גיל ההתבגרות הוא תקופה לא פשוטה עבור מרבית בני הנוער. השינויים הפיסיים והרגשיים המלווים את ההתפתחות, ההתמודדות עם המיניות המתפתחת, הדרישות הסביבתיות המתרחבות, מורכבותם ההולכת וגדלה של הקשרים הבין אישיים ומטלות כגיבוש זהות ואוטונומיה אישית - כל אלו הופכות את גיל ההתבגרות לתקופה מאתגרת בחייו של כל מתבגר. בהתאם, חלק מהמתבגרים מתמודדים במהלך גיל ההתבגרות עם קשיים רגשיים הצריכים פנייה אל טיפול במתבגרים.
.jpg)
 (1).jpg)
.jpg)
.jpg)
לא פעם הן המתבגר עצמו והן בני משפחתו מתקשים להבחין בין "סערות" נורמטיביות של גיל ההתבגרות לבין קשיים רגשיים המצריכים סיוע מקצועי. מספר קריטריונים עשויים להצביע על כך שכדאי לשקול פנייה אל טיפול במתבגרים:
קשיים חברתיים: במהלך גיל ההתבגרות הופכת קבוצת בני גילו של המתבגר לחלק מרכזי בחייו ובהתאם, קשיים בתחום החברתי מהווים במקרים רבים סיבה טובה לפניי אל טיפול במתבגרים. קשיים חברתיים עשויים להתבטא בבידוד חברתי, הסתגרות, נסיגה, עימותים חוזרים או הפיכה לקורבן לפגיעות חברתיות (חרם, הטרדות).
מצוקה רגשית: כאמור, גיל ההתבגרות מלווה לא פעם בסערות רגשיות. אלו עשויות להתבטא בתגובות רגשיות שונות (כעס, בכי, לחץ) הנחוות לא פעם כמועצמות וחסרות פרופורציה. יחד עם זאת, כאשר המתבגר חווה מצוקה משמעותית לאורך זמן, ו/או חש כי המצוקה פוגעת בתפקודו בתחום הלימודי או החברתי - סביר להניח כי מדובר בקשיים שחורגים מקשיי גיל ההתבגרות הסטנדרטיים. חשוב להדגיש כי חלק מבני הנוער יביעו את מצוקתם באופן ישיר אך רבים מהם יביעו אותה באמצעים עקיפים כבעיות פסיכוסומאטיות, הסתגרות והפגנת המצוקה תוך הכחשתה.
התנהגויות של הרס עצמי: מתבגרים הם קבוצת סיכון להתנהגויות של הרס עצמי מסוגים שונים. נטייה זו קשורה הן ללחץ חברתי והן לעובדה שיכולותיהם הקוגניטיביות של מתבגרים לא הבשילו במלואן, ויכולתם להעריך סיכונים, להימנע מאימפולסיביות ולקבל החלטות שקולות עדיין אינה מפותחת דיה. עם זאת, התנהגויות של הרס עצמי מהווה בחלק ניכר מהמקרים גם ביטוי לקושי רגשי של המתבגר אותו הוא מתקשה להביע במילים. בהתאם, מגוון התנהגויות הרסניות שביניהן פציעה עצמית, הפרעות אכילה, התמכרויות לחומרים, הזנחת טיפולים רפואיים במידה וקיימים ולקיחת חלק בפעילויות מסכנות חיים (נהיגה בשכרות, השתתפות בתחרויות קפיצה מגגות או משחקי "רולטה רוסית").
קשיים בתחום המיני: המיניות המתפתחת במהלך גיל ההתבגרות מהווה מקור למבוכה, תהיות והתלבטויות עבור בני נוער רבים. מרביתם יצליחו להתמודד באופן טוב וחיובי עם האתגר שמציבה בפניהם ההתפתחות המינית, אך במקרים מסוימים התחום המיני מלווה בקשיים משמעותיים המצריכים פנייה אל טיפול במתבגרים. כך, למשל, בני נוער שחוו פגיעה מינית עשויים להתמודד עם סימפטומים רגשיים של דיכאון, חרדה, הפרעות אכילה וכן הלאה עם התעוררות התחום המיני. כמו כן, חלק מבני הנוער אשר מתלבטים לגבי נטייתם המינית חווים קשיים רגשיים סביב ההתלבטות ו/או תגובות הסביבה ויכולים להיעזר בטיפול.
בעיות התנהגות: נשירה מבי"ס, התנהגויות עברייניות, חוסר גבולות ושימוש באלימות פיסית ומילולית בבית או מחוץ לבית הן דוגמאות לבעיות התנהגות אשר מבטאות לא פעם קשיים רגשיים או חסך במסגרת המציבה למתבגר/ת את הגבולות החיוניים להתפתחותו התקינה. בהתאם, במצבים אלו מומלץ לפנות אל טיפול במתבגרים ולא להסתפק בניסיונות לרסן או להפסיק את ההתנהגות הבעייתית.
טיפול במתבגרים עשוי להתקיים במגוון שיטות טיפוליות, בהתאם לקשייו של המתבגר, יכולותיו הרגשיות והמילוליות והעדפותיו. באופן כללי ניתן לומר כי קיימות שלוש שיטות מרכזיות של טיפול במתבגרים: טיפול במתבגרים בגישה דינמית, טיפול במתבגרים בגישה קוגניטיבית התנהגותית וטיפול במתבגרים באמצעות טיפול באמנויות.
בכל אחת משיטות אלו, טיפול במתבגרים יכול לשלב גם הדרכת הורים. זאת, בהתאם לגילו של המתבגר, סוג הקשיים איתם הוא מתמודד ונכונות ההורים לשיתוף פעולה.
טיפול במתבגרים בשיטת הטיפול הדינמית היא למעשה השיטה הטיפולית ה"קלאסית" בה נעזרים מרבית המבוגרים. שיטת הטיפול הדינמית מתבססת על ההנחה כי קשיים וסימפטומים רגשיים נובעים מקונפליקטים נפשיים לא מודעים, מחוויות עבר אשר טרם זכו לעיבוד רגשי מספק והתנסויות בין אישיות אשר הותירו חותם שלילי על המטופל. מתוך תפיסה זו, טיפול במתבגרים בשיטה הדינמית יתבסס על ניסיון להתבונן לעומק בקשייו של המתבגר ובגורמים להם, על עיבוד חוויות חיים אשר השפיעו על אישיותו וקשייו ועל יצירת התנסות חיובית ביצירת קשר ותקשורת רגשיים עם אדם בוגר. טיפול במתבגרים מסוג זה יביא במרבית המקרים לא רק לשיפור בסימפטומים שהביאו לפנייה לטיפול (למשל, סימפטומים של חרדה, דיכאון, הפרעות אכילה או חוסר במיומנויות חברתיות) אלא גם לחיזוק דימויו העצמי של המתבגר, כוחותיו הנפשיים ויכולתו ליצור קשרים בין אישיים משמעותיים.
חלק מהמתבגרים אינם מעוניינים ו/או אינם בשלים להתבוננות רגשית מעמיקה וכוללנית ומעדיפים טיפול הממוקד בסימפטומים איתם הם מתמודדים - חרדות, דיכאון, היעדר אסרטיביות, התנהגויות כפייתיות, דימוי עצמי נמוך, ביישנות וכן הלאה. טיפול במתבגרים בשיטת הטיפול הקוגניטיבית התנהגותית מבוססת על ההנחה כי סימפטומים אלו ואחרים נובעים מכך שהמתבגר אימץ - שלא במודע - דפוסי חשיבה והתנהגות בלתי יעילים המביאים להיווצרות, הישמרות והחמרת הסימפטומים. בהתאם, טיפול במתבגרים במסגרת שיטת הטיפול הקוגניטיבית התנהגותית יתבסס על זיהוי דפוסי חשיבה והתנהגות מסוג זה, הבנת האופן בו הם משפיעים על התנהגות והמצב הרגשי ונקיטת צעדים אקטיביים לשינוי שלהם. כך, לדוגמה, במסגרת טיפול במתבגרים בשיטה הקוגניטיבית התנהגותית המטפל והמטופל יוכלו לזהות יחד כי החרדה החברתית או הביישנות הקיצונית שהמתבגר מתמודד איתה קשורים בחוויות עבר שליליות אשר הביאו לחוסר אמון של המתבגר ביכולתו לתפקד בסיטואציות חברתיות ("אני אעשה מעצמי צחוק", "אני אגיד משהו מטופש") ולהימנעות מסיטואציות חברתיות אשר מונעת אפשרות לצבירת חוויות חיוביות. במסגרת טיפול במתבגרים, דפוסי חשיבה והתנהגות מסוג זה יאותגרו, המתבגר ירכוש כלים לרכישת המיומנויות החסרות לו (למשל, מיומנויות הרגעה עצמית סביב התקפי חרדה) ויערכו חשיפות הדרגתיות ומבוקרות לגורמים מהם המתבגר מנסה להימנע.
טיפול במתבגרים באמצעות טיפול באמנויות הוא טיפול המבוסס על עקרונות הטיפול הדינמי אך בניגוד לטיפול הדינמי המבוסס על שיח מילולי - טיפול במתבגרים באמצעות אמנויות מאפשר למתבגר להביע את עצמו דרך שימוש בכלים אמנותיים כמוסיקה, אמנות חזותית, תנועה, כתיבה וכן הלאה. הרעיון העומד מאחורי טיפול במתבגרים באמצעים אמנותיים הוא מתן אמצעים לביטוי עצמי רגשי גם למתבגרים אשר ערוץ התקשורת המילולית אינו ערוץ התקשורת המתאים ביותר עבורם. טיפול במתבגרים באמצעות אמנויות מאפשר להם להביע את עצמם באמצעים עקיפים, ועדיין ליהנות מיכולתו של איש מקצוע להתבונן איתם על עולמם הפנימי והרגשי.
