אמנזיה דיסוציאטיבית מאופיינת בחוסר יכולת לזכור או להיזכר במידע אישי חשוב באופן שאינו תואם שכחה טבעית. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא כיצד מאבחנים אמנזיה דיסוציאטיבית, גורמים ודרכי טיפול באמנזיה דיסוציאטיבית.
אמנזיה דיסוציאטיבית היא מצב שבו אדם מתקשה לשלוף מידע אישי משמעותי, כמו זיכרונות אוטוביוגרפיים, חוויות עבר או פרטים מהותיים בזהות, וזאת ללא הסבר נוירולוגי או פיזיולוגי. בניגוד לאמנזיה הנגרמת מפגיעה מוחית או משימוש בחומרים, אמנזיה דיסוציאטיבית נתפסת כליקוי זיכרון הפיך, היא נובעת ממצוקה נפשית ולעיתים קשורה לחוויות טראומתיות.
אמנזיה דיסוציאטיבית היא לרב רטרוגרדית, כלומר – נוגעת לאובדן זיכרונות מהעבר, ולא בקושי ביצירת זיכרונות חדשים. היא יכולה להיות חלקית או מלאה, ולהתייחס לאירוע ספציפי, לתקופה מסוימת בחיים או במקרים נדירים – לכל תולדות החיים. האמנזיה מופיעה בקרב כ1.8% מהאוכלוסייה הבוגרת, ושכיחה יותר בקרב נשים.
מה הם התסמינים הקליניים של אמנזיה דיסוציאטיבית?
אמנזיה דיסוציאטיבית יכולה להתבטא בדרכים שונות: שכחה מוחלטת של תקופה מסוימת בחיים (אמנזיה ממוקמת), קושי לזכור חלקים מאירועים מסוימים (אמנזיה סלקטיבית), אובדן זיכרונות הקשורים לקטגוריה מסוימת של מידע (אמנזיה שיטתית), או במקרים נדירים – אובדן נרחב של זיכרונות הזהות, ההיסטוריה האישית, ידע כללי וכישורים נרכשים (אמנזיה כללית).
בכל סוגי האמנזיות הדיסוציאטיביות, הזיכרון עשוי לשוב באופן חלקי או פתאומי, אך לעיתים נותר חסום לאורך זמן. האמנזיה עשויה להתרחש כאפיזודה יחידה או להוביל לאפיזודות חוזרות בעתיד ומשכה משתנה: ישנם מקרים שבהם השכחה נמשכת דקות ספורות בלבד, כאשר אדם מחולץ מסיטואציה מלחיצה כגון קרב לדוגמה, וישנם מקרים שבהם האמנזיה נמשכת לתקופה ממושכת.
בנוסף לקשיי הזיכרון עצמם, אנשים עם אמנזיה דיסוציאטיבית עלולים להתמודד עם קשיים רגשיים ובין-אישיים, לדוגמה קושי ביצירת קשרים קרובים ומספקים, תסמינים נלווים של דיכאון, תחושת ניתוק מהגוף או מהמציאות (דה-פרסונליזציה ודה-ריאליזציה), ולעיתים גם חוויה של פלשבקים דיסוציאטיביים בהם מתקיימת חזרה התנהגותית או חושית לאירועי עבר טראומתיים.
בהתאם להיקף הפערים בזיכרון, עשויה להיפגע גם היכולת לנהל שגרת חיים תקינה, לקיים קשרים בין-אישיים יציבים ולשמר תחושת עצמי מגובשת. עם זאת, לא תמיד אובדן הזיכרון נחווה כבעיה ברורה. לעיתים הוא נחווה כתחושת בלבול, ולעיתים האדם מוצא דרכים להסביר אותו לעצמו או ממעיט במשמעותו – באופן מודע או לא מודע.
אבחנה על פי DSM-5-TR
לפי עדכון המהדורה החמישית של המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות של איגוד הפסיכיאטרים האמריקני (DSM-5-TR), אבחון ההפרעה נסמך על קיומם של הקריטריונים הבאים:
א. חוסר יכולת להיזכר במידע אישי חשוב, לרוב בעל אופי טראומטי או מלחיץ, אשר אינו עולה בקנה אחד עם שיכחה רגילה.
ב. התסמינים גורמים למצוקה קלינית משמעותית או לליקוי בתפקוד חברתי, תעסוקתי או בתחומי חיים חשובים אחרים.
ג. ההפרעה בזיכרון אינה יכולה להיות מיוחסת להשפעה הפיזיולוגית של שימוש בחומרים (למשל אלכוהול סמים, ותרופות), או למצב נוירולוגי או רפואי אחר (לדוגמא התקף אפילפטי, אמנזיה גלובלית חולפת, פגיעת ראש טראומטית ועוד).
ד. ההפרעה אינה מוסברת טוב יותר על ידי הפרעת זהות דיסוציאטיבית, הפרעת דחק פוסט-טראומטית, הפרעת דחק אקוטית, הפרעה סומטית, או הפרעה נוירו-קוגניטיבית מתונה או מאזו'רית.
לעתים רחוקות כוללת הפרעה זו גם תופעה המכונה "פוגה דיסוציאטיבית", אשר בעבר נחשבה להפרעה בפני עצמה וכיום נכללת כאחד מהביטויים האפשריים, אם כי הנדירים, לאמנזיה דיסוציאטיבית. ה"פוגה" כוללת עזיבה פתאומית של מקום מגורים ועיסוק, המלווה באמנזיה חלקית או מלאה סביב הזהות העצמית והחיים הקודמים.
חשוב לציין כי הפרעת זהות דיסוציאטיבית והפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) יכולות גם הן לכלול ביטויים של אמנזיה דיסוציאטיבית או חוסר יכולת לזכור אירועים טראומטיים או חלק מהם, אך האבחנה בהן נסמכת על קריטריונים שונים.
מה הם הגורמים להתפתחות אמנזיה דיסוציאטיבית?
גורם הסיכון המרכזי להתפתחות של אמנזיה דיסוציאטיבית הוא חשיפה לטראומה מצטברת כמו התעללות פיזית או מינית, אלימות, הזנחה קשה. ככל שהטראומה מתרחשת בגיל צעיר יותר, נמשכת לאורך זמן, מערבת דמויות התקשרות משמעותיות כמו הורה או כוללת אלמנטים של בגידה – כך גוברת הפגיעוּת להפרעה.
אמנזיה דיסוציאטיבית עשויה להופיע גם בעקבות טראומות משמעותיות בבגרות – למשל במצבים שבהם האדם חווה אובדן שליטה קיצוני כמו במצב של תקיפה מינית אלימה, מלחמה או עינויים.
לצד ההשפעות הסביבתיות, מחקרים גנטיים מצביעים על כך שלגורמים תורשתיים ייתכן תפקיד משמעותי ברגישות לתסמינים דיסוציאטיביים. נראה כי שילוב של נטייה מולדת עם חוויות חיים טראומתיות, עלול להוות גורם סיכון.
כיצד ניתן לטפל באמנזיה דיסוציאטיבית?
הטיפול באמנזיה דיסוציאטיבית מותאם באופן אישי למאפייניו הייחודיים של האדם, ולעוצמה והיקף פגיעת הזיכרון. תהליך הטיפול עשוי לכלול התייחסות להשלכות הקוגניטיביות, הרגשיות והבין-אישיות של אובדן הזיכרון, עיבוד של חוויות טראומטיות ברקע, ושיקום הדרגתי של תפקודים ויחסים בחיי היומיום.
קיימות גישות טיפוליות שונות שיכולות לסייע: טיפול פסיכודינמי, טיפול התנהגותי-קוגניטיבי (CBT) כולל גישות שונות המשתייכות לגל השלישי ומבוססות על מיינדפולנס דוגמת תרפיית קבלה ומחוייבות.
בנוסף, בקרב רבים מהסובלים מאמנזיה דיסוציאטיבית, רקע טראומטי מהווה חלק מרכזי בסיפור ההתמודדות. בהתאם לכך, רבים מהעקרונות הטיפוליים נשענים על גישות שפותחו לטיפול בטראומה. בתוך כך, קיים מודל לטיפול הדרגתי בהפרעה, הכולל עבודה בשלבים של פיתוח ביטחון ויציבות, העלאת הזיכרונות הטראומטיים ובחינה מחודשת ועיבוד שלהם, ולאחר מכן חתירה לחזרה לתפקוד בתחומי החיים השונים.
לצד הקניית תחושת ביטחון ויציבות, הטיפול עשוי לשלב טכניקות שונות לעידוד החזרת זיכרונות — כאשר הדבר נעשה בקצב מותאם ובצורה מבוקרת וזהירה. העלאת תוכני זיכרון נשכחים, בעיקר כאשר הם נוגעים לחוויות טראומטיות, עלולה לעורר מצוקה רגשית רבה ואף סימפטומים של הפרעת דחק פוסט טראומטית, ולכן היא מחייבת ליווי מקצועי רגיש ומיומן.
עם זאת, חשוב לציין כי נכון להיום, מרבית הידע המחקרי בנושא מבוסס על תיאורי מקרה, ואין עדויות חד-משמעיות ליעילות גישה טיפולית מסוימת על פני אחרות.
מקורות
מרגלית, ח., ויצטום, א. (1997), טראומה, אמנזיה ודיסוציאציה: היבטים קליניים ותיאורטיים חלק א – סקירה תיאורטית, שיחות יא (3)
American Psychiatric Association (2022) Diagnostic and statistical manual of mental disorders, 5th Edition, text revision
Cassel, A., Humphreys, K. (2016). Psychological therapy for psychogenic amnesia: Successful treatment in a single case study. Neuropsychological Rehabilitation, 26(3), 374–391
