חיפוש

הדשא של השכן תמיד ירוק יותר: מדוע אנחנו מקנאים באחרים?

הדשא של השכן תמיד ירוק יותר: מדוע אנחנו מקנאים באחרים?

פורסם על ידי צוות בטיפולנט

אתה יושב במסעדה טובה עם אישתך והבנים. האוכל טעים, האווירה טובה, זה יכל להיות ערב מושלם. אלא שבאמצע הארוחה נכנס הבוס שלך עם אישתו והילדים. באותו הרגע, אתה שם לב שהשמלה של אישתך כבר לא ממש אופנתית ונזכר כמה קיווית שתיוולד לך גם בת. חמודה כזאת, עדינה, ממש כמו של הבוס. הבוס מברך אותך לשלום בלבביות ובהמשך הערב, כשאישתך מציינת כמה צעיר הוא נראה, גל של כעס עובר בך. בקיצור, היין בשולחן של הבוס נראה איכותי יותר.

"קשה כשאול קנאה": מהי קנאה ובמי אנחנו מקנאים?

במחקר שנערך ב-1998 נמצא כי נשים אשר בעלן של אחותן הרוויח יותר מבעלן שלהן היו בעלות סיכוי גבוה יותר ב-25% לצאת לעבוד מחוץ לבית (בהשוואה לנשים שבעליהן לא הרוויחו פחות מבעליהן של האחיות). ממצא זה מדגים, אולי, את הכוח הטמון באחד הרגשות הנפוצים ביותר- הקנאה.

ניתן להצביע על שני סוגים מרכזיים של קנאה: קנאה לאדם אחר המתייחסת לחשש לאבדו (ראה גם קנאה רומנטית) וקנאה באדם אחר המתייחסת לרצון להשיג את הרכוש, התכונות, המעמד וכד' השייכים לאדם אחר.

במאמר זה אתייחס לקנאה באדם אחר, אשר העסיקה הוגי דעות כבר מימיה המוקדמים של התרבות. הפילוסוף היווני אריסטו טען כי אנו נוטים לקנא באלו הקרובים אלינו בזמן , במקום בגיל או בשם. ואכן, פעמים רבות אנו מקנאים באנשים דומים לנו, יחסית, וקרובים אלינו במדרג ההיררכי ולאו דווקא באנשים בעלי המעמד/התכונות/הרכוש הרב ביותר. כך, למשל, אנחנו עשויים שלא לקנא בעושרו של ביל גייטס אך לא להירדם בלילה מרב כעס על משכורתה הגבוהה יותר של חברתנו הטובה. בדומה, אנחנו עשויים להנות מיופיין של דוגמניות אך להתייסר בגלל גזרתה הדקה של סטודנטית זרה שיושבת ספסל לפנינו. כמו כן, אנחנו נוטים לקנא באנשים המצליחים בתחומים הנוגעים גם לנו: סביר להניח שפוליטיקאי יקנא בפוליטיקאי בכיר ממנו ולא ברקדן מצטיין.

"אין אישה מקנאה אלא בירך חברתה" (מגילה, י"ג) - מיהם האנשים הנוטים לקנא?

גם ביהדות וגם בנצרות נחשבת הקנאה לאחד החטאים הקשים, הממיתים והורסים את נפש האדם. עם זאת, סביר להניח שאם היה כל אחד מאיתנו נענש בכל פעם שקינא באדם אחר, הייתה האוכלוסיה האנושית מתדלדלת במהירות מבהילה. מרבית ההתייחסויות לתופעת הקנאה בבגרות מגיעות דווקא מתחומי הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה. עם זאת, תאוריטיקנים רבים מתחום הפסיכולוגיה הצביעו על הקנאה באחר כעל חלק מתהליך ההתפתחות וקישרו אותה לעיצובן של תכונות אופי המתבטאות גם בבגרות.

הפסיכואנליטיקאית מלאני קליין, למשל, ראתה את הקנאה כחוויה ילדית כמעט בלתי נמנעת: לדבריה, התינוק הצעיר מתקשה לסבול את הידיעה לפיה הוא תלוי באמו, שהיא המקור היחיד למזון עבורו. קושי זה מביא לחוויה של חמדנות אוראלית- התינוק מפנטז על שליטה באם ובמשאביה היקרים. תגובה זו נחשבת לנורמטיבית וחולפת עם הזמן, אך לדבריה של קליין תינוקות בעל יצר תוקפני במיוחד או כאלו שזוכים להורות בלתי יציבה מפתחים סוג שונה והרסני של קנאה (envy). תינוקות אלו סובלים כל כך מהתלות באמם עד שהם מפנטזים על הרס שלה. כלומר, מעדיפים את הרס המשאב היקר (חלב האם) על פני קיומו מחוץ לשליטתם. תחושות אלו אינן מאפשרות לתינוק לפתח יכולות בסיסיות כיכולת להכרת תודה, אהבה והתענגות על תכונותיו החיוביות של האחר.

פסיכואנליטיקאי נוסף בשם אלפרד אדלר הדגיש אף הוא את חשיבות הקנאה בגילאי הילדות אך הדגיש פחות את הצד הפתולוגי שבה, ויותר את השפעתה על האופן בו מתעצבת האישיות ותפיסתו של האדם את האירועים סביבו. אדלר הדגיש את חשיבות היחסים בין האחים והשפעת מיקומו של כל אח בסדר הלידה: הילד הבכור מפתח קנאה עזה כאשר נולד אח נוסף אשר גוזל ממנו את מעמדו כבן יחיד הזוכה לכל תשומת הלב והאהבה של הוריו. האכזבה והכאב שגורמת הולדת האח הנוסף מביאה לבידוד ועצמאות, והילד לומד לשרוד לבד מבלי שיהיה תלוי בתשומת לב ואהבתם של אחרים. הבן השני, לעומת זאת, נולד מלכתחילה למצב של תחרות ולכן מפתח דחף תחרותי חזק ונטייה להישגיות. עם זאת, יכולתו של הילד השני להתמודד עם מצבים של תחרות טובה ויעילה יותר מזו של אחים בכורים. בן הזקונים של המשפחה, אשר יש רבים מעליו בהיררכיה המשפחתית, מאופיין בשאפתנות ונטייה להישגים מרשימים ביותר אך גם לנטייה לייאוש במקרים של חוסר הצלחה חוזרת.

רעיונותיהם של קליין ואדלר מאפשרים אולי הצצה אל מקורותיה האפשריים הראשוניים של הקנאה, אך בחיי היום יום מעטים האנשים שיסבירו את קנאתם בבוס או בחבר טוב כקשורה בילדותם. באופן בלתי מפתיע, במרבית המקרים נובעת הקנאה באחר מתחושה של נחיתות, אשר עשויה להיות מוסווית בטענה ש"זה פשוט לא מגיע" לאדם האחר (שהרי אני יפה/חכמה/מוכשר יותר). הסוואה זו מאפשרת לנו לטשטש את חרדתנו שהמצב המציאותי אכן משקף את נחיתותנו האובייקטיבית. כלומר, קל יותר לומר ש"יש לה יחסי אנוש גרועים. ממש לא מגיע לה לנהל צוות וזה מה שמכעיס אותי כל כך" מאשר לומר "הקידום שלה גורם לי לחשוב שהיא באמת יותר מוכשרת ממני". בהקשר זה, מעניין לדעת שהקשר בין הנטייה לקנא לבין ערך עצמי שנוי במחלוקת: יש שמקשרים בין ערך עצמי נמוך לעלייה במידת הקנאה לאחר ויש שמצביעים על כך שאנשים בעלי דימוי עצמי גבוה רגישים יותר לגביו ולכן נוטים יותר לקנא.

בנוסף, מעבר לגורמים הפסיכולוגים-אישיותיים הקשורים בנטייה לקנא, נראה כי החברה המערבית היא חברה המעודדת תחרות באופן משמעותי: המבנה הקפיטלסטי יוצר מצבים תמידיים של תחרות, כאשר היררכיה חברתית וכלכלית אינה נתפסת כמוצדקת כפי שנתפסה בעבר. כלומר, בשבטים בהם נתפסת ההנהגה כראויה להטבות רבות יותר תפחת הקנאה בהשוואה לתרבויות בהן תפיסה זו מקובלת פחות.

ואף על פי כן- אלמלא הקנאה אין העולם עומד (מדרש תהילים לז) - ערכה החיובי של הקנאה

אחד המשלים המפורסמים בעולם הוא הסיפור על שתי האמהות אשר באו אל שלמה המלך בבקשה שישפוט ביניהן. כל אחת מהן טענה כי היא אמו האמיתית של תינוק רך ושלמה הציע כי יחצו את התינוק כדי שכל אחת תקבל את חלקה. אחת הנשים הסכימה ואילו השנייה הסכימה לוותר על התינוק בכדי להצילו ממוות. שלמה הבין כי האם שסירבה היא האם האמיתית והשיב לה את הילד.

האישה שהעדיפה את מות התינוק על פני שייכותו לאישה אחרת מדגימה את הכוח העצום וההרסני הטמון בקנאה: מרבית האנשים היו שמחים להרעה במצבו של מושא קנאתם ("שתתגרש", "הלוואי שהילד שלו לא יתקבל") אך חלקם מוכנים אפילו להפגע בעצמם ורק לא לאפשר את הצלחתו.

למרות הסבל העצום שגורמת קנאה קשה, עשויה קנאה מתונה להיות יעילה ומקדמת.

פרויד, למשל, דיבר על קנאת הפין שמפתחות ילדות צעירות כשלב הכרחי להתפתחותן הפסיכוסקסואלית: הילדה מקנאה באביה על שיש לו פין וקנאה זו מהווה את הבסיס להזדהותה עם האם ולהפיכת האב, וגברים בכלל, למושא התשוקה ההטרוסקסואלית בבגרות. כמו כן, רמת קנאה מתונה עומדת בבסיס הצורך שלנו להתפתח, להתקדם ולהגיע להישגים גבוהים יותר

ביבליוגרפיה

בסוד הרגשות/ אהרון בן זאב, זמורה ביתן הוצאה לאור, 2001.
פרויד ומעבר לו/ סטיבן מיטשל ומרגרט בלאק, הוצאת תולעת ספרים 1995.

אנשי מקצוע בתחום

טיפול פסיכולוגי

עוד מאמרים שיעניינו אותך