"אם תתנהגי יפה תקבלי שוקולד!" "אם לא תכין שיעורי בית אתה לא הולך היום לחוג!"

איומים שגורים אלו, בהם משתמשים הורים פעם אחר פעם, מבטאים את עקרון ההתניה האופרנטית (או האינסטרומנטלית)- אחד מעקרונות הלמידה הבסיסיים אותם זיהו פסיכולוגים מהגישה ההתנהגותית.  על פי עקרון ההתניה האופרנטית, התנהגויות נרכשות על ידי הצמדת פעולות לחיזוקים חיוביים או שליליים. האדם, או בעל החיים, לומד לזהות כיצד משפיעות פעולותיו על הסביבה והתנהגותו מתעצבת באמצעות למידה זו. 

ההתניה האופרנטית היא התניה נפוצה המשמשת אותנו כמעט מדי יום ביומו: אילוף בעלי חיים מתבסס על חיזוק התנהגויות רצויות (נתינת ממתק או שבח כאשר הכלב יושב וכד'); אנשים יודעים כי ביצוע מעשה אסור עשוי להביא לענישה; מכונות הימורים ובתי קזינו מפתים את המהמר להמשיך בהימוריו כי אולי, בסיבוב הביא, יהיה הוא "הזוכה הגדול"...

הפיסיולוג הרוסי פאבלוב גילה בעת מחקריו את ההתניה הקלאסית, על פיה תחושות ורגשות נוצרים ע"י יצירת קישור בין גירוי ניטרלי לגירוי המעורר תגובות באופן טבעי (למשל, ילד הלומד לחוש רעב בכל פעם שדודתו מגיעה לביקור מאחר וברור לו שיקבל ממתק). פסיכולוג אמריקאי בשם ת'ורנדייק הניח כי התניה קלאסית אינה מהווה הסבר מספק לאופן בו מתעצבת ההתנהגות האנושית וניסח את חוק האפקט (Law of effect) לפיו ביצוע פעולה המביאה לתוצאה רצויה תביא לחזרה על ההתנהגות. ת'ורנדייק הדגים את טענתו בסדרת ניסויים בהם למדו חתולים לפתוח את דלת כלובם ולהגיע למזון בתהליך של ניסוי וטעייה: החתול הרעב ניסה מגוון התנהגויות ולמד לחזור על הפעולה שהביאה לפתיחת דלת הכלוב.        

בעקבות ניסוייהם של ת'ורנדייק ופאבלוב, פיתח הפסיכולוג האמריקאי סקינר (1904-1990).  סדרת ניסויים אשר הובילו לניסוח עקרונות ההתניה האופרנטית. סקנר בנה תיבה ("תיבת סקינר") בה נמצאה דוושה וחריץ ממנו מגיע אוכל, ובה נתן לחולדה להסתובב באופן חופשי. בכל פעם שלחצה החולדה על הדוושה (באופן אקראי) הוכנס מזון לתיבה. לאחר מספר לחיצות הבחין סקינר כי החולדה מקשרת בין הלחיצה על הדוושה לכניסת המזון ולוחצת על הדוושה כאשר היא מעוניינת במזון. ניסוי פשוט זה סלל את הדרך לסדרת ניסויים בהם סקינר שכלל עוד ועוד את התיבה שלו. למשל, כשרצה שהחולדה תלמד שלא ללחוץ על הדוושה, חיבר את רצפת התיבה לגנרטור חשמלי, כך שלחיצה על הדוושה הביאה לקבלת זרם חשמלי קל. לאחר מספר לחיצות, למדה החולדה שלא ללחוץ על הדוושה. 

תוצאותיהם של ניסויים אלו הביאו את סקינר לפתח עמדה דטרמיניסטית וקיצונית, על פיה עמדה לפיה התנהגות האורגניזם נקבעת על פי החיזוקים והעונשים בהם נתקל בעברו. על כן, טען סקינר, האדם אינו אדון לגורלו ואין לו בחירה חופשית וכמו כן, בכדי ליצור חברה טובה יותר, יש לשלוט במתן החיזוקים הניתנים לאדם עוד מינקותו. עמדתו הקיצונית של סקינר ספגה ביקורת וגינוי רבים (אחד המיתוסים שהומצאו לגביו היה הטענה כי גידל את ביתו ב"תיבת סקינר"...), אך ההתניה האופרנטית נחשבת כיום לאחד מעקרונות הלמידה הבסיסיים והנפוצים ביותר.

עבודתו של סקינר היוותה אבן דרך משמעותית בתחום הלמידה לא רק בעקבות זיהוי ההתניה האופרנטית, אלא גם בזכות המושגים הבסיסיים בתחום הלמידה אשר נוסחו בעקבותיה:

• חיזוק חיובי: גירוי או אירוע נעים שהופעתו לאחר ביצוע התגובה תעלה את הסתברות הופעתה. למשל, מתן המזון לאחר לחיצה על הדוושה או ילד המקבל פרס על שסידר את חדרו יגבירו את הסיכוי שההתנהגות (הלחיצה/סידור החדר) יתרחשו בעתיד.
• חיזוק שלילי (אברסיבי): הסרת גירוי או אירוע לא נעים בתגובה לביצוע התנהגות רצויה.
  למשל, הפסקת האיסור לצפות בטלויזיה ברגע שהילד מסיים להכין את שיעורי הבית שקודם לכן סירב להכין. חיזוק שלילי יביא להגברת ההתנהגות הרצויה (הכנת שיעורים).
• עונש: גירוי או אירוע לא נעים שהופעתו לאחר התנהגות בלתי רצויה מביאה להפחתת ההתנהגות הבלתי רצויה. למשל, ילד הנשלח לחדרו לאחר שהכה את אחיו עשוי להשתמש פחות באלימות.
• חיזוק מלא: חיזוק הניתן על כל תגובה רצויה שהאורגניזם מבצע למשל- ילד המקבל פרס בכל פעם בה הוא מכין שיעורי בית.
• חיזוק חלקי: חיזוק הניתן רק בחלק מהמקרים בהם מתבצעת ההתנהגות הרצויה. למשל, מורה המשבחת את התלמידים המצטיינים אחרי חלק מהמבחנים, אך לא באופן קבוע. כאשר נעשה שימוש בהתניה אופרנטית לשם לימוד, כדאי לעבור לשיטת החיזוק החלקי רק לאחר תקופה מסוימת בה ניתן חיזוק מלא וההתניה נרכשה באופן מספק.

• קישורים נוספים באתר: הגישה ההתנהגותית, טיפול קוגניטיבי התנהגותי, התניה קלאסית, התניית טעם