חיפוש

Specific Phobia - פוביה ספציפית

אקרופוביה (פחד גבהים), טריפנופוביה (פחד מזריקות), אקוואפוביה (פחד ממים), ניקטופוביה (פחד מהחושך), קלסטרופוביה (פחד ממקומות סגורים), פירופוביה (פחד מאש), אופידאופוביה (פחד מנחשים), אנטופוביה (פחד מחרקים), אירופוביה (פחד טיסה)... פחדים אלו מהווים רשימה חלקית בלבד של פחדים מוגזמים אשר התפתחו אצל חלקנו ומביאים למצוקה משמעותית. רשימת הפוביות הקיימות היא רשימה ארוכה מאוד הכוללת פחדים נפוצים ומובנים (כפחד גבהים) לצד פחדים ייחודיים כאמבלופוביה (פחד מהליכה), פדופוביה (פחד מילדים), קולרופוביה (פחד מליצנים), אוקטופוביה (פחד מהמספר 8), מלופוביה (פחד ממוזיקה) ואף פובופוביה שפירושה פחד מלהיות בסיטואציה מפחידה.

תסמינים קליניים

פוביה ספציפית היא אחת מהפרעות החרדה הנפוצות ומתבטאת בפחד מתמשך וחסר היגיון ממצב או אובייקט מסוים. חשיפה לאובייקט או הסיטואציה מעוררי הפחד מביאה לתחושת חרדה ולתסמינים פיסיים כהזעת יתר, דפיקות לב מואצות, קוצר נשימה, סחרחורת, התעלפות, רעד וכד'. פחד זה מביא לניסיון הימנעות מהגורם מעורר החרדה, העשוי להביא לפגיעה תפקודית משמעותית. לדוגמא, ילד הסובל מפוביה מחרקים עשוי לסרב להשתתף בטיול שנתי ואדם המפחד ממקומות סגורים עשוי לוותר על מקום עבודה או לעלות בכל בוקר 30 קומות בכדי להימנע מעלייה במעלית.

שכיחות ההפרעה

כ-11% מהאנשים סובלים מפוביה ספציפית. פוביה מאובייקטים טבעיים (מים, בעלי חיים) ומפציעה מופיעה בד"כ בגילאי 5-9, בעוד שפוביה מסיטואציות (אכילה בציבור, פחד קהל) מופיעה בד"כ באמצע שנות ה-20.

אבחנה ע"פ ה-DSM

פוביה ספציפית מאובחנת כאשר מתקיימים הקריטריונים הבאים:

*מתקיים פחד ניכר, מתמשך וקיצוני מחשיפה או ציפייה לחשיפה לאובייקט או סיטואציה מסוימים.

*חשיפה לגירוי המאיים מביאה כמעט תמיד לחרדה ולעיתים אף להתקף פאניקה. (אצל ילדים עשויה החרדה להתבטא בבכי, התקפי זעם, קיפאון או היצמדות).

*ישנה הכרה בכך שהפחד מוקצן או לא הגיוני (לא מתקיים בהכרח אצל ילדים).

*ישנה הימנעות מהסיטואציה הגורמת לחרדה או שהסיטואציה מלווה בסבל ותסכול.

*ההימנעות והחרדה הנגרמת מחשיפה או ציפייה לחשיפה לגורם המאיים מביאה לפגיעה תפקודית בשגרת החיים, התעסוקה, הלימודים או התפקוד החברתי, או שקיומה של הפוביה מביא לתחושת תסכול.

*הפחד הפובי נמשך למעלה מחצי שנה כאשר מדובר באדם מתחת לגיל 18.

*החרדה, התקפי הפאניקה וההימנעות אינה נובעת מהפרעה אחרת כהפרעה אובססיבית-קומפולסיבית, הפרעת דחק פוסט-טראומתית, הפרעת חרדת נטישה, פוביה חברתית, הפרעת פאניקה עם אגורפוביה או אגורפוביה ללא היסטוריה של הפרעת פאניקה.

נהוג לשייך את הפוביות הספציפיות למספר קבוצות מרכזיות: בעלי חיים, סביבה טבעית (גבהים, סערות, מים), דם-זריקה ופציעה, מצבים (טיסה,מעליות, מקומות סגורים...) או אחר (פחד מחנק, מהקאות, מרעשים או מאנשים מחופשים).

גורמים

קיומן של פוביות העסיק תאורטיקנים רבים וגישות פסיכולוגיות הציעו הסברים שונים להפרעה. כיום, מאמינים מרבית אנשי המקצוע כי פוביה נוצרת מתוך שילוב בין נטייה מולדת לגורמים סביבתיים-התנהגותיים.

הסבר ביולוגי: לאורך התפתחותו האבולוציונית פיתח האדם מנגנון פחד האמור להזהירו מפני גורמים מאיימים. מנגנון זה אינו מותאם לסביבה והתרבות הנוכחית, ולכן אצל חלק מהאנשים מופיעים פחדים אשר היו רלוונטיים בעבר אך הופכים פתולוגיים בימינו.

הסבר קוגניטיבי התנהגותי: הפוביה נוצרת ע"י מנגנון למידה של התניה קלאסית: גירוי נייטרלי (כלב, מים) "מוצמד" לגירוי מאיים (נשיכה, צפייה באדם טובע) והופך למאיים לכשעצמו. תהליכים קוגניטיביים כמחשבות אוטומטיות לא ריאליות ובלתי מסתגלות משמרים את הפחד ומביאים לחרדה והימנעות. לדוגמא, תחושה כי "עוד רגע יקרה לי משהו ממש רע" עשויה ללוות אדם הנכנס למעלית ונוטה לקשר בין מקומות סגורים לבין חווית חרדה וכאב. תחושה זו עשויה להביא לחרדה או הימנעות מנסיעה במעליות.

הסבר פסיכו אנליטי: פרויד ראה את הפוביה כנובעת ממנגנון הגנה של התקה: האדם חווה דחף או משאלה אסורים המאיימים על תפיסתו העצמית ולכן עוברים תהליך של התקה לאובייקטים נייטרליים, מהם מתפתח פחד: לדוגמא, ילדה הנמשכת לאחיה הבכור, אך מאוימת ע"י תחושה זו, עשויה לפתח פחד מפני נחשים המסמלים את אחיה באופן בלתי מודע (לתיאור מקרה: הנס הקטן).

טיפול בפוביה

למרות שכיחותה הגבוהה של הפוביה הספציפית, רבים מהסובלים ממנה אינם פונים לטיפול אלא מתאימים את אורח חייהם לאילוצים הנובעים מחרדתם. למרות זאת, קיימים כיום טיפולים יעילים המביאים להפחתה משמעותית ברמת החרדה וההימנעות.

טיפול הקוגניטיבי- התנהגותי: טיפול זה נחשב לטיפול היעיל ביותר בפוביה וכולל למידת טכניקות "ניהול חרדה" (הרפיה, נשימות מרגיעות, חשיבה חיובית, אמרות משכנעות, חינוך לאסרטיביות והסחת דעת), שינוי הנחות ואמונות שגויות ("כל כלב מסוכן") וחשיפה הדרגתית למושא הפוביה (כלב קטן, כלב גדול קשור, ליטוף כלב וכד').
טיפול תרופתי: במקרים של חרדה חמורה במיוחד עשוי טיפול בתרופות אנטי חרדתיות (כבנזודיאזפינים) להביא להקלה ולאפשר השתתפות בטיפולים התנהגותיים.

טיפול פסיכו-דינאמי: בראשית ימיה של הפסיכואנליזה טען פרויד כי העלאה למודעות של הקונפליקטים והדחפים העומדים בבסיס הפוביה תביא להיעלמותה. בהמשך דרכו, הבין כי מודעות לבדה אינה מהווה טיפול מספק בפוביה וכי יש לשלבה בחשיפה לסיטואציה המאיימת. כיום, טיפולים פסיכודינמיים יתמקדו בניסיון להבין את תפקיד הפוביה, משמעותה האישית והשפעתה על חיי האדם, אך ישלבו אלמנטים אלו בחשיפה למושא הפחד.


ביבליוגרפיה

ICD-10 (2002) - הסיוג והאבחון הפסיכיאטרי לפי ארגון הבריאות העולמי, הוצאת דיונון.

גולדברג. י., (2005), . חרדה ופאניקה. "אח" קרית ביאליק.

American Psychiatric Association: Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fourth Edition. Book 1994; Washington DC: American Psychiatric Press, Inc.

Wells A. (2005). Cognitive therapy of anxiety disorders. Wiley Pub'.

Barlow, D.H (1988), Anxiety and its disorders: The nature and treatment of anxiety and panic, New York: Guilford

Stern R., Drummond L (1991) The Practice of Behavioural and Cognitive Psychotherapy, Cambridge university press.