תפריט נגישות
חיפוש

יחסי הורים-ילדים בגיל השלישי

יחסי הורים-ילדים בגיל השלישי

פורסם על ידי צוות בטיפולנט

את הויכוחים על סידור החדר בגיל ההתבגרות כבר עברתם, וכך גם את הקונפליקטים שהתעוררו מול הכלה ועם לידת הנכדים. עכשיו, כאשר ההורים נכנסים לגיל השלישי, נדמה שהגיעה השעה למערכת הורים-ילדים יציבה ורגועה, אך בחלק מהמקרים מביאה התבגרות ההורה דווקא להיווצרות או להחרפה של קשיים במערכת היחסים עם הילדים הבוגרים. לימור זבולון, המתמחה בפסיכותרפיה לגיל השלישי, מסבירה על האתגרים הייחודיים לגיל השלישי והשפעתם על מערכת היחסים עם הילדים.

הגיל השלישי- שינויים והשפעותיהם על קשרים בין אישיים

"בכל גיל אנו מתפתחים ומשתנים", אומרת זבולון, "והגיל השלישי מאופיין אף הוא בשינויים. אלא שפעמים רבות מדובר בשינויים פתאומיים, קיצוניים ושליליים הקשורים באובדן: אובדן של מכרים ובני זוג ואובדן של יכולות תפקודיות. בגיל השלישי נהוג לראות בריאות נפשית כיכולת להתמודד עם מציאות החיים המשתנה, אך בחלק מן המקרים אנו עדים לקשיים משמעותיים בהסתגלות, אשר נובעים מאובדן תחושת השליטה, אבל על האובדנים ופגיעה בתחושת הזהות העצמית. במקביל לשינויים החלים בתחום התפקודי והרגשי בגיל השלישי, מתרחשים גם שינויים גם במערכות היחסים, ואנשים רבים מתמודדים עם חוויה קשה של בדידות. תחושת הבדידות עלולה לנבוע מפטירתם של מכרים ובני זוג, אך גם מקושי ביצירת תקשורת מספקת: קיים חשש משמעותי להתלונן ולשתף בקשיים כדי להמנע מלהיתפס כ'עוד זקן מתלונן שמדבר רק על מחלות', ובני המשפחה אשר לעיתים מתקשים לקבל את הזדקנות ההורה מעדיפים לעיתים לא לשאול. כמו כן, לא פעם מתעורר קושי בהשתלבות באינטראקציות עם בני המשפחה האחרים. כך, לדוגמא, נוצר מצב מתסכל בו אדם מחכה כל השבוע לארוחת שישי עם הילדים אך בארוחה לה ציפה הוא נעלב כאשר הילדים והנכדים אינם יוזמים שיחה ומתעניינים בשלומו. מצב זה מציף תחושות קושי ובדידות אשר התקיימו ממילא ומחזק את המעגל השלילי של הסתגרות ותחושת חוסר השייכות".

בהתאם לתפיסת הבריאות הנפשית בגיל השלישי כיכולת להסתגל לשינויים, מדגישה זבולון גם את חשיבות הגמישות בהיבט הבין אישי. "היכולת להתמודד עם מציאות החיים המשתנה בגיל השלישי אינה נוגעת רק לשינוי רגשי פנימי, אלא גם ליכולת להשתמש באופן שונה במערכות היחסים, ובמיוחד במערכות היחסים המשמעותיות עם הילדים הבוגרים. הסתגלות בריאה מאפשרת להורה להיעזר בילדיו ולהכיר בשינויי התפקידים בקשר, אך בחלק מהמקרים יש נטייה להיאחז בעבר ובתפקידים שהיו אופייניים לו. הורה דומיננטי, למשל, עשוי להתקשות להרפות מתפקידו כתומך וחזק ולא לאפשר לעצמו להיעזר ולהיתמך על ידי ילדו, וכך להביא את עצמו למצב של שחיקה או קריסה. ביטוי נוסף לקושי הוא ניסיון לשלוט בילד מתוך קושי בהתמודדות עם חווית אובדן השליטה של ההורה בחייו. למשל, אנחנו יכולים לראות הורה קשיש אשר רודה דווקא בילד המסור שמטפל בו במגוון תחומים בהם ההורה אינו מסוגל לתפקד בעצמו. לחלופין, קשיים וקונפליקטים עשויים להתעורר דווקא כאשר יש פערים משמעותיים בין ציפיות ההורה לעזרה לאופן בו תופסים הילדים את הקשר בתקופת חיים זו. הורים עשויים לחוש כעס ואכזבה מהילד אשר לתחושתם אינו משקיע ותומך מספיק, בעוד שהילד חש כי ההורה תובעני ואינו מאפשר לו לחיות את חייו".

יחסינו לאן? אפשר גם בגיל השלישי

שרה, אלמנה בת 75, חיה בדיור מוגן וסדר היום שלה עמוס ביותר: היא יו"ר ועד הדיירים, משתתפת במגוון גדול של פעילויות וחווה סיפוק רב מעבודתה כפסלת. למרות זאת, היא פונה לפסיכותרפיה מתוך תחושה של מיאוס מהחיים ובדידות קשה אשר נובעות מהנתק ביחיסה עם בנה הבכור: בעוד שהקשר עם בנה הצעיר יציב וקרוב, הקשר עם הבן הבכור מסתכם בקשר טלפוני רופף. שרה מתארת בכאב כי יחסיה עם בנה היו קרובים והדוקים עד שהחל הקשר עם בת זוגתו, שעם הזמן הפכה לאשתו. 'היא פשוט נכנסה לנו באמצע', היא מתארת בתסכול, 'דווקא איתו שתמיד היה הילד הטוב'... מאז שנוצרה הזוגיות, לדבריה, החלו מריבות חוזרות בינה לבין בנה. במריבה האחרונה בנה האשים אותה כי היא 'רוצה אותו רק לעצמה' ומחבלת בזוגיות שלו, ומאז אותה מריבה ניתק ביניהם הקשר. לאחר זמן מה שרה חידשה את הקשר הטלפוני אך היא חווה כאב גדול וגעגוע למפגש הישיר עם בנה. הפניה לטיפול מאפשרת לשרה לעבד את תחושות האשמה והבדידות ולהתבונן בבחירות שנעשו בעבר באופן שיוצר פרספקטיבה חדשה.

הטיפול של שרה, אותו מתארת זבולון, מהווה דוגמא הן לתפקידם המרכזי של קשרי הורה-ילד בחיי ההורה המבוגר והן לאופן בו הטיפול מסייע בעיבוד והשלמה עם בחירות, שגיאות והחמצות. "בגיל השלישי, פעמים רבות יש נטייה לערוך חשבון נפש ולהתבונן על החיים שהיו ובמיוחד על מערכות היחסים המשמעותיות. התבוננות זו עשויה להיות מכאיבה ומתסכלת והטיפול עשוי לסייע הן בעריכת שינוי ממשי בדפוסי ההתנהגות והתקשורת והן בשינוי החוויה הפנימית. במקרה של שרה, למשל, אחד התהליכים שהביאו להקלה היה היכולת לתפוס את ה'חיזור' אחרי בנה לא כביטוי לכניעה אלא כביטוי לפשרה או ויתור אשר ישקמו את הקשר ביניהם".

לדבריה של זבולון, בחלק מן המקרים ניתן להיעזר גם בטיפול משותף לילד וההורה. כאשר קיימת מוטיבציה לשינוי משני הצדדים, ניתן לקיים פגישות משותפות אשר יכוונו הן להשלמה עם אירועי ויחסי העבר והן לשיקום הקשר בהווה. כמו כן, בחלק מן המקרים ההורה עצמו אינו חווה מצוקה אך הילד מתקשה בהתמודדות עם התבגרותו. "במקרים אלו", מסבירה זבולון, "בודקים קודם כל של מי המצוקה- האם ההורה אכן סובל מהשינויים שחלו בו או שהילד הוא שמתקשה לקבל אותם. במידה והילד הוא שמתקשה בהתמודדות, או שההורה אינו בעל מוטיבציה לשינוי (למשל, ילד שסובל מאוד מהורה שתלטן)- הילד עצמו יכול להיעזר ביעוץ, הדרכה או פסיכותרפיה".

"הרבה פעמים", מסכמת זבולון, "אנחנו שומעים אמירות של יאוש וחוסר אמון סביב האפשרות לשינוי רגשי בגיל השלישי. עם זאת, למרות שהאישיות בגיל המבוגר כבר מגובשת, בהחלט ניתן לסייע בעיבוד רגשי של חוויות וקשיים. צריך לזכור שבגיל זה אנשים רבים מודעים לכך שכבר אין להם זמן לתהליך טיפולי מקיף וממושך- הם מעוניינים בשינוי מהיר ותוצאות ברורות, ולכן פעמים רבות מגיעים עם מוטיבציה גבוהה ונכונות לעבודה רגשית".

על המטפלת - לימור זבולון

לימור זבולון היא עובדת סוציאלית קלינית, המתמחה בפסיכותרפיה לבני הגיל השלישי, ובטיפול במצבי משבר, שכול, טראומה ודיכאון.

אנשי מקצוע בתחום

טיפול פסיכולוגי

עוד מאמרים שיעניינו אותך