תפריט נגישות

איך להתמודד עם אלימות בקרב ילדים?

איך להתמודד עם אלימות בקרב ילדים?

פורסם על ידי דפניאלה אציל

התקופה הנוכחית מורכבת עבור משפחות רבות. האווירה הכללית בבית מאופיינת במתיחות, וגורמים רבים כמו אינטנסיביות משפחתית כפויה, היעדר מסגרות חינוך ופנאי לילדים, שעמום, עומס הורי ועלייה בשעות מסך, מזמנים, באופן טבעי, יותר מקרים של מריבות ואלימות בקרב אחים ואחיות.

הסיבות לאלימות בקרב ילדים

אלימות בקרב ילדים מתחילה במקום שבו הילד/ה חסרים את המילים וההתנהגויות אשר יעזרו להם להגיע לפתרון ראוי של הבעיה. מעניין לחשוב על המילים ״אלימות״ ו-״אילמות״ החולקות את אותו השורש, כלומר, אלימות מתחילה במצב של אילמות והעדר מילים, בחוויה של "מבוי סתום". יש שלל דוגמאות למקרי אלימות בין ילדים בחיי היום-יום: ילד רוצה לשחק במשחק שאחיו לקח לו ולא מסכים להחזיר, אז הוא לוקח בכוח והאח, "בתמורה", בועט בו; ילדה שרוצה לשבת ליד אמא בשולחן אך אחותה תפסה לה את המקום ומסרבת לקום, אז היא דוחפת אותה בכוח.

באקטים האלימים הללו של דחיפה, בעיטה וכדומה, חסרות מילים. היעדר המילים מוחלף בהתנהגויות. הילד/ה מרגישים מוחלשים, פגועים, מנוצלים, מושפלים וחסרי אונים, ובמקום להביע את הדברים במילים, הם פועלים על פי דחף ומביעים את רגשותיהם דרך התנהגות אלימה.

הגישות הקלאסיות בפסיכולוגיה סברו כי תוקפנות נובעת מתוך דחף פנימי מולד שאיתו התינוק/ת באים לעולם. אותו הדחף עובר איפוק ועידון (סובלימציה – הפנייה של הדחף לפעולות מקובלות חברתית) במהלך התפתחותם והתבגרותם של הילד/ה, דרך הפנמה של ערכים ומוסר המקובלים בחברה.

ההבנה שלנו כהורים כי אלימות נובעת מחסר ב-"שפה רגשית" וממיומנות חברתית שעדיין לא התפתחה במלואה, מקלה על ההבנה של התופעה וכפועל יוצא גם את התמודדות עימה.

כיצד מלמדים ילדים להתנהג בצורה לא אלימה?

על מנת ללמד את הילד/ה להתנהג בצורה לא אלימה חשוב להקנות להם ערכים הנוגעים למתן כבוד לאחר, לפתח אצלם תפיסה מוסרית חברתית-שוויונית ולהוות דוגמא אישית עבורם. במקביל, ישנה חשיבות לייצר גבול הורי במילים ובהתנהגות אשר מעביר מסר ברור, לפיו, בבית לא מקבלים התנהגות של אלימות. כהורים, אתם יכולים לעשות זאת במספר דרכים:

• לעזור לילדים לזהות, לתת שם ולבטא במילים את התחושות, רגשות ומחשבות שלהם. דרך כך, תאפשרו לילדיכם להרחיב את השפה הרגשית ואת יכולת המודעות והשליטה העצמית שלהם.

• לעזור לילדים לפתח כישורים חברתיים שונים כמו משא ומתן, ויתור, שכנוע, דחיית סיפוקים וכדומה. ניתן לעשות זאת דרך משחק, סיפור, או שיח ישיר או עקיף על הנושאים הללו. כישורים אלו יעשירו אותם בכלים רבים יותר להתמודדות ויעזרו לצמצם ביטויים של אלימות.

• להוות דוגמא אישית להתנהגות חברתית מתחשבת, שקולה ואדיבה, תוך הימנעות מביטויים של כוחנות ואלימות. יש לזכור שלא ניתן לטפל באלימות של ילדים דרך שימוש הורי בכוחנות, קוצר רוח ורגזנות.

אך מה בכל זאת ניתן לעשות כשקורה אירוע אלים ואנחנו רוצים להגיב אליו? על בסיס עקרונות גישת "הסמכות החדשה" עמה אני עובדת, בשילוב הבנות של התפיסה האדלריאנית לחינוך ולהורות, ניסחתי מודל שיעזור לכם להתמודד עם תקריות אלימות בבית.

ארבעה שלבים בהתמודדות עם אלימות בקרב ילדים:

1. לסמן את ההתנהגות השלילית ולהשהות את התגובה ההורית המיידית – בשלב הראשון בהתמודדות עם מקרה אלימות כדאי שההורה יגיב מתוך איפוק וריסון ורק יסמן את ההתנהגות השלילית, ולא ינסה לחנך, להתערב או להפעיל סנקציות.

למרות שזה קשה ואף מנוגד לתחושות שעשויות להתעורר בכם כהורים באותם רגעים, חשוב לא "להגיב מהבטן" ומתוך כעס והתלהמות. זאת, על מנת לייצר תגובה הורית עניינית ומידתית ולהראות לילד/ה שאפשר להיות מווסתים גם ברגעים קשים.

בנוסף, כאשר הורה מגיב ״מהבטן״ סביר להניח שהתגובה תהיה מתוך כעס, חוסר אונים או דאגה לילד/ה שנפגע/ה. תגובה ישירה לאירוע תיעשה בדרך כלל בצעקות, בכוח, או במתן עונש לא מידתי ולא הגיוני (כמו "אני לא לוקחת אותך יותר לחברים" או "אתה לא נוגע יותר במחשב"), דבר שפוגע ביחסים, באמינות ובסמכות של ההורה.

במקום זאת ניתן לומר, לדוגמה: "אבא ואמא לא מקבלים התנהגות של אלימות בבית ואנחנו נחשוב מה לעשות", או "אמא ואבא לא מרשים לזרוק חפצים בבית ואנחנו נחשוב מה לעשות".

2. להפריד בין הילדים – לאחר סימון ההתנהגות השלילית, חשוב להפריד כוחות (למשל, לשלוח כל ילד/ה למקום אחר בבית). זאת, על מנת לאפשר לילדים לקחת מרחק, להתקרר (to cool down) ולהקטין את ה"להבות". אם ברור שילד אחד היה אלים והשני כאוב פיזית, ניתן לשלוח ילד אחד לחדר ולתמוך בשני באמצעות מגע, חיבוק ועידוד.

3. לקיים דיאלוג על התקרית בזמן רגוע – חשוב לקיים שיחה כמה שעות אחרי האירוע או בערב, אחרי שהרוחות נרגעו. ניתן לעשות זאת עם שני הילדים יחד או אפילו עם אחד מהם: "קרה היום אירוע מאוד חמור.. אני רוצה להבין מה קרה, ומה אפשר היה לעשות אחרת?". יש לחדד בשיחה את הגבול ההורי שאינו מקבל אלימות בבית ולהעלות יחד פתרונות חלופיים לאלימות, כמו למשל להתרחק, לקרוא להורה לעזרה, להתפשר או לוותר.

4. תגובה הגיונית למעשה – הכוונה לתגובה הורית אשר קשורה באופן הגיוני למעשה, מכבדת את הילד/ה וההורה ואינה כוחנית או מביישת. בשונה מענישה, שהוכח שאינה אפקטיבית ואף פוגעת ביחסים שבין הורה-לילד (זאת משום שהיא מייצרת תחושה של כעס ומרמור), תגובה הגיונית היא בדרך כלל יותר יצירתית ועניינית.

לדוגמא, אם הילדים רבו על השלט של הטלוויזיה וזה הוביל לעימות אלים, תגובה הגיונית למעשה תהיה שבפעם הבאה שהילדים רואים טלוויזיה, השלט יימצא אצל ההורה ורק הוא יכול להחליף להם ערוץ (צריכים לקרוא לו), זאת בניגוד לענישה "רגילה" ולא מידתית, כמו: ״עכשיו שבוע אין לכם טלוויזיה״.

בנוסף, חשוב לסמן לילד/ה כי התנהגות אלימה גוררת השלכות. למשל, אם התרחש אירוע בו הילדים רבו ביניהם ולאחריו הם מבקשים שהאם או האב ישחקו איתם או יכינו להם משהו, השלכה הגיונית למעשה האלים תהיה שההורה לא ישתף פעולה עם הבקשה, "לא כי אני לא רוצה", אלא כי "זה מאוד ציער אותי לראות אתכם רבים ומתקוטטים ועכשיו אני לא יכול/ה לשחק אתכם. בוא נראה אחר כך, אולי עוד שעה-שעתיים אחרי שאני אירגע".

לצד יישום השלבים הללו, חשוב להיות ערים לשתי טעויות קלאסיות שהורים עושים בחינוך נגד אלימות:

1. בלבול בין "זמן תגובה" ל-"זמן חינוך" – במהלך מקרה של אלימות הילד נסער, עצבני, מבוהל וכך גם אתם כהורים. במצב כזה הילד לא יצליח להקשיב למסר חינוכי ולהפנים אותו, לכן, זה גם לא הזמן הנכון להעביר אותו. מצב של אלימות הוא כמו ״שריפה״ – ההורה צריך קודם כל להגיב בכיבוי ה-״שריפה״ ורק אחרי שהמצב נרגע לדבר עם הילד/ה ולחנך.

2. לוקחים צד במריבה – לא פעם, הורים לוקחים צד במריבה ומאשימים את אחד הילדים על פי מה שהם ראו או שמעו באותו הרגע. יש לזכור, שלמעט מקרים מאוד חריגים, אנחנו אף פעם לא באמת נדע מה הייתה השתלשלות האירועים. על מנת שלא לגרום למפח נפש לאחד הילדים ולא לפגוע ביחסים, חשוב שאנחנו כהורים לא ניקח צד במריבה של הילדים.

לסיום, חשוב לזכור כהורים כי כל עוד לא מדובר במקרים קיצוניים, מריבות בין אחים היא תופעה שכיחה בקרב ילדים, אשר נובעת מדחף תוקפני מולד ומחוסר בשלות רגשית וחברתית של הילד/ה. עם זאת, התפקיד שלנו כהורים הוא ללמד את הילדים לפתור בעיות דרך דיאלוג ולשמש עבורם כדוגמא להתנהגות שאינה כוחנית ומכניעה. לצד זאת, ילדים זקוקים לגבול הורי ברור אשר מגדיר התנהגויות ראויות ולא ראויות בבית, ולהורים אשר פועלים באופן שקול ועקבי על מנת למגר התנהגויות של אלימות.

במידה ואתם מרגישים שדברים יוצאים מפרופורציות, הילדים רבים יותר מדי, העוצמות מוגזמות, או שאחד ההורים מרגיש שהוא מופעל בסיטואציה ואינו מצליח להחזיק בעמדה הורית ראויה, חשוב לא להתבייש, לפנות לעזרה מקצועית מתאימה ולהיעזר בטיפול או הדרכת הורים.

על הכותבת – דפניאלה אציל

פסיכולוגית קלינית מומחית ומדריכת הורים. ניתן ליצור קשר בכתובת המייל dafatzil@netvision.net.il או לשלוח ווטסאפ לטלפון 054-7861171.

אנשי מקצוע בתחום

הדרכת הורים

עוד מאמרים שיעניינו אותך