תפריט נגישות
חיפוש

הפרעה טורדנית כפייתית OCD

OCD היא הפרעה פסיכיאטרית המאופיינת במחשבות אובססיביות (מחשבות טורדניות וחודרניות אשר עולות פעם אחר פעם בדעתו של אדם מבלי שיוכל לשלוט בכך) ובפעולות קומפולסיביות (פעולות שהאדם מבצע באופן חוזר ונשנה מתוך אמונה לא רציונלית שרק ביצוען ינטרל את המחשבות האובססיביות).

OCD - התסמינים

כאמור, תסמיני ההפרעה הטורדנית כפייתית הן קיומן של מחשבות אובססיביות ופעולות קומפולסיביות לאורך זמן, באופן שגורם למצוקה או פגיעה משמעותית בתפקודו של האדם.

הסובלים מ-OCD חיים במעגל אובססיבי-כפייתי שממנו הם מתקשים מאוד להתנתק: מחשבה פולשנית עולה (אובססיה אשר בדרך כלל מאופיינת בחשיבה קטסטרופלית: "משהו נורא עלול לקרות אם...") ומעוררת מצוקה (לחץ, בושה, גועל או חרדה). כדי להיפטר מאותה מחשבה ומאותן תחושות לא נעימות, עולה צורך לבצע "טקס" - התנהגות כפייתית שמרגיעה את החרדה, כגון: רחצה, בדיקה חוזרת, אמירת מילה מסוימת וכן הלאה. ביצוע הטקס מביא להקלה, אך הקלה זו זמנית בלבד מאחר והמחשבה האובססיבית חוזרת ונשנית. כך, המעגל האובססיבי-קומפולסיבי מתחזק ומתהדק עד שלעיתים קרובות הוא צורך זמן רב ומונע ממי שמתמודד עימו תפקוד משפחתי ותעסוקתי.

כמה זה שכיח?

השכיחות השנתית של OCD בארצות הברית עומדת על 1.2%, ודומה לשכיחות בעולם (1.1% - 1.8%). בעוד שבבגרות נשים מושפעות מההפרעה בשיעור גבוה יותר מאשר גברים, דווקא בילדות בנים הם אלו שמושפעים יותר. ההפרעה פורצת בגיל 20 בממוצע, אך מרבית הלוקים בה מעידים כי נטו להתנהגות טקסית כבר בילדותם.

חשוב להדגיש כי עד גיל שבע פחות או יותר, ילדים נוטים לבצע התנהגויות טקסיות (שמירה על סדר מסוים, חזרתיות) על מנת לחוש ביטחון ורגיעה ואין לייחס זאת להפרעה טורדנית-כפייתית.

האם אני סובל מ- OCD?

על פי ה-DSM-5, ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי, ניתן לאבחן הפרעה טורדנית כפייתית כאשר מתקיימים הקריטריונים הבאים:

  1. נוכחות של אובססיות, כפייתיות, או שתיהן:
    * אובססיות מוגדרות על ידי (א) וגם (ב) :
    א. מחשבות חוזרות ומתמשכות, דחפים או תמונות שנחוו, בחלק מהזמן במהלך הפרעה, כחודרניות ולא רצויות, וגרמו לאדם לחרדה או מצוקה ניכרת.
    ב. הפרט מנסה להתעלם או להדחיק את המחשבות, הדחפים, התמונות האלה, או לנטרל אותם בעזרת מחשבה או פעולה אחרת (כלומר, על ידי ביצוע התנהגות כפייתית).
    * כפייתיות מוגדרת על ידי (א) וגם (ב) :
    א. התנהגויות חוזרות (למשל, שטיפת ידיים, סידור, בדיקה) או פעולות נפשיות (למשל, תפילה, ספירה, חזרה על מילים בשקט) שהאדם מרגיש מונע לבצע, בתגובה לאובססיה או לפי כללים שיש להחיל בנוקשות.
    ב. ההתנהגויות או המעשים הנפשיים מכוונים למניעה או הפחתה של חרדה או מצוקה, או מניעת אירוע או מצב כלשהו שיוצר חרדה, עם זאת, ההתנהגויות או המעשים הנפשיים אינם קשורים באופן מציאותי עם מה שהם נועדו לנטרל או למנוע, או שהם מוגזמים באופן ברור.
    הערה: ייתכן שילדים קטנים לא יוכלו להסביר את המטרות של התנהגויות אלו או של המעשים נפשיים.
    1. האובססיות או ההתנהגויות הכפייתיות גוזלות זמן (למשל, ייקחו יותר משעה כל יום) או גורמות למצוקה משמעותית מבחינה קלינית, לפגיעה חברתית, תעסוקתית או לתחומים חשובים אחרים של התפקוד.
    2. הסימפטומים הכפייתיים אינם מיוחסים להשפעות הפיזיולוגיות של שימוש בחומרים (כגון, תרופות, סמים) או מצב רפואי אחר.
    3. ההפרעה אינה מוסברת טוב יותר על ידי תסמינים של הפרעה נפשית אחרת (למשל, דאגות מוגזמות כפי שהן מופיעות בהפרעת חרדה כללית, עיסוק במראה כפי שמופיע בהפרעת גוף דיסמורפית, קושי בהשלכת חפצים ופרידה כפי שמופיע בהפרעת אגירה ועוד).

    יש לציין האם:

    *האדם בעל תובנה גבוהה: כלומר מכיר בכך שהאמונות הטורדניות-כפייתיות הן לא נכונות, או שהן עשויות להיות לא נכונות.

    *האדם בעל תובנה נמוכה: כלומר חושב כי האמונות הטורדניות-כפייתיות הן ככל הנראה נכונות.

    *האדם בעל העדר תובנה / אמונות דלוזיונליות: כלומר משוכנע לחלוטין כי האמונות הטורדניות-כפייתיות הן נכונות.

    יש לציין האם:

    קשור לטיקים: לאדם יש או הייתה הפרעת טיקים. 

    אפקטים משניים

    ההפרעה הטורדנית-כפייתית עשויה לפגוע בתפקוד החברתי, הזוגי והתעסוקתי ורבים מהסובלים ממנה מתמודדים אף עם דיכאון, חרדה חברתית, התמכרויות לחומרים שונים, הפרעות אכילה והפרעות חרדה נוספות. בניגוד לאמונה הרווחת, אין עדות לקיומו של קשר בין ההפרעה הטורדנית כפייתית לבין הפרעת האישיות האובססיבית-קומפולסיבית.

    מה גורם להפרעה?

    גישות שונות ניסו להסביר את היווצרותה של ההפרעה הטורדנית כפייתית ועולה כי גורמים ביולוגיים והתנהגותיים הם בעלי משקל רב במיוחד. 

    גורמים ביולוגיים: לא ניתן להצביע בוודאות על הגורמים הביולוגיים המעורבים בהיווצרות ההפרעה, אך יעילותם של טיפולים תרופתיים מצביעה על כשל בוויסות הסרוטונין במוח. כמו כן, נמצא כי אצל הסובלים מההפרעה הכפייתית ישנה פעילות מוגברת באונות המוח הקדמיות.

    גורמים התנהגותיים: גישות התנהגותיות רואות בהפרעה תוצר של למידה לא יעילה: אובססיות נוצרות דרך התניה קלאסית בה האדם מקשר בין גירוי ניטרלי לבין תחושות חרדה ואי נוחות. הטקסים הכפייתיים נוצרים כאשר האדם לומד לקשר בין פעולה או מחשבה (רחצה, ספירה) לבין הקלה בחרדה שמעוררת המחשבה האובססיבית. מרגע שהאדם מאתר את הטכניקה המאפשרת לו הקלה נקודתית מחרדתו, הוא ימשיך להשתמש בה שוב ושוב.

    גורמים פסיכו-דינמיים: פרויד ראה בהפרעה הכפייתית תוצר של שימוש בלתי יעיל במנגנוני הגנה של בידוד וביטול: האובססיות מבטאות דחפים או רגשות מעוררי חרדה שבודדו, שהיבטם הרגשי הודחק והקומפולסיות נועדו לבטל את תוצאות המחשבה או הדחף האובססיבי. נוסף על כך, לגישתו האדם האובססיבי משתמש במנגנון של תצורת תגובה המביא אותו לאמץ עמדות והתנהגויות העומדות בניגוד לדחפיו ורגשותיו המאיימים: אדם בעל דחפים מיניים חזקים, למשל, עשוי להצטרף לתנועה הפועלת נגד "הפקרות מינית".

    כיצד מטפלים?

    לרוב, הפרעת OCD לא עוברת מעצמה. אמנם ישנן תקופות בהן ההפרעה יכולה להתבטא באופן חמור יותר או פחות, אבל היא תמיד נמצאת ברקע כל עוד היא לא מטופלת.

    בשל העובדה כי OCD מלווה לרוב גם ברגשות אשמה ובושה, פעמים רבות אנשים שסובלים ממנה נוטים להסתיר את הסימפטומים ועובר זמן ממושך, לעיתים שנים, עד שהם פונים לטיפול. עם זאת, באמצעות טיפול מקצועי ניתן להקל על הסימפטומים של ההפרעה באופן משמעותי. שיטות הטיפול שנחשבות ליעילות ביותר עבור התופעה הן הטיפול התרופתי, הקוגניטיבי התנהגותי או שילוב של שתיהן.

    טיפול תרופתי: הטיפול התרופתי העיקרי הוא טיפול בתרופות מקבוצת חוסמי הסרוטונין, אך כאשר טיפול זה אינו יעיל דיו ניתן להחליפו בקלומיפרמין, ובמקרה הצורך אף להוסיף תרופות כליתיום ואפקסור.

    טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT): בשיטת טיפול זו, המטפל משוחח עם המטופל על טיבן ואופיין של המחשבות האובססיביות ומערער עמו על הנחות היסוד השגויות ("אם אגע בידית הדלת אזדהם ואחלה"). כמו כן, נלמדות טכניקות התנהגותיות המאפשרות למטופל להיחשף בהדרגה למושא חרדותיו (נגיעה באובייקט "מזהם", הימנעות משטיפת ידיים וסידור סימטרי של חפצים וכד').

    טיפול פסיכותרפי: אמנם טיפולים פסיכואנליטיים קלאסיים הממוקדים בניסיון להבין את הגורמים והמנגנונים שבבסיס ההפרעה נמצאו כבלתי יעילים בהפחתת הסימפטומים, אך עם זאת הם עשויים לסייע בהענקת תמיכה ובהכוונת מטופלים המתקשים לשתף פעולה עם טיפול תרופתי וקוגניטיבי-התנהגותי.

    ECT (טיפול בנזעי חשמל) וניתוחי צינגלוטומיה (Cingulotomy): במקרים קשים במיוחד וכאשר טיפולים פסיכולוגיים ותרופתיים אינם מועילים דיים, ניתן לפנות לפרוצדורות אלו. בניתוחי הצינגלוטומיה מנוטרלת פעולתו של איזור במוח קטן במוח. הניתוח יעיל לכ-25-30% מהמטופלים העוברים אותו.

    טיפול קבוצתי/ זוגי/ משפחתי: טיפולים אלו אינם ממוקדים בסימפטומים האובססיביים קומפולסיביים, אך יעילים בסיפוק תמיכה לסובל מההפרעה או הכוונה לו ולבני משפחתו.


    ביבליוגרפיה

    גולדברג. י., (2005), . חרדה ופאניקה. "אח" קרית ביאליק.

    פואה ע., וילסון ר. (2001), די לאובססיה. הוצאת מודן.

    American Psychiatric Association. (2013). Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders: DSM-5. Washington, DC: American Psychiatric Association.

    Barlow, D.H (1988), Anxiety and its disorders: The nature and treatment of anxiety and panic, New York: Guilford.

    Jakes, I. (1996), Theoretical Approaches to Obsessive-Compulsive Disorder. New York: Cambridge University Press.

    Salkovskis, P.M., Forrester, E., Richards, C. (1998), Cognitive - behavioral approach to understanding obsessional thinking. British Journal of Psychiatry, 173, 53-63.

    תחומי מומחיות:
    OCD

    אנשי מקצוע בתחום

    OCD