חיפוש

Separation-individuation - ספרציה-אינדיבידואציה

ספרציה-אינדיבידואציה הינו תהליך התפתחותי מרכזי שתואר בידי הפסיכואנליטיקאית מרגרט מאהלר. התיאוריה נולדה מתוך תצפיות רבות שערכה מאהלר על תינוקות וילדים נורמליים מול כאלה בעלי הפרעות התפתחותיות קשות. היא שמה במרכז את האינטראקציות הממשיות בין האם לילד בשנים הראשונות של החיים, ולכן נחשבת חלק מהותי מזרם יחסי האובייקט.

שלבים מקדימים לתהליך הספרציה-אינדיבידואציה

תהליך הספרציה-אינדיבידואציה מתרחש בשלוש השנים הראשונות לחייו של הילד והוא מהווה גורם מרכזי בעיצוב האישיות התקינה והפתולוגית. מאהלר טענה כי בעוד שלידתו הפיזית של התינוק מתרחשת עם יציאתו מהרחם, הרי שהלידה הפסיכולוגית מתרחשת מאוחר יותר, בסביבות השנה השלישית לחיים. התהליך נפתח בשני שלבים מקדימים:

השלב האוטיסטי הנורמלי: מתרחש ב-4 השבועות הראשונים לחייו של התינוק. בשלב זה התינוק מנותק מהעולם החיצון. הוא מעביר את רוב זמנו בשינה ומתעורר רק כאשר הוא נדרש לספק את אחד מצרכיו הפיזיולוגיים הראשוניים, כגון הזנה. ההפרדה בין "עצמי" ל"אחר" אינה קיימת, התינוק אינו מכיר בקיומה של האם או בכך שהצרכים מסופקים לו בידי גורם חיצוני.

השלב הסימביוטי הנורמלי: מתרחש החל מהחודש השני לחייו של התינוק. בשלב זה התינוק כבר מתחיל להיות ער לאמו, אך עדיין לא מבין שהיא גורם נפרד ממנו, ורואה אותו ואת אמו כמערכת אחת כל-יכולה. שני הגורמים של המערכת מתאימים עצמם זה לזה: התינוק לומד את צרכי האם ומסגל את עצמו אליה, ואילו האם מצידה מפתחת אמפטיה, המאפשרת לה להבין את צרכיו של התינוק על פי הסימנים שהוא מספק לה.

כאמור, השלבים הללו הינם נורמליים בהתפתחותו של כל תינוק, אך במקביל מאפשרים להסביר הפרעות התפתחותיות קשות בגילאים מאוחרים יותר. כאשר ילד בגיל 3 מגלה אוטיזם (התכנסות אל תוך עולמו הפנימי תוך ניתוק חד מהעולם שסביבו), או התנהגות סימביוטית (כאילו הוא ואחר אינם מופרדים), תסביר זאת התיאוריה ב"היתקעות" באחד מהשלבים המקדימים שלעיל.

תהליך הספרציה-אינדיבידואציה

בסביבות גיל חצי שנה מתחיל התהליך המרכזי, המכונה ספרציה-אינדיבידואציה, והוא מורכב מ-4 תתי-שלבים:

דיפרנציאציה (הבחנה): בשלב זה, המתרחש בין גיל 5-6 חודשים ועד גיל 9-10 חודשים, לומד הילד לזחול, מרשה לעצמו להתרחק מעט מהאם ובכך מתחיל להבין את עצמו כמובחן מהעולם ומאמו. הוא חוקר את הסביבה הקרובה שלו ואת פניה וגופה של אמו, תוך הקפדה על שמירת קרבה אליה. השלב הזה תואר בידי מאהלר גם כ"בקיעה", בדומה לתהליך הראשוני המתרחש בקרב יונקים אחרים.

אימון: שלב זה מתרחש בין הגילאים 10 חודשים עד 15 חודשים, ובו מתחיל הילד להתרחק יותר מאמו, במקביל להתפתחות הפיזיולוגית של יכולות העמידה וההליכה. מבחינה נפשית הוא חווה עצמו עדיין כאחד עמה ולכן גם בהתרחקותו ממנה הוא ממשיך להיות טעון בתחושה של כל-יכולות, המאפשרת לו תנועה חופשית בעולם. עם זאת, לעיתים תכופות הוא עדיין מבקש מחדש את המגע הפיזי עם האם מתוך צורך ל"תדלוק רגשי" כדי להמשיך במסעות הגילוי שלו.

התקרבות מחדש (Rapprochement): שלב זה מתרחש בין הגילאים 16 חודשים עד 25 חודשים. הילד מתחיל להתרחק מהאם יותר ויותר ובמקביל מגביר את העניין שלו באינטראקציות חברתיות עם הסביבה. במהלך החקירות, הוא מגלה להפתעתו שהאם אינה זמינה בכל מצב ומחפש את קרבתה באופן פעיל. בשלב זה מציג הילד אמביוולנטיות כלפי הקשר עם האם: מצד אחד, הוא דורש מהאם יותר אוטונומיה ומצד שני, הוא מצפה ממנה להיות שותפה לכל פרט ופרט בחייו. משבר ההתקרבות מחדש נובע מההבנה המתגבשת של הילד שאמו ואביו הם אנשים נפרדים ממנו, עם פעילויות משלהם ותחומי עניין משלהם, המכריחה אותו לוותר על אשליית הגדלות שלו. זהו שלב משמעותי מאוד: על פי מאהלר, אם תפרש האם את הצורך המתגבר של הילד בקרבתה כרגרסיה לשלב מוקדם יותר ולא תהיה זמינה עבורו, היא תלבה אצלו חרדות נטישה, שעלולות להפוך בבגרות לנטיות דכאוניות.

עצמאות: שלב זה מתחיל בסביבות גיל שנתיים ועם סיומו המוצלח, בגיל שנתיים וחצי שלוש, ניתן לומר שהילד עבר את אתגר הספרציה והאינדיבידואציה. הילד ממשיך להתרחק מהאם, אך הפעם מתוך תחושה מופנמת של קביעות אובייקט: הבנה אמיתית שהאובייקטים האהובים והמגוננים (האם, האב והקרובים האחרים) אינם משתנים ואינם נעלמים גם כאשר הם נמצאים מחוץ לטווח הראייה שלו. הקשר הרגשי עם האם קיים גם כשהיא איננה, והיא אינה הופכת אוטומטית ל"רעה" כאשר היא איננה זמינה. במקביל, מתחילה להתפתח אצל הילד גם תחושה של קביעות לגבי עצמו, בדרך לבניית זהות אוטונומית ואינדיבידואלית.

על פי מאהלר, כשלים בכל אחד מתתי-השלבים המרכיבים את תהליך הספרציה-אינדיבידואציה עלולים להוביל לפתולוגיות שונות. ככל שהכשל הינו מוקדם יותר, כך הפתולוגיה תהא חמורה יותר.


ביבליוגרפיה

ברמן, ע. וכספי-יבין, י. (1991). מבוא לפסיכולוגיה (יחידה 10: תיאוריות על האישיות). תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.

מיטשל, ס. א., ובלאק, מ. ג. (2006). פרויד ומעבר לו: תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית. תל-אביב: תולעת ספרים.

Kramer, S. (1994). The influence of Mahler and Kohut on psychoanalytic theory and practice. In: Kramer, S., & Akhtar, S. (Eds.). Mahler and Kohut: Perspectives on Development, Psychopathology, and Technique (pp. 1-16).

Mahler, M. S. (1968). On Human Symbiosis and the Vicissitudes of Individuation. New York: International Universities Press.

Mahler, M. S. (1994). Separation-Individuation: The Selected Papers of Margaret S. Mahler. Northvale, New Jersey: J. Aronson.