שנאמר לה זאת, אם לתינוק צריכה לפרש נכון את בכיו וילד בגן שעשועים צריך לזהות נכון אם ילד אחר דחף אותו בכוונה או נתקל בו בטעות כדי להגיב באופן התואם את הסיטואציה החברתית. ללא יכולת זו, האדם יתקשה מאוד להבין מה עומד מאחורי התנהגות האחר, לבחור התנהגות מותאמת ולנבא כיצד ינהגו אנשים בסיטואציות מסוימות וכיצד כדאי להתנהג בסיטואציות כאלו ואחרות.

בהתפתחות הנורמלית, הילד רוכש שליטה טובה למדי במיומנויות אלו עד גיל חמש, ומיומנויותיו הבין אישיות הולכות ומשתכללות ומאפשרות לו להבין חוויות ומצבים מנטאליים מורכבים יותר ויותר. לעומת זאת, במצבי אוטיזם קיימת פגיעה משמעותית ביותר בשליטה של הילד בתיאוריה של התודעה: ילדים ובוגרים עם אוטיזם מתקשים מאוד להבין ולפרש התנהגויות וסיטואציות חברתיות, ניואנסים שפתיים ורמזים חברתיים. פגיעה זו עשויה להתקיים ברמות חומרה שונות, כאשר ברמה החמורה המאפיינת מצבי אוטיזם ברמת תפקוד נמוכה קיימת פגיעה מאסיבית בהבנה ולכן גם בתקשורת הבין אישית, ואילו במצבי אוטיזם בתפקוד גבוה ישנה יכולת מסוימת להבנת מצבים מנטאליים וחברתיים, אך עלולים להתעורר קשיים בהבנת סיטואציות מורכבות יותר.

ומה לא גורם לאוטיזם?

הקושי בזיהוי הגורמים העומדים בבסיס מצבי אוטיזם הביא עם הזמן להיווצרות תיאוריות ומיתוסים המסבירים את היווצרות ההפרעות. אחד המיתוסים הקשים והמזיקים אשר נקשרו בהיווצרות אוטיזם הוא המיתוס לפיו אוטיזם מתפתח על רקע בעיות בקשר בין האם לתינוק. לתפיסה זו לא נמצא כל בסיס מחקרי, וחשוב מאוד להבחין בין אוטיזם מולד אשר גם הורות מצוינת לא יכולה למנוע, לבין הפרעות התקשרות אשר אכן נוצרות על רקע הזנחה או פגיעה בהתקשרות הראשונית. הבחנה זו חשובה בעיקר בכדי למנוע האשמה מיותרת אשר כרוכה בהחמרת הלחץ הנפשי הקשה אשר הורים חווים ממילא סביב קבלת ההבחנה הקשה של אוטיזם.

מיתוס נוסף קושר בין פריצת אוטיזם לבין קבלת החיסון המשולש בגיל שנה. מקורו של מיתוס זה הוא במאמר שפורסם בבריטניה בשנת 1998, בו העלו החוקרים השערה לגבי קיומו של קשר בין החיסון המשולש (חצבת-חזרת-אדמת) לבין בעיות במערכת העיכול ורגרסיה התנהגותית לתסמינים דמויי אוטיזם. במאמר עצמו נכתב במפורש כי מדובר בהשערה ולא בטענה מוכחת, אך אחד ממחברי המאמר יצא לתקשורת בהצהרה הקושרת בין מתן חיסון לבין הופעת סימפטומים של אוטיזם, וקרא לשינוי מועד מתן החיסון. בשנים שלאחר צאתו של המאמר, החלו הורים לא מעטים לטעון כי ילדיהם, שהתפתחו באופן נורמלי עד מתן החיסון, הפגינו רגרסיה התנהגותית וסימפטומים של אוטיזם. לאור זאת, נערכו בשנים שלאחר פרסום המאמר מספר מרשים של מחקרים מבוקרים אשר כוונו לבחינת הקשר בין מן החיסון המשולש לבין התפתחות אוטיזם. מחקרים אלו שללו, בזה אחר זה, את קיומו של קשר זה. יתרה מכך, בשנת 2010 כתב העת אשר פרסם את המחקר הראשוני מחק אותו מארכיון פרסומים לאחר שהוכחו בעיות אתיות ומתודולוגיות משמעותיות בפרוצדורה המחקרית: נמצא כי החוקר ערך את המחקר עבור תשלום אותו קיבל מחברת עורכי דין אשר ייצגה קבוצת הורים אשר החליטו לתבוע את חברת התרופות. כלומר, מעולם לא הוכח קשר ישיר בין מתן החיסון המשולש לבין אוטיזם.

טיפול באוטיזם

טיפול באוטיזם הוא טיפול מורכב אשר צריך להתייחס למכלול קשייו של הילד ולהיות מותאם להיבטים הקוגניטיביים, המוטוריים, השפתיים והרגשיים בהם הוא זקוק לעזרה. מאחר וספקטרום הפרעות האוטיזם הוא רחב וביטוייו מגוונים, ילדים שונים נתרמים מתוכניות טיפול שונות. להלן תיאור שיטות הטיפול המרכזיות באוטיזם.

השתלבות בגני תקשורת

השתלבות בגני תקשורת אינה "שיטת טיפול", אך הכניסה אל גן תקשורת היא היבט טיפולי המשפיע באופן משמעותי על התפתחותם של ילדים במצבי אוטיזם. גני התקשורת מציעים מערך טיפולי המכוון להרחבת ושיפור תפקודו של הילד, לחיזוק מיומנויות התקשורת שלו ולשיפור יכולותיו החברתיות. צוותי גני התקשורת בונים תכנית חינוכית-התנהגותית המותאמת לכל ילד ומיושמת מדי יום, ובכך מסייעים באופן משמעותי בתהליך השגתן של מטלות התפתחותיות כאכילה עצמאית, גמילה מחיתול ומוצץ, שימוש בשפה (מילולית או חליפית) והימנעות מאלימות. בנוסף, גני התקשורת מציעים טיפול רגשי המאפשר עיבוד של תכנים רגשיים וחיזוק של היכולת ליצור קשר אינטימי, והדרכת הורים המסייעת להורים לכוון את הילד ליישום ההתנהגויות שרכש בגן גם לשעות השהות בבית.

טיפול באוטיזם בשיטת ABA

שיטת ABA היא שיטת טיפול נפוצה ביותר לטיפול במצבי אוטיזם בילדות. שיטת ABA היא שיטת טיפול התנהגותית המבוססת על עקרונות פשוטים של מתן חיזוקים על התנהגויות חיוביות ומניעת תגובה או מתן תגובה שלילית סביב התנהגויות שליליות, מתוך תפיסה שאלו יביאו בסופו של דבר להפנמת דפוסי התנהגות חיוביים ואפקטיביים. שיטת ABA היא שיטת טיפול אינטנסיבית של 30-40 שעות שבועיות בהם ההורה או המטפלים בשיטה מנחים את הילד לבצע הוראות בסיסיות ומינוריות ביותר עד לרכישת יכולות באופן הדרגתי. כך, למשל, ילד עם אוטיזם יכול לרכוש באופן איטי ועם ליווי את היכולת להוריד לבד את הפיג'מה, לגרוב גרביים, ללבוש חולצת וכן הלאה, עד ליכולת להתלבש באופן עצמאי יחסית.

טיפול באוטיזם בשיטת DIR

שיטת DIR לטיפול במצבי אוטיזם היא שיטה רב מערכתית המבוססת על שילוב בין התערבויות טיפוליות שביניהן קלינאות תקשורת, ריפוי בעיסוק, טיפול תרופתי (במידת הצורך), פסיכותרפיה ועוד. הרכיב הייחודי לשיטת DIR הוא רכיב ה"זמן יחד" או "זמן רצפה" (floor time) המבקש לתת מענה לקשיים המשמעותיים של בעלי אוטיזם בתחום יצירת הקשר הבין אישי. זמן יחד מתייחס לפעילות שהילד מבצע עם ההורה או עם מטפליו במשך 6-8 פעמים ביום. פעילות זו אינה מוקדשת לקידום יכולות, התנהגויות או מטלות ספציפיות של הילד: ההורה/מטפל מלווה את הילד בפעילויות שהוא בוחר, משחק לידו או איתו ולעיתים פשוט מחקה את תנועותיו ומעשיו של הילד כדי להצטרף לחוויתו. זאת, מתוך תפיסה כי פעילות משותפת זו מאפשרת לילד לפתח בהדרגה ובאופן המותאם ליכולותיו המוגבלות יכולות תקשורת וקשר המהוות בסיס גם לרכישת שפה, וויסות רגשי ויכולות התפתחותיות בסיסיות נוספות.

טיפול נפשי במצבי אוטיזם

רבים תוהים לגבי נחיצותו של טיפול נפשי במצבי אוטיזם לאור עוצמת המגבלה ממנה סובלים אנשים המאובחנים כאוטיסטיים. עם זאת, טיפול נפשי במצבי אוטיזם מהווה פעמים רבות רכיב טיפולי משמעותי כחלק מהתוכנית הטיפולי הכוללת של הילד. בניגוד לרכיבים רבים בתוכנית הטיפולית, הטיפול הנפשי אינו מכוון לשיפור או שינוי התנהגותו של הילד, אלא למתן מקום לחוויות הפנימיות המלוות אותו וליצירת חוויה של קשר נפשי מעמיק ואינטימי.

אוטיזם וטיפול תרופתי

חלק גדול מהמתמודדים עם אוטיזם נעזרים גם בטיפולים תרופתיים שונים. טיפולים אלו אינם מספקים מענה לאוטיזם עצמו ואף לא לסימפטומים מרכזיים של האוטיזם, אלא לסימפטומים הנלווים להפרעה. כך, למשל, אנשים עם אוטיזם נעזרים פעמים רבות בתרופות הרגעה אשר מסייעות להם להימנע מהתפרצויות זעם ומהתנהגויות אלימות כלפי הסביבה וכלפי עצמם. בדומה, אנשים עם אוטיזם בתפקוד גבוה אשר סובלים מסימפטומים של דיכאון או חרדה עקב קשייהם נתרמים לא פעם מטיפול בתרופות נוגדות חרדה או דיכאון. מאחר והטיפול התרופתי לא יהווה אף פעם מענה לסימפטומים האוטיסטיים, הטיפול התרופתי יהווה רכיב בתוכנית הטיפולית ולא אמצעי יחיד.

אוטיזם וטיפולים פרא-פסיכולוגיים

מעבר לשיטות הטיפול הכוללניות (ABA, DIR), טיפול במצבי אוטיזם כולל בדרך כלל טיפולים פרא-פסיכולוגיים המכוונים לשיפור תפקודו של הילד בהיבטים ספציפיים. שניים מהטיפולים הפרא-פסיכולוגיים השכיחים ביותר במצבי אוטיזם הם ריפוי בעיסוק וקלינאות תקשורת. ריפוי בעיסוק במצבי אוטיזם קשור בשיפור יכולותיו המוטוריות של הילד ובקידום תפקודו במטלות תפקודיות יומיומיות. הטיפול באמצעות קלינאות תקשורת מכוון הן לשיפור יכולותיו המילוליות של ילד והן לשיפור היוזמה והנכונות שלו לתקשורת באופן כללי.
טיפולים פרא-פסיכולוגיים שכיחים נוספים במצבי אוטיזם הם רכיבה טיפולית והידרותרפיה אשר מאפשרים לילדים עם אוטיזם לתרגל מיומנויות מוטוריות וחברתיות ולשפר את ביטחונם עצמי.