18.09.16
ד"ר ליהי בלסון-חמל
"מאחר והפרעות קשב וריכוז הן הפרעות נוירו-התפתחותיות, בקרב מי שסובל מהן, יופיעו חלק מהתסמינים שתוארו לאורך השנים – מהגן ועד שלב האבחון"
הפרעות קשב וריכוז הן הפרעות נפוצות, המשפיעות על 5-7% מהאוכלוסייה. למרות ההשלכות המשמעותיות שיש להפרעות קשב, פעמים רבות לא לגמרי ברור באילו מצבים כדאי לפנות לאבחון, באיזה גילאים, מה קורה באבחון הפרעות קשב וריכוז ועוד... על מנת לענות על שאלות אלו ונוספות, ראיינו את ד"ר ליהי בלסון-חמל – המנהלת המקצועית, והאחראית על תחום אבחוני הקשב והריכוז במכון שדות – מרכז ארצי לשירותים פסיכולוגיים.
התחלנו את הראיון בניסיון להבין מהם ה"אורות האדומים" שמצביעים על כך שכדאי לקחת את הילד או הילדה לאבחון הפרעות קשב וריכוז:
"ברור! תמיד הייתי כזה" - הפרעות קשב וריכוז קיימות מגיל צעיר אבל לפעמים מתגלות מאוחר
הפרעת קשב וריכוז היא הפרעה נוירו-התפתחותית. כלומר – מדובר בהפרעה שצריכה להיות נוכחת אצל הילד מגיל צעיר ויש לה עדויות אופייניות בכל גיל. אמנם הפרעת קשב וריכוז אינה "מתפרצת", אבל לעיתים ההשפעה שלה לא תתגלה עד לשלב בו הילד נתקל בקושי ממשי בתפקודו. למשל אם הילד בעל יכולות גבוהות ומצליח להסתדר בבית הספר היסודי, העדויות הברורות להפרעת הקשב יופיעו רק כשרמת הקושי הלימודי עולה באופן ניכר, ולכן האבחון עלול להיות מאוחר. עם זאת, כשאותו אדם כבר יגיע לאבחון וישאל לגבי התסמינים של הפרעות קשב וריכוז לאורך השנים, לעיתים קרובות הוא יגיד "ברור! תמיד הייתי כזה".
דוגמאות לתסמינים האופייניים להפרעות קשב וריכוז לאורך ההתפתחות, אשר עשויים להופיע בחלקם או במלואם:
בגיל הגן: התארגנות יומיומית איטית ומפוזרת, התנהגות אימפולסיבית, קשיים בוויסות הרגשי ונטייה להתפרצויות, "קוצים בטוסיק" - אי שקט, "דמיון פורה", נטייה לעבור ממשחק למשחק, תנועתיות יתר וקושי לשבת ב"מפגש", צורך בשגרה קבועה ותגובה עוצמתית לשינויים.
בבית הספר: קושי להפנים חומר לימודי, נטייה לאבד מיקוד במשימות ממושכות, צורך גדול בתנועה, קושי לציית לכללים ולהשתלב במסגרת, התארגנות מפוזרת, "בלאגן" בילקוט, דחיינות סביב שיעורי בית וקשיים בהשתלבות חברתית, על רקע התפרצויות, גילויי אלימות, קושי לחכות בתור. אלו ילדים שצריך "לשבת עליהם" כדי שילמדו, ואחר הצהריים נוטים לעבור מחוג לחוג ולפרוש במהרה.
אצל חלק מהילדים (בעיקר ילדות) לעיתים התמונה שונה – הן יותר שקטות ו"מעופפות", "מתנתקות" מהסיטואציה ויש להן קושי בהפנמת החומר הלימודי. בנוסף – הן "רגישות" ופגיעות יותר, ונוטות לצמצום או בידוד חברתי. לעיתים קרובות הן מתפספסות, בגלל שאינן מפריעות בהתנהלותן לאחרים.
בגיל ההתבגרות: ככל שהילדים גדלים, הביטויים הישירים של הפרעת הקשב מתגברים עם העלייה ברמת הלימוד ומורכבות הדרישות והציפיות היומיומיות, ולצד זאת מתגלות לעיתים השלכות נרחבות יותר של חיים עם הפרעת קשב – רואים פגיעה בדימוי העצמי, חרדות והימנעויות, תחושות דכדוך וכן התנהגויות מסוכנות ואימפולסיביות. בנוסף, לעיתים מופיע שימוש בחומרים המסייעים בהתמודדות ההפרעה אך במקביל יוצרים נזק (self-medication) - עישון סיגריות, שימוש בסמים ושתיית אלכוהול.
בבגרות: ההיפראקטיביות מופחתת בחלק גדול מהמקרים (לעיתים באמצעות שימוש בחומרים), אך עדין ניתן לראות קושי בהתמדה במסגרות לימודיות-אקדמאיות, נטייה להחלפת תפקידים ומקומות עבודה, קשיי התארגנות ותכנון, תגובות אימפולסיביות וקושי בוויסות רגשי (למשל נטייה להתפרצויות זעם או התקפי בכי), וכן קשיים בהתמדה במערכות יחסים זוגיות.
מערכת הקשב עלולה להיפגע בקלות כתוצאה מגורמים שונים ולכן אבחון חייב לבחון מהו מקור הקושי הקשבי והאם מדובר בהפרעה ממושכת או במצב רגעי
מאחר והפרעות קשב וריכוז הן הפרעות נוירו-התפתחותיות, בקרב מי שסובל מהן, יופיעו חלק מהתסמינים שתוארו לאורך השנים – מהגן ועד שלב האבחון. בניגוד לכך, לעיתים מגיעים לאבחון ילדים או בוגרים עם ירידה מצבית או נקודתית בקשב. פגיעה כזו במערכת הקשבית היא דבר שמתרחש באופן תדיר, ועלול לנבוע מגורמים שונים שאינם הפרעת קשב, כגון: הפרעת חרדה, קשיי שינה, מצב דיכאוני, משבר אישי או משפחתי, פגיעות ראש, שימוש בחומרים וכן הלאה. בהמשך לכך, יש גם מצבים של קושי בוויסות חושי או לקויות למידה, שגורמים לחלק מהתסמינים של הפרעת קשב. הסיבה למגוון הגדול של המקורות השונים האפשריים לפגיעה או ירידה בקשב, היא שהמערכת הקשבית חולשת על אזורים שונים ונרחבים מהמוח, ופגיעה באותם האזורים מובילה לשיבושים בקשב. חשוב מאוד לאבחן ולהבחין במקור לפגיעה הקשבית, בכדי להתאים את דרך ההתמודדות הנכונה עמה.
בנוסף, חשוב לציין, כי הפרעות קשב וריכוז במקרים רבים יופיעו ביחד עם הפרעות אחרות, כמו קשיי שינה, דיכאון וחרדה. במקרים אלה, תתכן השפעה הדדית של הפרעות הקשב וההפרעות הנלוות. כך למשל – הפרעות קשב וריכוז עלולות להפריע להרדמות ולפגוע במהלך שינה תקין, אך הן גם מושפעות ומוחרפות כתוצאה מקשיי שינה.
כל הגורמים הללו מביאים לכך שבאבחון הפרעות קשב וריכוז חשוב מאוד לעשות הערכה מקיפה של האדם, לבחון את תולדות חייו בהתייחס למאפייני ההפרעה, ולקחת בחשבון משתנים קוגניטיביים, את העולם הרגשי, המצב הרפואי שלו וכן את התנאים הסביבתיים בהם חי. לשם כך יש לכלול בתהליך האבחון כלים מקצועיים עדכניים, מהימנים ותקפים, ולבצעו אצל איש מקצוע מומחה. הכרחי שייערך ראיון קליני, אך רצוי שיהיו גם כלים תומכי החלטה כמו שאלונים, מבחנים ממוחשבים מתקדמים ובדיקה רפואית.
כדאי לפנות לאבחון סביב גילאי 6-7 או ברגע שמתעוררים קשיים – אבחון מאוחר עלול להוביל לפגיעה בדימוי העצמי ולקשיים נוספים
בתגובה לשאלה באיזה גיל כדאי לפנות לאבחון, ד"ר בלסון-חמל מספרת שיש יתרונות וחסרונות לאבחון מוקדם, אך לפני גילאי 5-6 והמעבר לכיתה א', הרבה פעמים יש קשיים שנראים כמו הפרעות קשב וריכוז, ונעלמים עם ההתפתחות. כאשר ילד מגיע לבית-הספר ועדיין מראה את התסמינים שתוארו לעיל, כדאי לפנות לאבחון.
אחת הסיבות החשובות לפניה בגילאים אלו היא שכאשר לא מאבחנים הפרעות קשב וריכוז בגיל צעיר, האדם הסובל מההפרעה וסביבתו לא מפרשים נכון דברים הקשורים להפרעה. ה"תגיות" הקלאסיות עמן מגיעים אנשים כאלו לאבחון הן "עצלן", "חסר מוטיבציה", "מופרע", "אגואיסט", "מפונק", "מניפולטיבי" וכן הלאה. גם ההורים נוטים להיות מתוייגים כ"חסרי גבולות" או "חסרי יכולת הכלה". השיפוטיות והביקורתיות שנלוות להפרעות קשב וריכוז שאינן מאובחנות עלולות להוביל להתעצמות של תחושות אשמה ובושה, לפגיעה בדימוי העצמי, ולהוביל לאורך זמן למעגלים של פגיעה נרחבת בתפקוד הבינאישי, הלימודי והתעסוקתי.
הרבה פעמים החשיבות הגדולה של הגעה לאבחון היא לעשות הערכה מחודשת, עדכון, המשגה מחדש ו"תיקון" למה שהיה עד כה. ("עד היום חשבתי שאני עצלן או טיפש, והיום אני יודע שאני אדם עם הרבה מאפיינים, ובין השאר יש לי הפרעת הקשב, שגורמת לי להתנהג כך וכך..."). אחרי ה"תיקון", אפשר להתחיל לראות מה עושים עם הפרעת הקשב והריכוז, וליצור תוכנית להתמודדות עתידית מותאמת אישית בתחומי החיים השונים. ניתן גם ליידע את המערכות השונות וליצור התאמות במסגרת הלימודית, המשפחתית והתעסוקתית, כך שהאדם יוכל "לנהל את ההפרעה - במקום שהיא תנהל אותו". בניית תכנית כזו יכולה לכלול גם טיפול נפשי, אימון או טיפול תרופתי שמתאימים להפרעה. חשוב להדגיש, שלאנשים עם הפרעות קשב יש הרבה יתרונות ייחודיים ותחומים בהם תפקודם עולה על אלו שאינן מאובחנים בהפרעה!
האבחון הוא הצעד הראשון בדרך לחיים טובים עם הפרעת קשב וריכוז
אבחון הפרעת קשב על פי רוב כולל את המרכיבים הבאים:
1. ראיון קליני רחב – יכול להתבצע על-ידי נוירולוג, פסיכיאטר או פסיכולוג המומחה בתחום. זהו ראיון מובנה, עם דגש תפקודי, הכולל תולדות חיים מפורטים. הראיון מתמקד בקריטריונים הדרושים לאבחון הפרעת הקשב, ותוך ביצוע מדוקדק של אבחנה מבדלת.
2. אבחון ממוחשב – אבחון התומך ומסייע לאבחנה, הכולל סדרה של מבחנים מקצועיים, תקפים ומהימנים לאבחון הפרעת קשב, כגון BRC ומוקסו (MOXO). מבחן ה-BRC מאפשר אבחון נרחב המספק פרופיל קוגניטיבי נוירופסיכולוגי, וכן מתייחס לדימוי עצמי ומצבים רגשיים כמו דיכאון, וחרדה. מבחן המוקסו הוא יותר ממוקד וקצר, אינו דורש יכולות קריאה וכתיבה והנו משחקי באופן המתאים לילדים.
3. שאלונים - סדרת שאלונים עדכניים, מובנים ומתוקפים לאבחון ADHD ולאבחנה מבדלת.
4. בדיקה רפואית - בכל מקרה, נדרשת הפניה לבדיקה משלימה נוירולוגית, פסיכיאטרית או רפואית אחרת.
בסיום האבחון, הפונה אמור לקבל דוח כתוב מפורט, הכולל המלצות להמשך הדרך.
לסיום, ד"ר בלסון-חמל מדגישה כי אבחנה מוקדמת ומדוייקת של הפרעת קשב וריכוז היא אבחנה מלאה בתקווה. ילדים ובוגרים עם הפרעות קשב וריכוז נוטים להתאפיין בתנועתיות רבה, פנימית וחיצונית, ולכן יכולים לעשות שינויים מרחיקי לכת בחייהם. אם אובחנת בהפרעת קשב וריכוז או שילדך אובחן – יש כאן קושי, אך הדבר יכול להיות גם מתנה. הפרעות קשב וריכוז יכולות לפגוע באיכות החיים, אך כשהן מאובחנות ניתן לנהל אותן ולחיות איתן טוב מאוד. האבחון הוא הצעד הראשון בדרך לשם.
על המטפלת – ד"ר ליהי בלסון-חמל
ד"ר ליהי בלסון-חמל הינה בוגרת תואר שני ודוקטורט (Ph.D) בפסיכולוגיה קלינית מאוניברסיטת בר אילן. מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים בקליניקה פרטית, חברה ומדריכה ב"קבוצת שיח" - מכון לפסיכותרפיה התייחסותית. ד"ר בלסון-חמל היא המנהלת הקלינית של מכון שדות – מכון ארצי לשרותים פסיכולוגיים, והאחראית על הטיפולים והאבחונים במכון, כולל אבחוני הקשב והריכוז. מכון שדות הנו נותן שירות מורשה לאבחוני קשב וריכוז מטעם קופת חולים כללית.
