תפריט נגישות
חיפוש

ואולי דווקא כן משחקים באוכל? על חשיבות החיבור בין משחק לאכילה

ואולי דווקא כן משחקים באוכל? על חשיבות החיבור בין משחק לאכילה

פורסם על ידי אילת ברק נחום

א' בן ה5 מושיב את הבובות סביב השולחן ומגיש להן את ארוחת הצהריים. כל אחת מקבלת מנה נפרדת; הוא לוקח חתיכות של נייר והופך אותן לחציר לסוס, את החרוזים שמצא הוא הופך לאוכל של החתול. החיות רבות בשולחן, עושות רעש וא' מנסה לפתור את המריבה. הוא הגנן בגן הבובות ודרך משחקו אפשר ללמוד שיעור מעלף על האינטראקציות והתקשורת בגן שלו.

"ילד משחק הוא ילד בריא!" טען הפסיכולוג דונלד ויניקוט בספרו משחק ומציאות. המשחק הוא העולם עבור ילדים, לא רק אמצעי להעביר את הזמן, אלא תרגול ושכלול של יכולותיהם הקוגנטיביות, פיזיות, מוטוריות חברתיות ורגשיות. המשחק בילדות ושכלול יכולות האכילה שלובים זה בזה ומייצגים זה את זה. בכתבה זו אסקור את ההתפתחות שלהם יחד על פי הגילאים (פחות או יותר) ונעבור דרך נקודות ציון חשובות להתפתחותם של שני מימדים אלה - המשחק והאכילה. 

המשחק הוא דבר מתפתח; המשחק הראשוני של תינוקות הוא מבוסס חושים - דרך השפתיים וקצות האצבעות תינוקות לומדים לחוות את העולם ולכן הם מכניסים הכל לפה. כאשר הם מצליחים להביא את היד האוחזת משחק לפה, סביב גיל ארבעה עד שישה חודשים, זה גם סימן להורים שאפשר להתחיל התנסויות של אכילה. תינוקות ופעוטות רבים משחקים עם האוכל: לקראת גיל 8 חודשים עד שנתיים הפעוטות מועכים אוכל על המגש, מסיעים אותו מצד לצד, מדביקים ומחברים חלקי מזון, בוחנים איך הגבינה משפריצה דרך האצבעות, מתפלשים ומאכילים את השיער והאוזניים ועוד. אחוז ניכר של האוכל מוצא את עצמו על הרצפה ועל הילד ופחות בתוך פיו. למשחק הזה באוכל חשיבות התפתחותית רבה ואני ממליצה בחום לאפשר אותו על אף הלכלוך והבלגן, ואולי ממש בזכותם (ארחיב על משחק שכזה בכתבה נוספת).

אחר כך, וגם במקביל, בערך בגיל שנה וחצי-שנתיים באים משחקי בניה - הקוביות והלגו. במקביל, נוכל גם לראות את הפעוט שלנו מניח פרוסה של גבינה צהובה על לחם או מבקש לסדר בנפרד את האפונה והחביתה במקומות נפרדים בצלחת. זו תחילתה של היכולת שלו למיין ולארגן, ומומלץ לשתף איתו פעולה ולכבד את הצורך בארגון (אלא אם אנו רואים תגובה רגשית קיצונית שיכולה להעיד על קושי, ואז מומלץ להיוועץ באיש מקצוע). כמו כן, בגילאים אלה יש צורך עז בחזרתיות במשחק (בניית המגדל וצפייה בו קורס שוב ושוב, הקשבה לאותו הסיפור פעם אחר פעם). באותה התקופה גם באכילה הפעוט שלנו מתחיל לזהות מאכלים מוכרים ולסמן את אלה שהוא אוהב ואלה שלא, וכן לפתח דחיה של מזונות חדשים ולא מוכרים. לכן אפשר להציע לו מזונות חדשים אבל אין צורך להתרגש מחוסר המוכנות שלו לנסותם. 

המעבר משלב זה לשלב הבא קורה דרך חיקוי וחשיפה גדלים והולכים של הילד לעולם סביבו; מסביבות גיל שנתיים ואילך מתחיל המשחק הפסיכודרמטי (שם גדול שמתאר את משחקי ה"כאילו" של הילדים). אחד האתגרים המשמעותיים של הילד הצעיר היא היכולת לקחת את נקודת מבטו של האחר. המשחק הדרמטי ולאחריו הסוציודרמטי (משחק המשלב אחרים) הם הדרך שלו ללמוד איך עושים את זה. סוג המשחק הזה משלב חיקוי - לרוב של עולם המבוגרים ו-"כאילו"- שהוא הגשר שבאמצעותו אפשר להתגבר על מגבלות המקום והזמן. באכילה, בשלב זה, הולך ופוחת הפחד ממזונות חדשים, והילד שלנו בגילאים שנתיים עד חמש מחקה ולומד את האכילה מסביבתו - מהמבוגרים כמו גם מהילדים. אכילה חברתית בשלב זה היא מאוד משמעותית ונוכל לראות (ותמיד להתפלא מחדש) שילדים מוכנים לאכול כל מיני דברים שהיו מסרבים להם בבית, אם הם נמצאים בגן או בחברת ילדים אחרים.

ילדים עם צרכים מיוחדים, בעיקר ילדים עם קשיי תקשורת או אלה המאובחנים על הספקטרום האוטיסטי, נוטים לחקות פחות את הסובבים אותם באופן כללי ובאכילה בפרט (כחלק מהקושי החברתי-תקשורתי) ולכן עשוי להיות עיכוב בשלב אכילה מוקדם או אפילו התקבעות והמשך פחדים ממאכלים מסוימים ואכילה בררנית מאוד (במקרים כאלה מומלץ לפנות לאנשי טיפול: מרפאים בעיסוק, פסיכולוגים התפתחותיים, קלינאי תקשורת ומטפלים בבישול - על מנת לאבחן את מהות הקושי ולטפל בו).

אחת הזירות המרכזיות למשחק היא המטבח בגן הילדים ובחדר המשחקים הביתי. ילדים (משני המינים) אוהבים ומתחברים למשחק במטבח, להכנת ארוחות בו, לקניית המוצרים בעגלת הסופר ואפילו לשטיפת הכלים בסיום הארוחה. הם מחקים את התנהלות הכנת הארוחה בביתם: את התפקידים, הישיבה לשולחן, הנימוסים המקובלים, את המותר והאסור, את משאלותיהם, את דפוסי הקשר ומערכות היחסים. הם מעבדים את חוויות האכילה שלהם דרך הכנת ארוחות לבובות או לחברים ומחליפים תפקידים עם הוריהם או הגננות.

מדפי חנויות הצעצועים עמוסים במוצרים המיועדים למשחקים שכאלה אך כמעט תמיד הילד חייב לאלתר, להמציא, ליצור או להשתמש במשהו במקום, מפני שממש כמו בחיים האמיתיים - לא קיים מוצר לכל מחשבה (מזל). מבט בילדים המשחקים במטבח בהנאה וריכוז גדולים היא חוויה מרתקת ויכולה ללמד אותנו על האופן בו הילד שלנו מבין את המתרחש סביבו.

בגילאים בוגרים יותר (גילאי חמש עד עשר) עולה משחק ה"כאילו" הבישולי עוד שלב ואנו יכולים לראות ילדים מכינים מיני שיקויים וחומרי קסם. משחק זה תואם את העיסוק והשאלות של ילדים בגיל זה סביב מציאות ומאגיה, חיים ומוות, אין ויש ואת המאוויים הסודיים שלהם לכוחות קסומים. אפשר לקנות ערכת שיקויים, אבל המטבח הביתי שלכם יכול להפיק ערכה משובחת לא פחות. באמצעות שילוב של תבלינים, חול ודשא, צבעי מאכל, מים, סודה לשתייה, תבלינים צבעוניים, קטשופ, מעט אבקת נצנצים וכמה בקבוקים וקעריות - מתרחשים קסמים בקלות. אם תציצו מהצד, תוכלו להיחשף לנושאים עמוקים ביותר המעסיקים את ילדכם, לשמוע את השאלות הקיומיות עימן הוא מתמודד ולהכיר את נקודות החולשה עליהן הוא מנסה להתגבר באמצעות שיקויי הקסם וכוחות העל. 

בדרך, אם תתנו לעצמכם, תוכלו להיות חלק מעולם קסום של אפשרויות שאולי כבר שכחתם את קיומו.

 

על המטפלת - אילת ברק נחום

 אילת ברק נחום, מטפלת בבישול וחוקרת. מנחה של קבוצות בישול טיפוליות, מטפלת פרטנית בילדים ומבוגרים בקליניקה-מטבח ומרכזת תוכניות הכשרה למטפלים בבישול באוניברסיטה העברית בירושלים ובסמינר הקיבוצים. למידע נוסף וליצירת קשר לחצו כאן

אנשי מקצוע בתחום

טיפול בילדים

עוד מאמרים שיעניינו אותך