Anti Social Personality Disorder - הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית

קיומה של חברה מבוסס על כך שרוב בני האדם החיים בה יפעלו על פי חוקיה כך שיישמרו הכבוד, הביטחון והחירות שלהם ושל אחרים. אולם כמעט בכל חברה ישנם אנשים אשר אינם נשמעים לחוקים, מסכנים את בטחון הציבור, ולעיתים אף לא מביעים חרטה על מעשיהם. בתרבות הפופולארית הם לעיתים מכונים "סוציופתים" או מתוארים כסובלים מ"פסיכופתיה", אך בהקשר מקצועי, ייתכן כי מדובר באנשים אשר מתמודדים עם הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית.

המתמודדים עם הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית נוטים לגלות דפוס התנהגות של זלזול ופגיעה בזכויות, ברצונות וברגשות של אחרים. לרוב, הם מאופיינים בכריזמטיות, רהיטות והערכה עצמית מופרזת, ולעיתים מפגינים ערמומיות, אימפולסיביות ואגרסיביות. כמו כן, על פי רוב, הם לא מביעים אמפתיה כלפי האחר או חרטה על מעשיהם. בשל המאפיינים הללו, עלולים המתמודדים לחוות קשיים משמעותיים בתחום התעסוקתי והבין-אישי, אשר לעיתים באים לידי ביטוי בשינויים פתאומיים של מקום העבודה, מקום המגורים או מערכות יחסים. למרבה הצער, רבים מהמתמודדים עם הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית נוטים להתנהל בצורה לא אחראית ומסוכנת אשר עלולה להובילם למאסרים, הדרדרות לעוני, הזנחת חיי המשפחה, ועוד.

• 
  אימפולסיביות
• נרקיסיזם ממאיר
• פסיכופתיה

אבחנה לפי ה-DSM5

לפי המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות (DSM), אבחנה של הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית ניתנת כאשר מתקיימים 4 הקריטריונים הבאים:

1) דפוס נרחב של זלזול והפרה של זכויות של אחרים, אשר מתרחש מגיל 15 והלאה, ובא לידי ביטוי ב-3 (או יותר) מהאופנים הבאים:

א. אי ציות לנורמות חברתיות הנוגעות לשמירת החוק, המתבטא בחזרה על התנהגויות המהוות עילה למעצר.

ב. הונאה, המתבטאת בחזרה על מעשים הכרוכים בשקר, שימוש בשמות בדויים, או רמיית אחרים למטרות רווח אישי או הנאה.

ג. אימפולסיביות או חוסר יכולת לתכנון מראש.

ד. רגזנות או אגרסיביות, המתבטאות במעורבות בקטטות או תקיפות חוזרות.

ה. זלזול וחוסר אחריות בנוגע לביטחון עצמי או לביטחון אחרים.

ו. דפוס חוזר של חוסר אחריות אשר בא לידי ביטוי בהיעדר היכולת לשמור על התנהגות מותאמת בעבודה, או לכבד התחייבויות כלכליות.

ז. היעדר חרטה המתבטא באדישות או הצדקה רציונאלית של פגיעה, התעללות או גניבה מאחר.

2. האדם בן 18 ומעלה.

3. קיומה של עדות להפרעת התנהגות שהופיעה לפני גיל 15.

4. ההתנהגות האנטי-סוציאלית אינה מתרחשת רק במהלך אפיזודה פסיכוטית או מאנית כחלק מסכיזופרניה או הפרעה דו-קוטבית. כמו כן, חשוב להבחין בין הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית לבין מצבי פשיעה למטרות רווח שאינם מלווים במאפיינים האישיותיים המתוארים לעיל. כלומר, לא כל פושע סובל מהפרעת אישיות אנטי-סוציאלית.

שכיחות, התפתחות והפרעות נלוות

שכיחות ההפרעה נעה בין 0.2% ל-3.3% בקרב האוכלוסייה, כאשר היא שכיחה הרבה יותר בקרב גברים. למול זה, יש לציין כי הועלו טענות במחקר כי ישנו תת-אבחון של ההפרעה בקרב נשים. בנוסף, קיימים ממצאים המצביעים על שכיחות גבוהה יותר של ההפרעה בקרב אוכלוסייה ממעמד סוציו-אקונומי נמוך (אשר עלול להיות קשור בחשיפה לנסיבות חיים קשות), ובסביבת מחיה עירונית.

לרוב, דפוסי ההתנהגות המאפיינים הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית מתחילים בילדות או בבגרות המוקדמת ונמשכים אל תוך הבגרות. אף על פי שמדובר בהפרעה כרונית, הסימפטומים נוטים להפוך מעודנים יותר ככל שהאדם מתבגר, ובמיוחד החל מהעשור הרביעי לחיים. ירידה זו בעוצמת הסימפטומים בולטת בעיקר בהקשר הספציפי של התנהגות קרימינלית, אך סביר שתהיה ירידה גם בתסמינים נוספים ובהתמכרות לחומרים.

בחלק מן המקרים, המתמודדים עם הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית יתמודדו במקביל גם עם דיספוריה, הפרעות חרדה, דיכאון, התמכרות לחומרים או הימורים, הפרעה סומאטית, והפרעות נוספות הקשורות ליכולת השליטה בדחפים. בנוסף, המתמודדים עם ההפרעה הם בעלי סיכון גבוה יותר למות בטרם עת בדרכים אלימות כמו התאבדות, תאונות או רצח.

גורמים להפרעה

ממצאים רבים במחקר מצביעים על השפעה משולבת של גורמים ביולוגים לצד גורמים סביבתיים, אשר עלולים לתרום להתפתחותה של הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית.

גורמים גנטיים: נמצא כי אצל אנשים אשר מפגינים התנהגות או דפוסי אישיות אנטי-סוציאליים זוהו גנים מסוימים בשיעור גבוה יותר. בין השאר, זוהו גנים אשר מעורבים גם בהתפתחותן של הפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות, ואחרים אשר משפיעים על התפתחותו של הקורטקס הפרה-פרונטלי, ועל כן עלולים להוביל לקושי בוויסות התנהגות תוקפנית.

גורמים סביבתיים: מחקרים רבים מצביעים על קשר בין הסימפטומים של הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית לבין הזנחה והתעללות פיזית או מינית בילדות.

טיפול בהפרעת אישיות אנטי-סוציאלית

לרוב, המתמודדים עם הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית לא יפנו לטיפול מרצונם ולא יביעו עניין בהשגת שינוי נפשי או התנהגותי, אלא אם כן הם נעצרים ונדרשים לכך במסגרת תהליך השיקום. יחד עם זאת, לעיתים יגיעו המתמודדים לטיפול ברצון כדי לטפל בתחלואה נלוות כמו התמכרות להימורים או חומרים. כאשר נוצרת אפשרות לטיפול, התהליך עשוי לסייע בפיתוח היכולת לוויסות התנהגויות אימפולסיביות והרסניות, ובכך לתמוך באורח חיים מיטיב יותר עבור המטופל וסביבתו. התחלת הטיפול בגיל צעיר ככל הניתן, עם הופעת התסמינים הראשונים, משפרת משמעותית את סיכויי ההצלחה.

לצד זאת, בשל היעדר המוטיבציה לטיפול, כמו גם בשל האתגרים אשר מציב דפוס התנהגותם של המתמודדים בפני הקשר הטיפולי, הטיפול בהפרעת אישיות זו נוטה להיות רצוף קשיים ועודנו מהווה מושא למחקר בניסיון לשפר את יעילותו.

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT): גישה טיפולית זו מתמקדת בזיהוי והגמשה של האמונות ודפוסי החשיבה וההתנהגות האנטי-סוציאליים. זו הגישה המובילה לטיפול בהפרעת אישיות אנטי-סוציאלית, וגישות טיפוליות שונות פיתחו מודלים אשר כוללים התאמות ייחודיות לטיפול בהפרעת אישיות זו (ביניהם טיפול דיאלקטי-התנהגותי DBT, וסכמה תרפיה). קיים גם מודל טיפול קבוצתי ו'ממוקד-בעיה', אשר מכוון לפתח דרכי חשיבה והתנהגות חדשות אשר עשויות להוביל להפחתת מעשי האלימות והפשיעה, ולשיפור היחסים הבין-אישיים של המתמודדים.

טיפול פסיכודינמי: טיפול זה שם דגש על ליווי ותמיכה במטופל בניסיון להבין טוב יותר את הקשיים עימם הוא מתמודד וכיצד אלה עשויים להיות קשורים לחוויות העבר. כמו כן, הטיפול עוסק באופן בו תהליכים לא מודעים וקונפליקטים תוך-נפשיים עלולים להשפיע על מערכות יחסים בין-אישיות בחייו של המטופל. הטיפול עשוי לסייע בפיתוח תובנה בנוגע למקור הקשיים, ולהוביל להתמודדות אדפטיבית יותר עם אתגרי החיים, ולהפחתת אימפולסיביות, כעס, פגיעה עצמית, ועוד.

טיפול תרופתי: במקרים מסוימים, השילוב של אגוניסטים לדופמין (תרופות המפעילות את קולטני הדופמין במוח) או תרופות נגד דיכאון יחד עם פסיכותרפיה, עשוי לשכך אגרסיביות ואימפולסיביות וכן להועיל במקרים של חרדה, דיכאון, התפרצויות זעם, התמכרויות ותחלואות נלוות נוספות.