תפריט נגישות
חיפוש

האם משחקי המחשב פוגעים בהתפתחות המוסר של ילדינו?

האם משחקי המחשב פוגעים בהתפתחות המוסר של ילדינו?

פורסם על ידי ד"ר מיכל חסון רוזנשטיין

ייחודו של המין האנושי על פני בעלי החיים האחרים בהתפתחות האבולוציונית הוא היכולת הנרחבת ביותר לתקשורת בין-אישית. מחקרים מראים כי מוחם של בני אדם התפתח עם העדפה משמעותית לתחום זה. מיומנויות התקשורת שלנו קידמו את האנושות באופן מהותי והביאו למשל, להמצאת השפה הכתובה והדואר, כמו גם לכינון של 'עולם וירטואלי', הכולל את התקשורת הסלולארית, המחשבים והאינטרנט. 

כידוע, רוב הילדים ובני הנוער (כמו גם רוב מהמבוגרים) מבלים אחוז נכבד מזמנם אל מול מסך מהבהב, בו מתרחש כיום חלק נכבד מהספירה החברתית שלנו. אצל חלק מהאנשים, העולם הוירטואלי משתלט על חיי היום-יום, ובהדרגה מחליף המדומיין את המציאות החיצונית. מחקרים הוכיחו לא פעם את השינוי בתפיסות של בני-נוער כלפי מיניות עקב צפייה מוגברת בפורנו, וכן עלייה ברמת התוקפנות בקרב ילדים שמשחקים במשחקי מחשב אלימים. אלה תופעות מסוכנות ביותר, אך מצומצמות לתחומים ספציפיים. האם יתכן כי בכוחו של העולם הוירטואלי להוביל גם לפגיעה או שינוי של ממש בהתפתחות מבנה האישיות והמוסר של ילדים?

ההשפעה של המדיה החברתית יוצרת משפיעה על האופן בו ילדים תופסים את העולם ומפרשים אותו. כך למשל, נפגעת היכולת של ילדים ובני-נוער להעריך סיכונים במציאות, שהרי אם מתים במשחק – תמיד אפשר "להשיג עוד חיים". ואכן, לא מפתיע שמחקרים מצאו כי חשיפה ממושכת למשחקי מחשב אלימים מובילה ילדים לחוש אדישות כלפי אלימות. בנוסף, כאשר ילדים משחקים מול שחקנים שנמצאים מעבר למסך המחשב, הם אינם חשופים לתגובות הרגשיות שלהם - לא לתסכול עקב הפסד ולא לשמחת הניצחון של היריב שלהם. לכן, משחקי המחשב הופכים לא פעם לזירה נטולת רגש, הפוגעת ביכולת של הילד לחוש אמפתיה כלפי האחר.

  

פגיעות בכישורי האמפתיה והתקשורת הרגשית עקב החשיפה המרובה לעולם הוירטואלי עשויות להוביל לפגיעה ביכולת רחבה הנקראת "מנטליזציה". זהו מושג מתחום הפסיכולוגיה, המתאר את היכולת של האדם לתת משמעות ופרשנות להתנהגותו כגון מחשבות, רגשות ואמנות. כלומר, מדובר ביכולת להכיר בעובדה שלזולת יש תודעה אחרת מזו של העצמי, ולהבין מה האחר עשוי לחשוב ולהרגיש. המנטליזציה היא יכולת המתפתחת מתוך חשיפה והתנסות בתקשורת בין אישית, עוד משלבי הינקות המקודמים. לשימוש המוגבר ב"אימוג'י", אותם סימנים מצוירים בהם משתמשים ילדינו בכדי לשוחח עם חבריהם, יש השפעה ממשית על יכולת המנטליזציה. סימנים אלה נועדו לשקף את הבעות הפנים שלנו עבור אדם העומד בצד השני של הטלפון, אך עם הזמן הפכו לתחליף מלא להבעת רגשות. האימוג'י נשלחים לא פעם באופן שמנותק מהקשר, מטון הדיבור ומשפת הגוף. לכן, שימוש תכוף מדי בהם עשוי לפגוע ביכולת של ילדינו ללמוד כיצד לפרש את רגשותיו של האחר במציאות האמיתית.

הפגיעה ביכולות המנטליזציה מובילה באופן טבעי גם לנושא התפתחות המוסר אצל ילדים. בתחום זה, ניתן לחשוב על התופעה הנפוצה של גניבה ברשת, בו ניתן לראות כי גם אנשים שמחשיבים את עצמם ישרים ביותר, לא מהססים "להוריד" סרט, שיר או תוכנה באופן לא חוקי. עבירות אלה הופכות בלתי מורגשות כאשר "כולם עושים את זה", כשאין צורך לצאת מהבית ורק צריך ללחוץ על כפתור. בנוסף, גניבות כאלה אינן דורשות מאיתנו לצפות בתגובתו של האדם הנפגע מכך. כמה מאיתנו באמת יכנסו לחנות ויגנבו מדף שלם של דיסקים או יתגבנו לקולנוע ללא כרטיס? אם נאלץ לצפות בהבעת הפנים ההמומה של המוכר בחנות, או אם נהיה עדים לבכי ולעלבון של אדם אשר הושפל בפומבי, צפוי שלא לא נעשה זאת לעולם.

בעבודתי אני פוגשת ילדים המגדירים את עצמם "גיימרים" (שחקנים חובבים ומקצועיים במשחקי מחשב). נראה כי יש להם עולם מקביל, מלא בתכנים מרתקים ויצירתיים, אך לעיתים גם מאוד אלימים. עבורם, המשחק אינו רק משחק; כך למשל, תקלה במחשב או בטלוויזיה עשויה להוביל למצוקה רגשית משמעותית ביותר, שכן העולם הוירטואלי הוא האמיתי והמרכזי מבחינתם. במקביל, הם מדווחים על היעדר עניין בעולם החברתי שמחוץ לרשת, העדר עניין מיני, חוסר בפעילות גופניות ואף בלבול בנוגע לערכי מוסר שונים באופן שאינו תואם את גילם. באופן מפתיע, עשויה לעיתים התנהגותם הווירטואלית להיות שונה מאוד מזו הממשית. כאמור, לא נדיר למצוא ילדים שגונבים מהוריהם דרך שימוש ללא רשות בכרטיס האשראי, פורצים לאתרים באופן קבוע ומתנהלים באופן בוטה ואלים ביותר ברשת. לעומת זאת, במציאות היומיומית, הם עשויים להיות דווקא קורבנות חסרי אונים, ילדים שאינם מצליחים למצוא את מקומם החברתי ללא "הנשק" או ה"כלים" שיש להם בעולם הוירטואלי. ילדים אלה מתקשים לא פעם בקריאת מצבים חברתיים ובהשתלבות בהם, שהרי בעולם המוחשי, הבעת פנים אינה מגיעה עם "תרגום" מילולי. עבור ילדים שאינם מתורגלים בכך, הבנה של רמזים חברתיים ומבטים אינה פשוטה כלל וכלל. לכן, במציאות הם יעדיפו להתרחק, ולרוב, יגיעו לטיפול עקב חרדות וקשיים חברתיים.

נשאלת השאלה האם הבחירה של ילדים אלה בעולם הווירטואלי היא תוצאה של הקושי החברתי, או שמא הגורם לו? לשאלה זו אין תשובה ברורה, אך אין ספק שההימצאות בעולם הוירטואלי מחזקת את הקשיים החברתיים ואת ההימנעות, מה שמזין את הדחף ואת המשיכה למרחב האינטרנטי באופן מעגלי. במפגש הטיפולי, כאשר אני מזמינה אותם לשחק פנים מול פנים בקלפים או במשחק קופסה, ילדים אלה מופתעים מהתגובות האנושיות שעולות. כשאני מציינת שאני מנחשת לפי הבעת הפנים שלהם שקיבלו קלף טוב או גרוע, הפתעתם מעידה כי הם לא רגילים לקבל משוב. החוויה אל מול אדם המביע את עצמו מעבר לפעולות הקונקרטיות של המשחק אינה זרה להם לחלוטין; הם זוכרים שפעם שיחקו עם ההורים או שכנים, "אבל זה היה מזמן". נדמה כי החוויה מוזרה ונעימה להם, במקביל. נעים להם לקבל משוב אמפתי לרגשותיהם במשחק, אם כי לעיתים הם מובכים מכך שניתן "לקרוא" אותם.

חשוב לציין כי אין מטרת מאמר קצר זה לפסול או לשלול את תופעת העולם הוירטואלי. במובנים רבים, הוא בטוח יותר מהעולם האמיתי, ומאפשר חוויות יוצאות דופן, חשיבה ועניין. יחד עם זאת, בכל הקשור ליכולת המנטליזציה של הבנת רגשות העצמי והזולת בתוך הקשר, אין ספק שהעולם הוירטואלי מציב בפני ילדינו אתגרים חדשים. האם התפתחות זו משנה אותנו? האם מדובר בתחילתו של תהליך אבולוציוני בו ישתנו בהדרגה כישורי התקשורת הבין-אישיים שלנו?

היכנסו לקבלת מידע נוסף אודות מיומנויות חברתיות

על הכותבת - ד"ר מיכל חסון רוזנשטיין

ד"ר מיכל חסון רוזנשטיין היא פסיכולוגית קלינית, המטפלת בילדים, נוער ומבוגרים צעירים. תחומי מומחיותה הם הפרעות אכילה, הדרכות הורים והפרעות קשב וריכוז. כמו כן, היא מאבחנת פסיכודיאגנוסטית ופסיכודידקטית.

אנשי מקצוע בתחום

מיומנויות חברתיות

עוד מאמרים שיעניינו אותך