לנצח אחי - התמודדותם של אחים שכולים

צוות בטיפולנט

מדי שנה, מעורר יום הזיכרון לחללי צה"ל את המודעות לכאב האובדן איתו מתמודדות המשפחות השכולות מדי יום. בעוד שכאבם של ההורים השכולים זוכה להכרה והבנה, רק בשנים האחרונות התפתחה המודעות להתמודדות הייחודית הניצבת בפני אחי הנופלים: ילדים ובני נוער אשר לעיתים אינם מאבדים רק חבר, שותף, מתחרה ו/או דמות נערצת, אלא גם את האיזון והתמיכה המשפחתית וההורית.

"הייתם מעדיפים שאני אמות במקומו?" תגובות של ילדים ובני נוער לאובדן אח/ות

"הייתי רק בן שלוש-עשרה. רצו לעשות לי פסיכואנליזה וכל זה מפני ששברתי את כל החלונות במוסך. אני לא מאשים אותם. באמת שלא. אני ישבתי במוסך בלילה שהוא (אחי) מת ושברתי את כל החלונות המחורבנים עם האגרוף שלי, ככה סתם. אפילו ניסיתי לשבור את כל החלונות של המכונית שהיתה לנו באותו קיץ, אבל באותו זמן היד שלי היתה כבר שבורה וכל זה, ולא יכולתי לעשות את זה. זה היה טיפשי מאד שעשיתי את זה, זה נכון, אבל כמעט שלא ידעתי אפילו מה אני עושה, ואתם לא הכרתם את אלי" (סלינג'ר, התפסן בשדה השיפון)

אובדן של בן משפחה הוא אחד השינויים הקיצוניים והמטלטלים ביותר אשר יכולה משפחה לחוות. נסיבות המוות, טיב הקירבה המשפחתית לנפטר ואישיותו של האדם משפיעים על אופן ההתמודדות, אך כאשר מדובר בילד, ניכרת השפעה משמעותית גם לגיל האובדן.

• התמודדות עם אובדן של אדם אהוב

  
• זיהוי תהליכי אבל בלתי מסתגלים

  
• טיפול במצבי אבל ושכול

  

מושג המוות הוא מושג מורכב אשר תפיסתו מתגבשת במהלך הילדות - ילדים עשויים להתחיל להתעניין במונח המוות בסביבות גיל שלוש, אך רק בסביבות גיל עשר מתגבשת תפיסה מציאותית יותר והבנה של משמעותו.

מאחר ותפיסת המוות אינה מגובשת דיה, עשויה ההתמודדות בטרם עת עם המוות להביא לתגובות, פחדים ורגשות המקשים עוד יותר על ההתמודדות. ילדים צעירים עשויים, למשל, להרגיש פגיעים יותר למוות עקב ניפוץ האשליה לפיה רק קשישים נפטרים, או לחוות אשמה עקב הקושי בתפיסה נכונה של יחסי סיבתיות ("אם הייתי ילד טוב באותו היום זה לא היה קורה..."). כמו כן, ילדים צעירים עשויים להתקשות בתפיסת סופיותו של המוות (כלומר, ההבנה כי האח לא יחזור) ובהתאם, לא להפגין את סימני הצער והאבל המצופים מהם.

תפיסת המוות הבלתי בשלה, וקשייהם של ילדים ובני נוער רבים בביטוי רגשותיהם עשויים להקשות עליהם בתהליך עיבוד האבל, ולהביא לביטויו בדרכים עקיפות.

בחלק מן המקרים עשוי מות האח להביא לחרדה ולפגיעה בתחושת הביטחון: הילד נחשף בטרם עת לאפשרות המוות (ולכן גם לאפשרות מותו) ועשוי לחוות פחד וכעס על ההורים שכביכול לא שמרו מספיק על האח. חוויה רגשית זו עלולה להביא לחרדה, התפתחות סימפטומים גופניים פסיכוסומטיים והפניית זעם כלפי גורמי סמכות כהורים ומורים.

אחים שכולים רבים אף חווים אשמה קשה על כך שנשארו בחיים וכי הם עדיין מסוגלים לשמוח ולדבוק בחיים, למרות האבל השורר בבית. בהתאם, עשויים ילדים להתמודד עם שאלות אשר נשמעות מופרכות ובלתי רציונליות, אך גורמות לסבל רב: האם ההורים היו מעדיפים שאני אמות, ולא הוא? האם אני אשם במוות, מאחר ונהגתי לריב איתו ולפעמים אפילו קיוויתי בסתר שימות? האם משהו פגום בי, אם אני יכול לשמוח למרות האובדן?

קשר משפחתי: תפקיד המשפחה לאחר האובדן

"תסתכל איך אני נראית. הלילה מלאו לי תשע עשרה שנים, חמישה חודשים ועשרים ושניים ימים. זה היה הגיל של בנימין בלילה שהוא נהרג, ואין לי הסבר אחר. אני מרגישה כאילו חציתי גבול... עברתי אותו. מהיום אני האחות הגדולה" (עשו/מאיר שלו)

הילד המאבד אח או אחות אינו מתמודד רק עם מפגש עם המוות אלא גם עם אובדן של אדם אשר מילא תפקיד משמעותי ביותר בחייו: חבר, דמות נערצת, מתחרה ובן ברית במערכת המשפחתית. פעמים רבות נלווה לאובדן האח, במובן מסוים, גם אובדן של ההורים. הילד הרגיל לתפוס את ההורה כדמות חזקה, מגוננת ובטוחה עד לחוסר האונים של ההורה ולצורך שלו בניחומים ותמיכה. הזדקקותו המוגברת של הילד לתמיכה מצד הוריו בתקופה זו מציבה את ההורים בפני התמודדות קשה ביותר: עיבוד והתמודדות עם האובדן הקשה מנשוא ובו זמנית צורך בשמירה על התפקיד ההורי ומתן תמיכה לילדי המשפחה החיים.

כאשר הילד מרגיש שהוריו אינם מסוגלים עוד למלא את התפקיד ההורי עשויות להתפתח רגשות אשמה, תחושת אחריות וצורך 'לפצות' על את ההורים על האובדן, וחווית בידוד ותפיסה לפיה לא ניתן להסתמך על אחרים במצבי משבר.

ההתמודדות עם האובדן משנה את המערך וההתנהלות המשפחתיים, והמשפחה ניצבת בפני משימות ייחודיות, אשר הראשונה בהן היא היכולת לתפוס ולעבד את האובדן.

תהליך ההתמודדות עם המוות כולל פעמים רבות שלב נורמטיבי של הכחשה ("לא יכול להיות שזה קורה לי"; "זאת טעות"). עם זאת, התמודדות תקינה כוללת הכרה הן בעובדת המוות והן במגוון הרגשות העשויים להתעורר בעקבותיו - כאב, יאוש, כעס (על הנפטר או אנשים הנתפסים כקשורים במותו), אשמה, פחד וחוסר אונים. ההתמודדות עם רגשות אלו קשה עבור כל אדם אשר חווה אובדן, אך עשויה להיות מורכבת במיוחד כאשר הילד/בן הנוער חש כי אין לגיטימציה לרגשותיו וכי עליו "להיות חזק בשביל ההורים" או להסתיר מהם את רגשותיו. במקרים אלו עשויים הרגשות להתבטא בעקיפין, באמצעות סימפטומים דכאוניים ואובדניים, הפרעות התנהגות וכן הלאה. סימפטומים אלו עשויים להתקיים באופן קבוע או לקראת אירועים ותאריכים מסוימים המדגישים את האובדן כימי הולדת, ימי זיכרון ויום השנה לנפילת האח.

לאחר ההתמודדות הראשונית עם האובדן, על המשפחה בכלל והילד בפרט להתמודד עם שגרת החיים ללא האח הנפטר. על המשפחה להתמודד עם החלל וההיעדר בתא המשפחתי מבלי לצפות מהילדים הנותרים למלא את תפקידו של האח המת (למשל, לצפות שהאח הצעיר 'ילך בדרכו' של האח הבכור ויהיה ספורטאי מצטיין כמוהו). כמו כן, ילדים ובני נוער נאלצים להסתגל לתווית 'האח השכול' דווקא בתקופה בה הם מעוניינים להיות דומים ככל האפשר לבני גילם. בני נוער במיוחד רגישים לנושא ההזדהות עם בני גילם ועשויים לחוש מאויימים ביותר מתחושת הייחודיות או הרחמים המופנים אליהם.

עם הזמן, על הילד ומשפחתו לחזור ולחיות חיים מספקים ומלאים למרות כאב האובדן ותחושת ההחמצה הקשה הנלווית לו. משימה זו עשויה להיות מורכבת במיוחד כאשר הילד חש כי רצונו לחיות וליהנות מהחיים נתפס כבגידה בזכר האח המת או פגיעה ואדישות לכאבם של ההורים. עם זאת, ילדים ובעיקר בני נוער נמצאים בעיצומו של תהליך גיבוש אישיותם ועצמאותם מהמשפחה, וחשוב כי תהליכי האבל לא ימנעו תהליך טבעי וחיוני זה.

למרות הקשיים הניצבים בפני אחים שכולים, עשויה תמיכה והיערכות משפחתית נכונה לסייע ולהקל בצורה משמעותית על ההתמודדות. היבט משמעותי במיוחד הוא ההכרה בכך שלכל בן משפחה סגנון התמודדות שונה ודרכים אחרות להביע את הכאב ולעבד אותו. כמו כן, חשוב לתת לגיטימציה להבעת מגוון רגשות, ולא רק צער וכאב. כך, למשל, חשוב לאפשר לילד להביע חרדה לעצמו ("ואם גם אני אמות?"), כעס על הנפטר ("למה הוא בכלל התגייס ליחידה הזאת?"), אשמה וקנאה ("אם אני הייתי מתה, גם אז הייתם עצובים כל כך?").

יחד עם זאת, חשוב לזכור כי גם תמיכה ומתן לגיטימציה רבה לרגשות לא תמיד מאפשרת לילדים ובני נוער לבטא באופן יעיל ובטוח את רגשותיהם. כאשר נראה כי האח השכול מתקשה לתפקד, מביע את מצוקתו בדרכים הפוגעות בו ובקשריו הבין אישיים או סובל ממצוקה קשה ומתמשכת, כדאי להיעזר בגורמים טיפוליים - פסיכולוג ילדים או מטפלים פסיכולוגים המתמחים בהתמודדות עם שכול אצל ילדים ונוער.

מקורות

ילדים שאינם רוצים לחיות/ ישראל אור-בך, הוצאת אוניברסיטת בר אילן 1987

התמודדות עם אבל ואובדן בעריכת אסנת בינשטוק ותמר ארז

Clinical Notebook: Adolescent Sibling Death and the Grieving Family, Shaw, Sue Forosisky; Stabb, Sally D.; Cox, Deborah (Editor), The Family Psychologist; 2001; 17(3)