חיפוש

להעמיק נוכחות באמצעות תנוחות גוף: סקירת הספר "נוכחות" מאת ד"ר איימי קאדי

להעמיק נוכחות באמצעות תנוחות גוף: סקירת הספר "נוכחות" מאת ד"ר איימי קאדי

פורסם על ידי לי ליבר

מי מאתנו לא חווה בחייו מתח וחרדה לפני אירוע חשוב? או לא הצטער שלא היה יותר במיטבו בראיון-עבודה, בדייט, בהרצאה מול קהל וכו' בשל הלחץ, ושאל את עצמו אם היה אפשר אחרת. לדעת ד"ר קאדי איימי, מרצה לפסיכולוגיה חברתית באוניברסיטת הרווארד, אכן אפשר אחרת. ד"ר קאדי מציעה כלים פשוטים להפחתת מתח וחרדה, להגברת הביטחון העצמי, והעמקת הנוכחות באמצעות שינוי תנוחות הגוף, צורת ההליכה וקצב הקול. בספרה 'נוכחות' - המככב ברשימת רבי המכר בארה"ב, ד"ר קאדי מפרטת את מחקריה ומביאה התייחסויות מעניינות להשפעת הגוף על הנפש.

נוכחות לא-מילולית כמנבאת הצלחה, או: אין הזדמנות שנייה לרושם ראשוני

בספרה, סוקרת ד"ר קאדי מחקרים מגוונים בנושא נוכחות מהיבט התנהגות לא מילולית. באחת הדוגמאות המחקריות, נותחו כמעט 200 סרטונים בהם מועמדים הציגו פרזנטציות הון-סיכון בפני מקבלי החלטות. נמצא כי כישוריו של האדם או תוכן הנאום שלו אינם מנבאים זכייה בתקציב. אלא דווקא תכונותיו ומאפייניו של נוכחות המועמד: ביטחון, התלהבות, נינוחות וקסם אישי. המשתתפים שהצליחו בפרזנטציה היו, לפי ד"ר קאדי "נוכחים לחלוטין", ונוכחותם באה לידי ביטוי בעיקר בדרכים לא-מילוליות. האם התבססות על מאפייני נוכחות אינה אלא העדפה שטחית? ממצאי המחקרים מראים כי הרשמים הראשוניים המבוססים על תכונות התלהבות, להיטות וביטחון, אינם שטחיים כלל וכלל, אלא מבוססים על דבר מה "אמיתי" שלא ניתן לזיוף. כשאנו נוכחים או כשאיננו נוכחים, אנשים חשים בכך ומגיבים אלינו. אולי אחרי הכל "אין הזדמנות שנייה לרושם ראשוני". דרך קריאה בספרה של ד"ר קאדי מובהר לקורא עד כמה הנוכחות היא מצב עוצמתי להדהים.

כשאנחנו נוכחים באמת, אחרים מפרשים זאת ככנות

ד"ר קאדי מנסה בספרה להדגים כיצד להיות בקשר עם הנוכחות הפנימית שלנו ולהרחיבה, והאבן הראשונה במחקרה היא חיבור בין נוכחות לכנות. במהלך המחקר המשתתפים עברו ראיון עבודה מדומה. למשתתפים נמסר כי הם מתראיינים לעבודת חלומותיהם, ועליהם להסביר במשך חמש דקות מדוע כדאי לקבלם לעבודה. עוד הובהר כי אסור להם להשתמש בשקרים לשם כך. המראיינים, התבקשו שלא להגיב כלל למשתתפים המרואיינים, להתבונן בהם בשתיקה, ולרשום הערותיהם. ואם לא די בסיטואציה המלחיצה הזו, נאמר למשתתפים כי הראיונות יצולמו בווידאו, ולאחר הריאיון יעברו לידי שופטים מיומנים, שיעריכו את ביצועיהם. התוצאות של מחקר זה היו קונסיסטנטיות עם הספרות המחקרית. דהיינו, אפקט הנוכחות היה בולט מאד. בנוסף, נמצא במחקר כי תכונות בולטות של נוכחות כמו ביטחון עצמי, נינוחות וקסם אישי פורשו כסימנים של כנות. ד"ר קאדי מתייחסת לקשר בין נוכחות וכנות, וגורסת שככל שאנו מסוגלים להיות אנו עצמנו, אנו מסוגלים להיות יותר נוכחים וזה הופך אותנו למשכנעים. אולם, כפי שעולה מהמחקר, כשאנו מנסים לשלוט ברושם שאנו עושים על אחרים, נוקטים טקטיקות רבות יותר, כך האחרים (במחקר: המראיינים) מתחילים לראות אותנו (במחקר: המועמדים) כמניפולטיביים וצבועים. המחקר מאשש את האינטואיציה שאדם הבטוח בעצמו מכיר את זהותו ומאמין בה, עושה רושם טוב יותר על הסביבה. הפרדוקס הוא שכשאנו נמצאים בסיטואציה מלחיצה ואנו חרדים, החרדה הופעת אותנו למרוכזים יותר בעצמנו, ורגישים למה שאחרים חושבים עלינו. הנוכחות, לעומת זאת, באה לידי ביטוי כביטחון, לא כיהירות או כריכוז בעצמנו.

כנות או הונאה? תלוי בסנכרון של ערוצי תקשורת לא-מילוליים

לרוב, קל לנו לשלוט בתוכן שאנו אומרים, וקשה הרבה יותר לשלוט על מה שפנינו, גופנו והתנהגותנו הכללית מספרים אודותינו. לאורך ספרה מתייחסת ד"ר קאדי לממד הלא-מילולי של הנוכחות ולביטוים במצבים של כנות והונאה. ד"ר קאדי מציגה בספרה ממצאי סקר שערך הפסיכולוג צ'ארלס בונד בנושא ההונאה, לפיו אין רמז לא-מילולי יחיד המסגיר את השקרן. בהתאם לסקר של בונד, ניתן לומר כי שפיטת כנותו של אדם כרוכה בטיב שיתוף הפעולה בין ערוצי התקשורת המרובים בהן נוקט: הבעות פנים, יציבה, תנועה ואיכות הקול והדיבור. נמצא כי כשאיננו כנים, אין סנכרון בין ההתנהגויות הלא-מילוליות והמילוליות שלנו, כך שהבעות הפנים אינן תואמות למילים שאנו אומרים, ולא מתאפשרים הרמוניה בין תנוחות הגוף וסנכרון עם הקול שלנו.

כדי לשכנע את הסביבה במה שיש לנו להציע, ראשית עלינו להיות משוכנעים בעצמנו

ד"ר קאדי מתייחסת לכך שנוכחות נובעת מהאמונה בסיפור שלנו. כשאיננו מאמינים בסיפור שלנו- איננו כנים עם עצמנו. כשהביטחון העצמי שלנו מתפוגג, ונוצר חוסר התאמה בין ההתנהגויות מילוליות והלא-מילוליות שלנו, ההונאה העצמית שלנו ניכרת לעין הזולת. המסקנה היא שאנו משכנעים בעצם נוכחותנו, וכדי לשכנע את הזולת, עלינו להיות משוכנעים בעצמנו. כשאנו נקלעים לרגעים המאיימים על העצמי, אנו נוטים להתמקד ברגשות גינוי חברתי או דחייה, ובכך אנו מתעלמים ממה שד"ר קאדי מכנה "העצמי הטוב בנו", שהוא כשלעצמו מהווה את הכוח להתמודדויות במצבים מלחיצים. אי-הזמינות של החלקים הטובים בנו, והתמקדות דווקא במה שאנו תופסים כלא טוב, לא מאפשרים לנו להיות משוכנעים לגבי עצמנו, ואי לכך, נתקשה לשכנע את הסביבה במה שיש לנו להציע לה.

'אישור עצמי' תורם לנוכחות שלנו מבחינה גופנית ונפשית

ד"ר קאדי מתייחסת בספרה להשפעות המיטיבות של אישור העצמי (Self-affirmation), הגורם לנו להרגיש פחות תלויים באישור של אחרים אודותינו. ד"ר קאדי מבהירה כי אין מדובר בדקלום סיסמאות מול המראה (המשיגים את ההיפך לדבריה), אלא בתרגול שמשפיע גם על תפקודים פיזיולוגיים. ד"ר קאדי מתארת מחקר בו נמצא כי לאחר מילוי משימה הכוללת לחץ חברתי, נרשמה עלייה ברמת הקורטיזול, הורמון המופרש בגוף כשאנו בלחץ, בדמם של המשתתפים. לעומת כך, בדמם של משתתפים שקיבלו משימות של אישור עצמי, לא עלתה רמת הורמון הקורטיזול בתום המשימה. אחד ההסברים לכך שאישור עצמי אפשר למשתתפים להיזכר בצדדים הערכיים החזקים ביותר שלהם, ובכך היווה עבורם הגנה מפני חרדה. ד"ר קאדי מצטטת מגוון מחקרים שבדקו את תיאוריית האישור העצמי והראו כי הוא מסייע בעלייה בציונים, בהפחתת מתח, בהגברת יעילות טיפול זוגי, בחידוד מיומנויות מו"מ, בהפחתת אלימות בבתי-ספר, מסייע בגמילה מעישון, בשיפור הרגלי אכילה בריאים ועוד. כל המחקרים הדגישו שלפני שאנו ניגשים לסיטואציה מאתגרת, אנו יכולים להפחית חרדה באמצעות אישור מחודש של חלקי העצמי הטוב שלנו - אלו שאנו מקנים להם את הערך הרב ביותר.

תופעת המתחזה מפריעה לנו להרגיש כנים עם עצמנו, ומפחיתה את הנוכחות שלנו

אם השגת הנוכחות דורשת מאתנו להיות מכווננים לרגשות, לאמונות ולערכים האמיתיים שלנו הרי אין ספק שלא נוכל להיות נוכחים כשאנו מרגישים כנוכלים. ד"ר קאדי מתייחסת ל"תופעת המתחזה"- מונח שנטבע על ידי רוז קלנס וסוזאן אימס (Clance & Imes, 1978), לפיו, רבים מאתנו חשים כי שיטינו באנשים כדי שיחשבו כי אנו מוכשרים מכפי שאנו באמת. זה אינו פחד במה, אלא תחושה עמוקה ומשתקת לעיתים, כאילו ניתן לנו משהו שלא ביושר, שלא מגיע לנו, ש "עוד מעט יחשפו אותנו". ד"ר קאדי רואה בתחושת ההתחזות כגוזלת את הכוח שלנו ומחניקה את הנוכחות שלנו, ומצטטת בספרה עשרות מחקרים המוכיחים כי ריבוי הישגים אינו מפחית פחד התחזות. תסמונת המתחזה היא מאוד שכיחה. ד"ר קאדי משתפת כיצד לאחר שהרצתה בנושא זה ב- TED, פנו אליה גברים ונשים מכל העולם, ושיתפו אותה בהזדהותם עם תחושת ההתחזות. כמו כן, נמצא במחקר באוניברסיטת הרווארד, כי לפחות שני שליש מהסטודנטים שם חווים את תחושת ההתחזות, ואפילו מפורסמים כמו דנזל וושינגטון, מיה אנג'לו ומהטמה גנדי הודו כי סבלו מתחושה זו.

רוצים להרחיב את הנוכחות שלכם? תרגלו תנוחות כוח גופניות

"אין ספק, שתמיד יהיו אנשים בסביבתנו שימנעו מאתנו את אישורם, שיבקשו להבטיח את עליונותם עלינו ולבסס אותה ואפילו להכשיל אותנו באופן פעיל' אומרת קאדי, ומוסיפה: "עלינו להגן על עצמנו מפני קולות שליליים כקולותיהם". מה יכול להגן עלינו מהקולות השליליים שמחוצה-לנו ושבתוכנו? ד"ר קאדי נותנת את התשובה לכך באמצעות סדרת מחקרים, שבדקה את השפעת תנוחות הגוף על תחושת החוזק או החולשה שלנו. הממצאים במחקרה היו מדהימים- לאחר סקירה מקיפה של מחקרים העוסקים בשפת הגוף נבחרו חמש תנוחות כוח שהן פתוחות ורחבות, ובהן הגוף תופס חלל משמעותי והגפיים רחוקות מהגוף, ולעומתן נבחרו חמש תנוחות חולשה מצומצמות ומכווצות.

חמש תנוחות הכוח - מתוך הספר, עמ' 207 (באדיבות הוצאת מודן)

אצל נבדקים שביצעו תנוחות כוח [לדוגמא: כמו 'וונדר וומן'-עמידה עם ידיים על המתניים] , היתה עלייה של 19% ברמת הטסטוסטרון, הנקרא גם 'הורמון האסרטיביות', ובמקביל חלה ירידה של 25% ברמת הקורטיזול – "הורמון הלחץ". לעומת זאת, אצל נבדקים שביצעו תנוחות חולשה, נצפתה ירידה של 10% ברמת הטסטוסטרון ועלייה של 17% ברמת הקורטיזול. מהמחקרים עלה כי ישיבה זקופה לעומת ישיבה באיברים שמוטים, ואפילו אופן ההליכה שלנו וקצב הדיבור מסייעים לנו להרגיש בטוחים יותר בעצמנו חזקים יותר, חרדים פחות, שקועים פחות בעצמנו וחיוביים יותר באופן כללי.

בסיום ספרה מפרסמת ד"ר קאדי מיילים שקיבלה מאנשים שניסו את תנוחות הכוח לפני מצבים מלחיצים- לפני ראיון עבודה, חרדת מבחנים, פחדים וחרדות. בכל הסיפורים דיווחו על כך שתרגלו עמידת כוח , שסייעה להם להתגבר על חרדות ועל קולות שליליים.

סיכום

ספרה של ד"ר קאדי עוזר להבין מהי נוכחות גופנית ואיך היא משפיעה על הערכת הסביבה אותנו. בשורת הספר היא האפשרות לביסוס נוכחות פתוחה באמצעות יציבה, תנועה ודיבור. באופן זה, הספר ממקם את עצמו בין הספרים שמתייחסים ליחסי הגומלין בין הגוף והנפש, וכן- השפעת ההתנהגות בעולם החיצוני על העולם הפנימי, ולהפך. כנות ונוכחות מתוארות כאיכויות שהולכות יחד, כאשר כנות מוגדרת כסנכרון בין הפנים לחוץ. ואיך נהיה מסונכרנים? המלצתה של ד"ר קאדי, "אל תתחזה לזה עד שתעשה את זה. תתחזה לזה עד שתהיה כזה".

ספרות

קאדי, א. (2017). נוכחות. הוצאת מודן

על הסוקרת – לי ליבר

לי ליבר הינה מטפלת באמנות ובפסיכודרמה. בעלת M.A. בטיפול באמצעות אמנות ופסיכודרמה


למידע נוסף על: חרדההתקף חרדהטיפול בחרדות, הפרעת חרדהדיכאון וחרדה