02.03.12
צוות בטיפולנט
הגוף והנפש קשורים זה בזה ומשפיעים זה על זה. ממצא חדש ומרגש? לא ממש, ובוודאי לא לך, הישראלי הממוצע שכבר שבע מטרנדים ניו-אג'יים גופניים-רוחניים. למרות זאת, הקשר בין הגוף והנפש הוא אחד הקשרים המשמעותיים עבור אנשים המתמודדים עם בעיות גופניות שונות, והיכולת לזהות מצבים בהם הכאב הפיסי מבטא למעשה כאב נפשי חיונית לבחירת הטיפול המתאים.
פרויד, אנה או. וכאבי הראש שלך
וינה, 1880. אישה צעירה, 'אנה או.' מגיעה אל דר' ברוייר, ידידו של זיגמונד פרויד, על רקע מגוון סימפטומים גופניים וביניהם שיעול, שיתוק ופגיעות בלתי עקביות ביכולות הדיבור, הראייה והשמיעה, אשר לא נמצא להן כל בסיס רפואי או נוירולוגי. במסגרת טיפול היפנוטי ושיחות ממושכות מצא דר' ברוייר כי לסימפטומים אלו היה קשר ישיר לחוויות רגשיות אינטנסיביות שעברה המטופלת מבלי שתוכל לבטא את רגשותיה בזמן האירוע. כאשר רגשות אלו "שוחררו" והפכו נגישים באמצעות התהליך הטיפולי, הסימפטומים הגופניים חלפו. כך, לדוגמא, שיתוק בלתי מוסבר ביד בה נהגה המטופלת לתמוך באביה החולה חלף כאשר אנה או. הפכה מודעת לרגשות האשמה שחשה כלפי אביה.
בחיבור שכתבו על בסיס המקרה של אנה או., פרויד וברוייר אבחנו את מצבה כ'היסטריה' אך כיום סביר להניח כי היו מאבחנים אותה כסובלת מהפרעת המרה בה קונפליקט רגשי בלתי מודע מוצא ביטוי בסימפטום פיסי. תיאור המקרה של פרויד וברוייר מציע קשר של "אחד לאחד" בין הקונפליקט הנפשי לסימפטום הפיסי, אך כיום קיימת מודעות לאופנים נוספים רבים בהם קשר זה בא לידי ביטוי. קחו לדוגמא מקרה קלאסי:
ללא כל התראה מוקדמת, באמצע יום עבודה, אדם מתחיל לחוש לחץ בחזה וסחרחורת וחש כי הוא עומד לאבד את ההכרה. הוא מתחיל לרעוד ולהזיע, עמיתיו לעבודה נלחצים והוא מגיע לחדר המיון הקרוב כאשר הוא משוכנע כי הוא עומד בפני התקף לב. בחדר המיון, לאחר בדיקות מקיפות, מבשרים לו כי הוא בריא ושלם אך לאחר שלושה ימים המלווים בחרדה מפני הישנות ה"התקף", הוא מגיע לחדר המיון שנית, עם סימפטומים דומים אשר גם להם לא נמצא כל בסיס גופני.
במידה ולאדם זה יהיה מזל, אחד הרופאים יזהה במהרה כי יש סיכוי סביר לכך שלא מדובר בבעיה רפואית אלא בהתקף פאניקה: התפרצות של חרדה אשר מתבטאת לא רק בחוויה של לחץ אלא גם במגוון סימפטומים גופניים, והטיפול בה אינו רפואי אלא פסיכולוגי. בדומה, מחקרים מצביעים על כך שלעיתים סימפטומים רגשיים מבטאים עצמם באופן עקיף באמצעות סימפטומים גופניים. Zwart ושות' (2003), למשל, מצאו כי אנשים הסובלים מדיכאון וחרדה נוטים יותר לסבול ממיגרנות ו- Jelinski ושות' (2007) מצאו כי כשליש מהפונים להתייעצות עם רופא מומחה לכאבי ראש סובלים למעשה מדיכאון בדרגות חומרה שונות.
מדוע אנו "זקוקים" לסימפטומים גופניים כדי לבטא מצבים רגשיים?
במקרים רבים הסיבה לכך היא קושי בהכרה בקיומו של כאב רגשי. בעוד שכאבי ראש ובטן ובעיות גופניות שונות נחשבים ל"נורמליים", אנשים רבים חווים או מקבלים מסר סביבתי השולל את לגיטימיות הכאב הרגשי. היעדר לגיטימיות או חוסר יכולת לבטא את הכאב הרגשי בין האדם לבין עצמו או בינו לבין סביבתו מביא לחיפוש בלתי מודע אחר דרך ביטוי חלופית לסימפטומים. כך, לא פעם הגוף הוא שנבחר לתפקיד ה"שליח" המבטא את הכאב הרגשי. Paras ושות' (2009), למשל, מצאו כי נפגעות תקיפה מינית סובלות מריבוי בעיות גסטרולוגיות והפרעות כאב כרוני ביחס לכלל האוכלוסיה.
לצד כאבים גופניים המבטאים קשיים רגשיים או נלווים להם, בחלק מהמקרים הגוף נבחר באופן אקטיבי לזירה דרכה האדם מבטא קשיים רגשיים. דוגמאות שכיחות הן מצבים של הפרעות אכילה או של פציעות עצמיות אשר אינן מכוונות לגרימת מוות אלא לפגיעה בגוף בלבד באמצעות חתכים, כוויות עצמיות וכן הלאה. במצבים אלו הפגיעה המכוונת בגוף מאפשרת להביע כאב, לקרא לעזרה ולתת ביטוי לרגשות שונים כאשמה, זעם ושנאה עצמית אשר אין דרך לבטא אותם במילים. ביטויים מעודנים יותר של שימוש אקטיבי בגוף לביטוי מצוקה רגשית הם הרגלים ככסיסת ציפורניים, תלישת שיער, אכילת יתר, הזנחת טיפול רפואי חיוני וכן הלאה.
בחן את עצמך: האם הכאב הפיסי שלך מבטא כאב רגשי?
הופעת סימפטום גופני מכל סוג שהוא מצריכה בדיקה רפואית. עם זאת, המאפיינים הבאים יכולים להעיד על מקור רגשי ועל צורך ביעוץ פסיכולוגי בו ניתן לזהות ולתת מענה לקשיים הרגשיים העומדים בבסיס הסימפטום הגופני:
היעדר ממצאים רפואיים: ערכתם את כל הבדיקות, פניתם לטובי המומחים ועדיין אין שום ממצא רפואי שמסביר את הבעיה? במצבים אלו יש סיכוי סביר שלכאב יש מקור רגשי שהעלאת המודעות אליו והטיפול בו יביאו להקלה גם בכאב הפיסי.
נדידת סימפטומים: סבלתם מסימפטום גופני, טיפלתם בו, ומייד לאחר מכן הופיע סימפטום אחר שבהמשך פינה את מקומו לסימפטום שלישי? לפעמים זו דרכו של הגוף להתעקש על קבלת מענה רגשי.
עיסוק יתר בגוף: עיסוק יתר במשקל, בהרגלי האכילה, בהופעה החיצונית, במחשבות על ניתוחים פלסטיים וכן הלאה מבטאת פעמים רבות קושי לעסוק בנושאים רגשיים מכאיבים כדימוי עצמי נמוך וקשיים בין אישיים: העיסוק בגוף נדמה (באופן מודע או בלתי מודע) כפשוט יותר מהעיסוק בנפש, אך לאורך זמן אינו מאפשר התמודדות עם מקורות הקושי.
הכאב הופך למרכז החיים: אם נדמה לכם או לבני משפחתכם כי הכאב או הבעיה הגופנית תופסים מקום לא פרופורציונלי בחייכם, ייתכן והסימפטום הגופני ממלא תפקיד לא מודע באינטראקציה שלכם עם עצמכם או עם הסביבה. לעיתים, זיהוי התפקיד הלא מודע מקל באופן משמעותי על הסימפטום הגופני.
