תסכול אופטימלי הוא מושג אשר טבע הפסיכואנליטיקאי היינץ קוהוט לפיו אי היענות לצרכי הילד בראשית החיים, אם היא מתרחשת באופן מידתי, הכרחית להתפתחות עצמי בריא. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על משמעותו של תסכול אופטימלי בתהליך ההתפתחות ובמרחב הטיפולי.
תסכול אופטימלי הוא מושג אשר פיתח הפסיכואנליטיקאי היינץ קוהוט, המתאר אי היענות מידתית ונסבלת של הסביבה הקרובה לצרכיו של הילד, המהווה תנאי מקדים הכרחי לתהליך התגבשותו של עצמי בריא. תהליך זה אמור להתרחש בראשית החיים, וכן יכול להיווצר גם במסגרת טיפול.
לפי קוהוט, וזרם פסיכולוגיית העצמי אשר ייסד, האדם זקוק בשנות חייו הראשונות לחוויות שונות אשר יממשו צרכים נרקיסיסטיים החיוניים להתגבשות עצמי בריא. בין הצרכים השונים ישנו הצורך לקבל אישור, שיקוף וקבלה מהסביבה, להימצא במחיצת דמות כל יכולה ומרגיעה, או בקרב דמויות עמן הילד חווה תחושת תאומות ודמיון. הדמויות הקרובות המספקות צרכים אלה, לרוב ההורים, מהוות עבור הפעוט זולת עצמי, דהיינו נחוות על ידו כהרחבה או חלק ממנו. קוהוט סבר כי הדמויות הקרובות בחייו של הילד אינן יכולות להיענות לצרכיו באופן מושלם, ונידונות באופן בלתי נמנע לאכזב ולתסכל אותו מדי פעם בפעם (כך למשל, אם אשר אינה שומעת מיד את בכי תינוקה הזקוק להרגעה, או אב עסוק בהכנת ארוחת ערב אשר אינו מתלהב מספיק מציור שהילד צייר). אי ההיענות לצרכים מכונה כשל אמפתי.
בעיני קוהוט, לא רק שכשל זה אינו בעייתי כשלעצמו אלא אם הוא מתרחש בתדירות ועוצמה נסבלים הוא הופך לתסכול אופטימלי, המהווה מרכיב הכרחי וחשוב בתהליך ההתפתחותי התקין של העצמי. למעשה, התסכול האופטימלי הוא הוא שמתניע את תהליך ההפנמה הממירה, במסגרתו נוצרים מבנים נפשיים פנימיים אצל הילד, האמונים על סיפוק הפונקציות והתכונות השונות שקודם לכן סיפקו זולתי עצמי עבורו. תהליך זה מוביל בהדרגה לכינון עצמי בריא ולכיד, אותו מכנה קוהוט העצמי התלת קוטבי. מנגד, אם הכשלים האמפתיים פתאומיים, מתמשכים או עזים מדי, לא תתרחש הפנמה ממירה ועלולה להיווצר פגיעה בהתפתחות העצמי ואף התפתחות של פסיכופתולוגיות שונות כהפרעת אישיות נרקיסיסטית.
לפי פסיכולוגית העצמי, הטיפול הוא מרחב בו נשאף לעורר ולתקן היבטים בתהליך ההתפתחות וגיבוש העצמי אשר לא עלו יפה. בדומה לדמויות המטפלות בראשית החיים, המטפל גם הוא נידון שלא להיענות באופן מושלם לצרכיו של המטופל (כך למשל, מפערים הנוצרים אל מול מסגרת הטיפול כגון משך הפגישה, תשלומים, יציאה לחופשה של המטפל ועוד). אם הכשלים האמפתיים של המטפל קטנים וניתנים לניהול, הם יהוו תסכול אופטימלי אשר בתורו יניע תהליך של הפנמה ממירה במסגרתה יווצרו מבנים נפשיים בקרב המטופל הכוללים פונקציות ותכונות שקיבל מהמטפל כזולת עצמי, וכן הדבר יתרום לחיזוק וגיבוש העצמי בכללותו. מנגד, אם הכשלים האמפתיים יהיו טראומטיים ועזים מדי, הדבר יכול לפגוע בתהליך ובקשר הטיפולי.
לאחר ימיו של קוהוט, מאמצע שנות ה-80 ואילך, החלה בחינה מחודשת בקרב ממשיכיו בפסיכולוגית העצמי של חשיבות ומרכזיות מושג התסכול האופטימלי להתפתחות העצמי בראשית החיים ולצמיחה נפשית במסגרת פסיכואנליטית. בתוך כך, כותבים שונים הציעו להחליפו במושגים אחרים כהיענות אופטימלית (optimal responsiveness) או סיפוק אופטימלי (optimal gratification) ועוד. לפי הצעות אלה, המרכיב המהותי לצמיחה נפשית אינו תסכול כי אם היענות וסיפוק הצרכים הבסיסיים תוך התייחסות למאפייניו הייחודים של הילד על ידי מטפלים עיקריים קשובים ומכווננים באופן אמפתי כלפיו.
מקורות
Asbury, H (1990). The evolution of the self through optimal gratification. Clinical Social Work J 18, 131–144
Bacal, H. A. (1985). Optimal responsiveness and the therapeutic process. In A. Goldberg (Ed.), Progress in self psychology, Vol. 1, pp. 202–227). The Guilford Press
Kohut, H. (1971). The Analysis of the Self: A Systematic Approach to the Psychoanalytic Treatment of Narcissistic Personality Disorders. International Universities Press
MacIsaac, D. S. (1996). Optimal frustration: An endangered concept. In A. Goldberg (Ed.), Basic ideas reconsidered (pp. 3–16). Analytic Press
Terman, D. M. (1998). Optimal responsiveness and a new view of structuralization. In H. A. Bacal (Ed.),Optimal responsiveness: How therapists heal their patients (pp. 59–74). Jason Aron
