חיפוש

מה ילדים צריכים על מנת להשתלב במסגרת חינוכית? ראיון עם המטפלת תמר חביב

מה ילדים צריכים על מנת להשתלב במסגרת חינוכית? ראיון עם המטפלת תמר חביב

פורסם על ידי צוות בטיפולנט

עם סיומו של החופש הגדול, מעל מיליון וחצי ילדים יכנסו למערכות החינוך בישראל. חלקם יחזרו למערכת מוכרת, בה שהו כבר לפחות שנה אחת. אחרים יגיעו למסגרת חדשה. כך או כך - החזרה מהחופש הגדול אל מסגרת הלימודים דורשת מהילדים הסתגלות והשתלבות במסגרת קיימת - דבר שהינו לא פשוט עבור חלקם.

שוחחנו עם תמר חביב - פסיכותרפיסטית, מטפלת משפחתית וזוגית ויועצת חינוכית, על מנת להבין כיצד ניתן לסייע לילדים להגיע למסגרות השונות מוכנים ולהתמודד עם ההשתלבות בצורה טובה.

תמר, מה הן המיומנויות והיכולות הבסיסיות החשובות ביותר שילד צריך שיהיו לו, על מנת שיוכל להשתלב במסגרות החינוכיות היטב?

המיומנויות והיכולות הבסיסיות להן נדרש ילד, על מנת להשתלב במסגרות החינוכיות היטב, הן מיומנויות הנדרשות לחיים בכלל.

ישנה הקבלה בין ההדרגתיות במסגרות, מראשית דרכו של הילד בפעוטון, לאורך כל שלבי חייו. למעשה, המסגרות הן מעין מיקרו-קוסמוס, המדמה את החיים הבוגרים.

כל מסגרת אליה הילד וגם המבוגר מגיע אליה, וכן כל מטלה חדשה עמה אנו נדרשים להתמודד, דורשת יכולת לשהות בחוסר אונים, בתסכול ובדחיית סיפוקים. מתוך כך, היכולת להתמודד ולהכיל חוסר אונים ותסכול וכן היכולת לדחות סיפוקים, הן המיומנויות והיכולות הבסיסיות והחשובות ביותר על מנת שילד יוכל להיכנס למערכת החינוך בהצלחה, ואלו גם מיומנויות חשובות שיעזרו לו בהמשך.

מדוע מיומנויות אלו חשובות כל כך? איך הן עוזרות לילד במסגרות השונות?

חשבו על ילד שנכנס לשער הגן, בית הספר או אפילו לחוג. הוא נדרש להתאים את עצמו, מרגע הכניסה, למסגרת החדשה. עליו להקשיב, גם אם ההסבר ארוך. כשהכיתה מתחלקת לקבוצות, לא תמיד הוא נמצא בקבוצה עם מי שרצה להיות איתם. כשמישהו מדבר עליו להיות בשקט, גם אם הוא רוצה בדיוק לומר משהו. אם הוא לא הבין הסבר - לעיתים קרובות עליו להמתין לזמן הנכון על מנת שיוכל לשאול שאלה ולקבל את ההסבר הנדרש. בכל מסגרת חדשה הכוללת קבוצה - גם אם מדובר בקבוצה קטנה מאוד, על הילד להמתין, להתחשב, להתמודד עם מצבים שאינם אידיאליים ועוד...

על מנת שהילד יתמודד עם סדר היום במסגרות השונות ויוכל להיות בזרימה בתוכו, הילד נדרש להיות מסוגל לשהות בתסכול, בחוסר אונים ולדחות סיפוקים וצרכים.

כיצד הורים יכולים לסייע לילד לפתח מיומנויות כאלה?

הורים מסייעים לילדם לפתח את המיומנויות הללו מהיום שבו הוא נולד. בשלב הראשון לחייו של התינוק, כאשר הוא נולד ועד לגיל חצי שנה, התינוק חווה את שלב ההתקשרות הראשוני. זהו שלב בו האם צריכה לאפשר קשר טוטאלי. לבטל את הצורך שלה ולקיים את הצורך של הילד בהחזקה והכלה. שלב זה מאפשר לתינוק ביטחון ויכולת להתחבר לאחרים. 

כאשר התינוק גדל מעט, מעל לגיל חצי שנה, על ההורים לעבור בהדרגה לשלב התסכול האופטימלי. תסכול מתאפשר באופטימליות כאשר ההורה לא יוצר תסכול גדול בבת אחת, אלא יוצר תסכול עבור התינוק, כאשר מתחילים בתסכול כמעט אפסי ומגדילים אותו בכל פעם במעט, בהדרגתיות. כאשר התינוק זקוק לדבר מה, כגון אוכל, בכי או החלפת טיטול, על ההורה להמתין מעט יותר. מודבר, כמובן, בעניין של שניות בהתחלה, אך המשך הולך וגדל לאט לאט. כך הילד מחד נמצא בתסכול ובתחושת חוסר האונים, אבל מאידך לומד שבסופו של דבר הצורך שלו נענה. 

ככל שהילד חווה היענות קבועה מצד ההורים, הכוללת מענה לצרכים שלו, אבל היענות שמגיעה לאחר השהייה הגדלה והולכת מפעם לפעם בצורה מדורגת ומותאמת, יסתגל הילד במסגרות שונות. ככל שהילד מכיר ומתמודד עם תסכול, חוסר אונים ודחיית סיפוקים, שהוצגו לו בהדרגתיות, כך יהיה לו טבעי וקל יותר להשתלב במסגרות מתוך חוזק. ילד שהוריו הצליחו להכין אותו בצורה טובה, מדורגת ומתאימה לתסכולי העתיד, ידע להתמודד עם חוסר אונים ולכן יוכל להפוך את התסכולים בהתמודדות להתקדמות.

עד כאן הכל נשמע מאוד ברור והגיוני ברמה הקוגניטיבית. עם זאת, הרעיון שההורים צריכים לא לענות מיד לצורכי הילד, גורם אצלנו לעיתים קרובות קונפליקט: אנו כל כך אוהבים את ילדינו, שאנחנו מנסים לחסוך להם כל קושי מיותר.

כאשר הילד שלנו מתמודד עם חוויה מתסכלת (כך למשל: הוא לא הבין את השאלה, לא ישב במקום שרצה, לא בחרו אותו בקבוצה), במקום להיות אמפתיים לקושי, לחוסר האונים ולתסכול ובכך לאשר את החוויה של הילד שלא נעים לו ומכעיס, ובכך לאפשר לו לשהות בתחושות אלו, אנו (מתוך דאגה ואהבה רבה כמובן) מנסים לחסוך ממנו את הקושי, חוסר האונים וההתמודדות. אנו פותרים את הבעיה למענו.

אומנם כולנו רוצים לאחל לילדינו שכל החיים יהיו עבורם גן עדן, אך לצערנו, החיים מלאים מכשולים והתמודדויות עם תסכול וחוסר אונים, כבר החל מהינקות. כך, כשאנחנו חוסכים מהילדים את התסכול וההתמודדות עם חוסר האונים - אנחנו לא מאפשרים להם להתכונן לחיים שמחוץ להשגחתנו ושליטתנו. כלומר - לטווח הקצר אולי מנענו מהילד לחוש רע, אך בטווח הארוך, הוא אינו לומד להתמודד עם הנדרש ממנו ויתקשה מאוד ללמוד זאת בהמשך.

על מנת לאפשר לילד להתמודד עם הקושי, כדאי להיות אמפתיים למצוקה שלו אך לא לפתור אותה בלי התמודדות שלו. זאת ועוד, כדאי לאפשר לילד התמודדות גדלה והולכת ככל שהוא מתבגר. כך למשל, לילד בכיתה א' המתקשה לשבת במקום בו הציבה אותו המורה, אפשר להגיד ש"אכן, זה באמת קשה" או "זה נורא מתסכל שהמורה הציבה אותך שם. זה בטח קשה לך נורא לשבת כך". אך מעבר לכך לא לפעול. זאת ועוד, אפשר לשאול את הילד למה הוא זקוק מכם כדי להתמודד עם המצב, אך שוב - לא לפתור עבורו את המצב גם אם יבקש. כמובן שישנם מצבים בהם ההורים צריכים להתערב, אך הם מועטים.

ומה ניתן לעשות כאשר הילד כבר אינו תינוק - לילדים שעומדים לעלות לכיתה א' או אפילו ילדים גדולים יותר, המגלים קושי בהתמודדות עם מסגרות חדשות?

כל הורה עושה את המיטב שהוא יודע ויכול עבור ילדו. אך לעיתים, מכיוון שלפעמים קשה לראות את התמונה הגדולה ואת חשיבותם של ההתמודדות עם קושי, חוסר אונים ודחיית סיפוקים, לעיתים הילד אינו רוכש מיומנויות אלו באופן הנדרש למסגרת בה הוא נמצא.

במצב כזה חשוב בהתחלה לאפשר לילד להתמודד עם הקושי, ובמקביל להיות אמפתיים למצוקה שלו אך לא לפתור אותה בלי התמודדות שלו. במידה וההורים אינם מצליחים לעצור עצמם מלפתור את קשייו של הילד, או שהתחושה הינה שהמצב רגיש מדי - כדאי לפנות להדרכת הורים. הידע שירכשו בהדרכת ההורים ייתן להורים בטחון בתגובות שלהם והם ילמדו מתי כדאי להתערב ומתי להימנע, וכיצד להתערב ביעילות.

כאשר ההורים מאמינים שתגובתם היא הנכונה ופועלים על פי הבנתם, אך הילד אינו משתף פעולה, או כאשר הילד מראה התנהגות המעידה על קשיים רגשיים, יש צורך לאפשר טיפול משפחתי להורים ולילד.

כיצד טיפול יכול לעזור? 

טיפול יכול לסייע שכן הוא מאפשר להורים לתת את הטיפול הכי נכון לילדם. כל הורה עושה את הכי טוב שהוא יודע ומבין, ומשקיע בכך מאמץ, כוחות רגשיים, התנהגותיים וכלכליים. אך לעיתים יש להתאים את הטיפול בילד וללטש חלק מההתנהלות, על מנת שכל המאמצים הללו אכן ישאו פרי. כל ילד דורש טיפול שונה מול האופי והטמפרמנט שלו, ולכן על ההורה ללמוד להתאים עצמו לילד, ולפעמים אנו צריכים עזרה חיצונית ופרספקטיבה של אדם אחר על מנת לעשות זאת ביעילות.

הטיפול מאפשר להורים ביטחון בהורות שלהם ומוודא שהמאמצים של ההורים נעשים בכיוון הנכון. כך, דרך הטיפול ההורה יכול לקבל ביטחון בפעולה שלו.

אודות המטפלת - תמר חביב

תמר חביב היא פסיכותרפיסטית ממוקדת קצרת מועד, מטפלת משפחתית וזוגית ויועצת חינוכית