טיפול דינאמי קצר מועד - Short Term Dynamic Psychotherapy - STDP
בספרו מ-1895 "מחקרים בהיסטריה", מתאר זיגמונד פרויד מפגש יחיד שערך עם אישה היסטרית בשם קתרינה, אשר הוביל להפחתה משמעותית במצוקתה הסימפטומטית ולשינוי חיובי בהתנהגותה. למרות ה"תקרית" הזו, דגל פרויד באופן כללי באנליזות ארוכות ומתמשכות, אך במקביל ביקש לבחון את האופן בו ניתן לקצר את הפסיכואנליזה, על מנת שגם אנשים שאינם בעלי אמצעים כלכליים יוכלו להיעזר בה. הפסיכואנליטיקאי ההונגרי שאנדור פרנצי היה הראשון אשר הציע בשנות ה-20 של המאה הקודמת טכניקות אקטיביות מצד המטפל, המסתייעות בקביעה שרירותית של מועד לסיום הטיפול.
בעשרות השנים שלאחר מכן קמו מספר הוגים מרכזיים אשר הציעו מודלים לטיפול דינאמי קצר מועד, כגון מייקל באלינט, ג'יימס מאן, חביב דאבאנלו ופיטר סיפנאוס. בשנים האחרונות, ישנה התפתחות מתמדת במחקר ובעשייה בתחום זה, בין השאר בשל הנטייה הגוברת לקצר טיפולים בשירות הציבורי על מנת לחסוך בעלויות הטיפול.
החל משנות ה-40' הציעו אנשי טיפול שונים מודלים טיפוליים דינמיים וקצרי מועד. מודלים אלו נבדלים בטכניקות הטיפוליות, משך הטיפול, עמדת המטפל וכן הלאה. עם זאת, ניתן לזהות מספר אלמנטים משותפים העומדים בבסיס מודלים אלו:
קריטריונים לבחירת מטופלים: רוב המודלים מציגים קריטריונים ברורים לבחירת מטופלים. אף אחד מהמודלים אינו מתאים לסכיזופרנים או לאנשים עם הפרעות אישיות קשות. המודלים השונים הראו הצלחה עם מטופלים הסובלים מדיכאון, התקפי פאניקה, פוביות ספציפיות, מצבי משבר בחיים ועוד. לרוב נדרשת רמת תובנה גבוהה מצד המטופל, מוטיבציה להתגבר על קשייו וליצור שינוי בחייו, יכולת ליצור קשר עמוק תוך זמן קצר וחוזק נפשי על מנת שיוכל לעמוד בפירושים ובעימותים של המטפל.
העבודה דרך הברית טיפולית: כפי שניתן לראות, רוב המודלים מדגישים את החשיבות של העבודה דרך יחסי ההעברה הנוצרים בין המטפל למטופל תוך כדי הטיפול. ברוב המקרים הדגש הוא על יצירת ברית טיפולית חיובית, אם כי המודלים של סיפנאוס ודאבאנלו דווקא מעודדים את המטופל לבטא תחושות של כעס כלפי המטפל.
חשיבות בחירת המוקד הטיפולי: כל המודלים מחייבים בחירה של מוקד בשלב הראשוני של הטיפול, לעיתים, כמו במודל של ג'יימס מאן, כבר בפגישה הראשונה. לרוב, מקשר המוקד בין הקונפליקטים של המטופל כפי שנוצרו בילדותו ולאורך חייו לבין הקשיים שהוא חווה היום.
טיפול דינאמי קצר מועד על פי פרנץ' ואלכסנדר
בשנות ה-40' של המאה הקודמת גיבשו אלכסנדר ופרנץ' את המודל המשמעותי הראשון לטיפול קצר מועד בגישה דינאמית. המטרה במודל זה הינה לסייע למטופל להתגבר על אירועים טראומטיים באמצעות חוויה רגשית מתקנת. הכלים המרכזיים בטיפול הינם גיבוש פוקוס טיפולי הממוקד ביחסים בלתי מסתגלים מעברו של המטופל, וכן פיתוח יחסי העברה חיוביים בין המטפל למטופל. מועד סיום הטיפול אינו נקבע מראש, אלא תלוי בשינויים שהמטופל יוצר בחייו.
טיפול דינאמי ממוקד על פי מייקל באלינט
בטיפול זה, אותו גיבש מייקל באלינט בשנות ה-50', מתמקד המטפל בפוקוס אותו הוא מנסח בפני המטופל אחרי הפגישות הראשונות, תוך התעלמות מכוונת מנושאים פחות מרכזיים. המטפל נעזר במהלך הטיפול בטופס דיווח מפורט אותו הוא ממלא בסיומה של כל פגישה. המודל של באלינט איננו כולל המלצה על כמות הפגישות, אך הטיפול לדוגמא שהציג בספרו ארך 27 מפגשים טיפוליים ועוד מספר פגישות מעקב.
טיפול דינאמי ממוקד על פי דייויד מאלאן
מאלאן השתייך לצוות חוקריו של באלינט ובשנות ה-60' ניסה לגבש מודל משלו, המשכלל את זה של באלינט. המוקד הטיפולי הוא בקונפליקט פנימי אותו גורר המטופל מילדותו, והטכניקה המרכזית הינה פירושים של יחסי ההעברה הילדיים שיוצר המטופל עם המטפל. מועד סיום הטיפול נקבע מראש, ואורכו של הטיפול הוא בין 20 ל-40 פגישות.
טיפול קצר מעורר חרדה על פי פיטר סיפנאוס
זהו מודל אותו פיתח סיפנאוס בשנות ה-70', ובמרכזו הנסיון לעורר את החרדה של המטופל כחלק אינטגרלי מהטיפול. המטפל יוצר "משברים רגשיים" באמצעות עימותים ופירושים קשים לעיכול. באמצעות הברית הטיפולית החזקה שנוצרת, מצליח המטופל לשאת את ה"משברים" הללו ומבין טוב יותר את עצמו ואת האופן שבו דפוסי ההתנהגות שלו משמרים את קשייו. סיומו של הטיפול על פי גישתו של סיפנאוס אינו נקבע מראש, אך אורכו הממוצע הוא כ-15 פגישות.
טיפול דינאמי מוגבל בזמן על פי ג'יימס מאן
ג'יימס מאן הציג בתחילת שנות ה-70' מודל טיפולי אקזיסטנציאלי, שבמרכזו הזמן המוגבל העומד לרשות המטפל והמטופל. נקודת המוצא של מאן הינה כי ההתנגשות בין "הזמן הנצחי" של הילד לבין "הזמן העובדתי" של המבוגר היא העומדת בבסיסן של רוב הבעיות האנושיות. כבר אחרי הפגישה הראשונה קובע המטפל את הסוגיה המרכזית ושוטח אותה בפני המטופל ב2-3 משפטים. הטיפול נמשך 12 פגישות בלבד וחלק ניכר ממנו מוקדש לקושי של המטופל עם הסיום ועם הפרידה, הניצבים באופק כבר מהרגע הראשון.
טיפול דינאמי קצר מועד על פי חביב דאבאנלו
עבודתו של דאבאנלו, אותה פרסם ב-1978, משלבת בין כמה מהעקרונות של המודלים שתוארו לעיל. הכלי המרכזי בטיפול הוא עימות מוקדם מאוד עם הגנותיו של המטופל על מנת לעורר תחושות של כעס מצידו. הכעס, לטענתו של דאבאנלו, מעלה אצל המטופל תכנים לא מודעים עמוקים, שעימם ניתן לעבוד במהלך הטיפול. לאורך הטיפול מפרש המטפל את הגנותיו של המטופל, את כעסיו וחרדותיו ואת דחפיו (ראשי תיבות: הכח"ד). כמו כן, הוא מעודד את המטופל להעלות את רגשותיו בנוגע למטפל (ה= העברה), לדמויות מילדותו (א= אב ואם) ולדמויות מחוץ לטיפול (ח= חוץ) (ראשי תיבות: הא"ח).
בפגישה הראשונה נאמר למטופל כי הטיפול יהיה קצר, אך לא נקבע מועד סיום מראש. הטיפול נמשך בין 10 ל-50 שעות, בהתאם לחומרת הבעיה ולהתקדמות המושגת בטיפול.
לקריאה נוספת
קישורים נוספים באתר: טיפול דינאמי, טיפול קצר מועד, פסיכותרפיה, גישות טיפול, שיטות טיפול
Crits-Christoph, P., Barber, J. P., & Kurcias, J. S. (1991). Introduction and historical background. . In: P. Crits-Christoph & J. P. Barber (Eds.). Handbook of Short-Term Dynamic Psychotherapy (pp. 1-16). New-York: Basic Books.
Kaplan H.I, Sadock B.J, & Grebb J.A. (2003). Synopsis of Psychiatry, Behavioral Sciences, Clinical Psychiatry (ninth edition). Philadelphia: Lippincott Williams & Willkins.
