תפריט נגישות
חיפוש

אוטיזם

אנחנו ההורים עוקבים אחרי ההתפתחות של ילדנו בכל המישורים. לפעמים נראה שהילד חי בעולם משלו, לא מתקשר כמו שצריך עם סביבתו, מתקשה לייצר קשרים חברתיים, ועולה החשד – האם מדובר באוטיזם? כיצד מאבחנים אוטיזם ובמה הוא מתבטא? מהו הספקטרום האוטיסטי? מהם הגורמים לאוטיזם? וכיצד נטפל?

אנשי מקצוע בתחום אוטיזם

<<  לרשימה המלאה

מאמרים בתחום אוטיזם

אוטיזם
הרבה מעבר לחבר: כיצד יכולים כלבים לסייע לילדים על הרצף האוטיסטי?
אוטיזם
על התמודדותן של משפחות של נפגעי נפש
על התמודדותן של משפחות של נפגעי נפש
אוטיזם
טעים להכיר: טיפול בבישול לילדים
טעים להכיר: טיפול בבישול לילדים
אוטיזם
"אמרו ש..." – על החיים עם OCD, תסמונת אספרגר וסרבול מוטורי
אוטיזם
על התמודדותן של משפחות של נפגעי נפש
הילד בררן באוכל? לא בטוח שזה נורא כל כך
אוטיזם
ריפוי בעיסוק לילדים
ריפוי בעיסוק לילדים

מהו אוטיזם?

אוטיזם הוא שם כולל לקבוצת הפרעות התפתחותיות-נוירולוגיות המאופיינות בפגיעה משמעותית ביכולתו של האדם לתקשר עם הזולת וליצור קשרים בין אישיים משמעותיים, ובקיומם של דפוסי עניין והתנהגות חזרתיים, מצומצמים או יוצאי דופן. הפרעות מסוג אוטיזם נעות על טווח רחב של חומרה. בקצה האחד של הרצף נמצאים אנשים הסובלים ממצבי אוטיזם קשים הפוגעים באופן עמוק ביכולת שלהם להיות בקשר עם העולם. בקצה השני של הספקטרום נמצאים אנשים הסובלים ממצבי אוטיזם מתונים יחסית, אשר מקשים עלים להשתלב חברתית, אך עדיין מאפשרים קיום אורח חיים נורמטיבי.  

כיצד מאבחנים אוטיזם?

אוטיזם היא הפרעה התפתחותית מולדת אשר שכיחותה 4:1000 תינוקות, כאשר בנים סובלים מההפרעה פי 4 מבנות. בדרך כלל, תינוקות מופנים לאבחון התפתחותי כאשר ההורה חש כי הילד אינו מתפתח בהתאם למצופה ממנו על פי גילו בהיבט המוטורי, השפתי והבין אישי, סביב גיל שנה וחצי. 

על פי הספרות המקצועית, אוטיזם מאובחן כאשר מתקיימים קשיים משמעותיים בתקשורת ובאינטראקציה החברתית אשר מביאים לפגיעה משמעותית בתפקוד היומיומי, החברתי או התעסוקתי. התסמינים של אוטיזם משתייכים לשתי קבוצות מרכזיות:

קשיים מתמשכים ונרחבים בתקשורת ובאינטראקציה החברתית המתבטאים ב:

היעדר הדדיות חברתית: הילד לא יוזם ואינו מגיב לאינטראקציות חברתיות, הוא אינו מביע עניין בשיתוף אחרים בתחומי עניין וחוויות, הבעותיו הרגשיות מוגבלות והוא מתקשה לנהל שיח תקין.

פגיעה ביכולות התקשורת הלא מילולית: הילד מתקשה להשתמש בהתנהגויות לא מילוליות תואמות גיל כגון יצירת קשר עין, יצירת קשר דרך הבעות פנים, וביצוע מחוות גופניות וחברתיות.

פגיעה ביחסים החברתיים: הילד מתקשה לפתח, ליצור, לשמר ולהבין יחסים ואינטראקציות חברתיות. בהתאם, הוא מתקשה בקיום משחק והתנהגויות תואמות גיל במסגרת אינטראקציות בין אישיות.

דפוסי התנהגות, עניין ופעילות מצומצמים, חזרתיים ויוצאי דופן הבאים לידי ביטוי בשניים או יותר מההיבטים הבאים:

דפוסים מוטוריים סטריאוטיפיים או חזרתיים: הילד מפגין דפוסים מוטוריים או קוליים יוצאי דופן כגון נפנוף ידיים, התנדנדות, חזרה על מחווה גופנית מסוימת וכדו'.

נוקשות: הילד מפגין נוקשות, מקפיד על שמירת השגרה באופן מוגזם וחווה קושי משמעותי בהתמודדות עם שינויים.

תחומי עניין קבועים ומצומצמים: הילד מגלה עניין מוגזם ואינטנסיבי בתחום עניין ספציפי, עסוק בו באופן חזרתי וכפייתי ומתקשה להקדיש תשומת לב לנושאים אחרים.

קשיים בוויסות החושי: הילד מגיב באופן מוגזם או מופחת לגירויים חושיים כגון חיבוק.

מהו הספקטרום האוטיסטי?

הפרעות מסוג אוטיזם נעות על רצף (ספקטרום) של חומרה. בקצה האחד של הרצף נמצאים אנשים ברמת תפקוד נמוכה, הסובלים ממצבי אוטיזם קשים הפוגעים פגיעה מהותית ביכולת שלהם לייצר קשרים בין אישיים, ולכן גם תפקודם היומיומי נפגע. בהיבט התקשורתי, אנשים המתמודדים עם אוטיזם ברמת תפקוד נמוכה נוטים להיות בעלי יכולות תקשורתיות דלות ביותר. חלקם כלל אינם רוכשים שפה, וחלקם משתמשים במילים או מחוות דלות, המכוונות להבעת צרכים ספציפיים ומצומצמים ביותר.

בקצה השני של הספקטרום נמצאים אנשים הסובלים ממצבי אוטיזם מתונים יחסית, אשר מקשים עליהם להשתלב חברתית, אך עדיין מאפשרים קיום אורח חיים נורמטיבי יחסית.  אנשים המאובחנים כבעלי אוטיזם בתפקוד גבוה מאופיינים פעמים רבות ברמת תפקוד קוגניטיבית תקינה ולעיתים אף גבוהה, וביכולות שפתיות טובות. עיקר הפגיעה במצבי אוטיזם בתפקוד גבוה היא בשדה החברתי והבין אישי: אנשים עם אוטיזם בתפקוד גבוה מאופיינים בדרך כלל ברמת עניין נמוכה יחסית בקשרים בין אישיים, בקושי משמעותי בהבנת ניואנסים חברתיים.

מהם הגורמים לאוטיזם?

שכיחותן של הפרעות מהספקטרום האוטיסטי, והפגיעה התפקודית המשמעותית הנלווית להן, הפכו את האוטיזם והגורמים להיווצרותו לנושא מרכזי למחקר. למרות זאת, עד היום לא ברור מה הם הגורמים לאוטיזם, על אף שברור כי מדובר בהפרעה מולדת הקשורה בגורמים גנטיים, נוירולוגיים וביולוגיים. 

גורמים גנטיים: התפיסה הרווחת כיום היא שמצבי אוטיזם קשורים במספר גנים גדול, הכולל גנים ספציפיים ואינטראקציה בין גנים שונים. הגורם הגנטי נחשב לגורם המשפיע ביותר על הסיכון לכך שתינוק יסבול מאוטיזם. יש לציין כי למרות ההכרה בכך שגורמים גנטיים משפיעים באופן משמעותי ביותר על היווצרות אוטיזם, טרם זוהו גנים הקשורים באופן ספציפי להפרעה (לכן גם לא ניתן לערוך בדיקה גנטית לזיהוי אוטיזם במהלך ההיריון).

גורמים סביבתיים במהלך ההיריון: תקופת ההיריון היא התקופה בה מתפתחים מבני המוח הבסיסיים המאפשרים לעובר להיוולד כתינוק עם בסיס להמשך התפתחות קוגניטיבית ומנטלית תקינה. סיבוכי היריון וזיהומים נגיפיים מסוימים, ובפרט כאלו המתרחשים בטרימסטר הראשון להיריון, נמצאו קשורים בהתפתחות אוטיזם. כמו כן, מחקרים מצביעים על קשר בין עישון בהריון לבין אוטיזם.

גורמים נוירו-ביולוגיים: מחקרים נוירו-ביולגיים הציעו כי יתכן שפגיעה באמיגדלה, אשר מקשרת בין המערכת הלימבית לבין קליפת המוח, הינה גורם לאוטיזם. המערכת הלימבית היא מערכת פרימיטיבית הקשורה בחוויות חושיות ורגשיות בסיסיות, ואילו קליפת המוח היא האזור האחראי על תפקודים מוחיים מורכבים ומתוחכמים יותר, הקשורים בין היתר בשפה, חשיבה וויסות התנהגות. חוקרים הציעו כי הפגיעה בקישור בין שתי מערכות מוחיות חיוניות אלו מתבטאת בתסמיני אוטיזם. כיוון מחקרי נוסף התמקד בכך שפעילות נוירוני המראה של אנשים עם אוטיזם שונה מפעילותם בקרב אנשים נורמליים. נוירוני המראה הם נוירונים אשר קשורים ביכולת האנושית לחקות אחרים וללמוד מהם. יכולת זו קריטית להתפתחות התקינה מאחר והיא זו שמאפשרת לתינוק ולפעוט לרכוש כישורים בסיסיים של שפה, קודים חברתיים ותקשורת ראשונית. 

ומה לא גורם לאוטיזם?

הקושי בזיהוי הגורמים העומדים בבסיס מצבי אוטיזם הביא עם הזמן להיווצרות תיאוריות שגויות ומיתוסים מזיקים שניסו להסביר את היווצרות ההפרעה. 

הקשר בין האם לתינוק: אחד המיתוסים הקשים והמזיקים אשר נקשרו בהיווצרות אוטיזם הוא המיתוס לפיו אוטיזם מתפתח על רקע בעיות בקשר בין האם לתינוק. לתפיסה זו לא נמצא כל בסיס מחקרי, וחשוב מאוד להבחין בין אוטיזם מולד אשר גם הורות מצוינת לא יכולה למנוע, לבין הפרעות התקשרות אשר אכן נוצרות על רקע הזנחה או פגיעה בהתקשרות הראשונית. הבחנה זו חשובה בעיקר בכדי למנוע האשמה מיותרת אשר כרוכה בהחמרת הלחץ הנפשי הקשה אשר הורים חווים ממילא סביב קבלת ההבחנה הקשה של אוטיזם.

חיסונים: מיתוס נוסף קושר בין התפרצות אוטיזם לבין קבלת החיסון המשולש בגיל שנה. מקורו של מיתוס זה הוא במאמר שפורסם בבריטניה בשנת 1998, בו העלו החוקרים השערה לגבי קיומו של קשר בין החיסון המשולש (חצבת-חזרת-אדמת) לבין בעיות במערכת העיכול ורגרסיה התנהגותית לתסמינים דמויי אוטיזם. במאמר עצמו נכתב במפורש כי מדובר בהשערה ולא בטענה מוכחת, אך אחד ממחברי המאמר יצא לתקשורת בהצהרה הקושרת בין מתן חיסון לבין הופעת סימפטומים של אוטיזם, וקרא לשינוי מועד מתן החיסון. בשנים שלאחר פרסום המאמר התבצעו מספר מרשים של מחקרים מבוקרים אשר כוונו לבחינת הקשר בין מתן החיסון המשולש לבין התפתחות אוטיזם. מחקרים אלו שללו, בזה אחר זה, את קיומו של קשר זה. יתרה מכך, בשנת 2010 כתב העת אשר פרסם את המחקר הראשוני מחק אותו מארכיון פרסומים לאחר שהוכחו בעיות אתיות ומתודולוגיות משמעותיות בפרוצדורה המחקרית. לסיכום, מעולם לא הוכח קשר ישיר בין מתן החיסון המשולש לבין אוטיזם.

כיצד מטפלים בילד עם אוטיזם?

טיפול בילד עם אוטיזם הוא טיפול מורכב אשר צריך להתייחס למכלול קשייו של הילד ולהיות מותאם להיבטים הקוגניטיביים, המוטוריים, השפתיים והרגשיים בהם הוא זקוק לעזרה. מאחר שספקטרום הפרעות האוטיזם הוא רחב וביטוייו מגוונים, ילדים שונים נתרמים מתוכניות טיפול שונות. 

השתלבות בגני תקשורת: השתלבות בגני תקשורת אינה "שיטת טיפול", אך הכניסה אל גן תקשורת היא היבט טיפולי המשפיע באופן משמעותי על התפתחותם של ילדים במצבי אוטיזם. גני התקשורת מציעים מערך טיפולי המכוון להרחבת ושיפור תפקודו של הילד, לחיזוק מיומנויות התקשורת שלו ולשיפור יכולותיו החברתיות. 

טיפול בשיטת ABA: שיטת ABA היא שיטת טיפול התנהגותית המבוססת על עקרונות פשוטים של מתן חיזוקים להתנהגויות חיוביות ומניעת תגובה או מתן תגובה שלילית סביב התנהגויות שליליות, מתוך תפיסה שאלו יביאו בסופו של דבר להפנמת דפוסי התנהגות חיוביים ואפקטיביים. 

טיפול בשיטת DIR: הרכיב הייחודי לשיטת DIR הוא רכיב "זמן יחד" או "זמן רצפה" (floor time) המבקש לתת מענה לקשיים המשמעותיים של בעלי אוטיזם בתחום יצירת הקשר הבין אישי. זמן יחד מתייחס לפעילות שהילד מבצע עם ההורה או עם מטפליו במשך 6-8 פעמים ביום. פעילות זו אינה מוקדשת לקידום יכולות, התנהגויות או מטלות ספציפיות של הילד. ההורה או המטפל מלווה את הילד בפעילויות שהוא בוחר, משחק לידו או איתו ולעיתים פשוט מחקה את תנועותיו ומעשיו של הילד כדי להצטרף לחווייתו. זאת, מתוך תפיסה כי פעילות משותפת זו מאפשרת לילד לפתח בהדרגה ובאופן המותאם ליכולותיו, יכולות תקשורת וקשר המהוות בסיס גם לרכישת שפה, וויסות רגשי ויכולות התפתחותיות בסיסיות נוספות.

טיפול פסיכודינמי: רבים תוהים לגבי נחיצותו של טיפול נפשי במצבי אוטיזם לאור עוצמת המגבלה התקשורתית ממנה סובלים אנשים המאובחנים כאוטיסטיים. עם זאת, טיפול נפשי במצבי אוטיזם מהווה פעמים רבות רכיב טיפולי משמעותי, בפרט בקרב הסובלים מאוטיזם בתפקוד גבוה. הטיפול הנפשי אינו מכוון לשיפור או שינוי התנהגותו של הילד, אלא למתן מקום לחוויות הפנימיות המלוות אותו וליצירת חוויה של קשר נפשי מעמיק ואינטימי.

טיפול תרופתי: טיפול תרופתי אינו מספק מענה לאוטיזם עצמו ואף לא לסימפטומים המרכזיים של האוטיזם, אלא לסימפטומים הנלווים להפרעה. כך, למשל, אנשים עם אוטיזם נעזרים פעמים רבות בתרופות הרגעה אשר מסייעות להם להימנע מהתפרצויות זעם ומהתנהגויות אלימות כלפי הסביבה וכלפי עצמם. בדומה, אנשים עם אוטיזם בתפקוד גבוה אשר סובלים מסימפטומים של דיכאון או חרדה עקב קשייהם נתרמים לא פעם מטיפול בתרופות נוגדות חרדה או דיכאון. 

טיפול פרא-פסיכולוגי: טיפול במצבי אוטיזם כולל בדרך כלל טיפולים פרא-פסיכולוגיים המכוונים לשיפור תפקודו של הילד בהיבטים ספציפיים. שניים מהטיפולים הפרא-פסיכולוגיים השכיחים ביותר במצבי אוטיזם הם ריפוי בעיסוק וקלינאות תקשורת. ריפוי בעיסוק במצבי אוטיזם קשור בשיפור יכולותיו המוטוריות של הילד ובקידום תפקודו במטלות תפקודיות יומיומיות. הטיפול באמצעות קלינאות תקשורת מכוון הן לשיפור יכולותיו המילוליות של ילד והן לשיפור היוזמה והנכונות שלו לתקשורת באופן כללי. 

אומנם אין דרך לרפא אוטיזם, וילד עם אוטיזם יגדל ויהיה מתבגר עם אוטיזם ולאחר מכן מבוגר עם אוטיזם. רוב הקשיים איתם הוא מתמודד ילוו אותו למשך חייו. מטרת הטיפול לתת לילד כלים איתם יוכל ללמוד לחיות עם קשיו, לתקשר עם סביבתו ולנווט את דרכו כדי שיוכל לנהל אורח חיים מלא בהתאם ליכולותיו.