המונח "דיכאון" הפך שגור בשפה היומיומית, אך המונח "דיכאון קליני" מתייחס להפרעה אקוטית במצב הרוח המלווה בתסמינים גופניים, רגשיים והתנהגותיים ופוגעת בתפקוד באופן משמעותי.

האדם הסובל מדיכאון, בשונה מדכדוך או עצבות זמניים, חש לאורך זמן רגשות שליליים, אשמה, קשיי ריכוז, עייפות, חוסר מרץ, היעדר עניין, חוסר יוזמה ואומללות ממושכת. בנוסף לחווית המצוקה הסובייקטיבית, עשויות תחושות אלו להביא לקשיים תפקודיים בהיבטי חיים משמעותיים: התפקוד התעסוקתי עשוי להתדרדר עקב אובדן האנרגיות והפגיעה הקוגניטיבית, קשרים בין אישיים נפגעים עקב אובדן ההנאה והיוזמה, ופעולות בסיסיות כשמירה על היגיינה הופכות מורכבות ומייגעות. סימפטומים אלו גורמים למצוקה קשה ומלווים פעמים רבות בתחושות ייאוש, מחשבות על מוות וניסיונות אובדניים.

דיכאון נחשב, כיום, להפרעה הנפשית השכיחה ביותר בעולם המערבי: כ-15% מהאוכלוסייה המערבית סובלים מדיכאון, כאשר ההפרעה פוגעת בנשים פי שתיים מאשר בגברים, ללא השפעה של גיל, רמה סוציו-אקונומית ומצב משפחתי. עם זאת, דיכאון נפוץ יותר באזורים כפריים ואצל אנשים הנעדרים מערכות תמיכה ויחסים קרובים.

על מנת לאבחן אדם כבעל דיכאון מז'ורי חייבים להופיע חמישה או יותר מהסימפטומים הבאים במשך שבועיים רצופים, כאשר לפחות אחד מהם הוא מצב רוח ירוד או חוסר עניין והנאה:

• מצב רוח מדוכא מרבית שעות היום, כמעט בכל יום
• חוסר עניין והנאה  כמעט בכל פעילות לאורך היום, כמעט כל יום
• אובדן או העלאה לא מכוונים במשקל, או תיאבון מוגבר או מופחת החלים כמעט בכל יום
• אינסומניה (אובדן שעות שינה) או היפרסומניה (עודף שינה) המופיעים כמעט בכל יום
• תנועתיות מוגברת או איטיות יתר המופיעים כמעט בכל יום
• עייפות או חוסר אנרגיה כמעט בכל יום
• תחושת חוסר-ערך או אשמה
• במרבית הימים,חוסר יכולת להתרכז או לחשוב בבהירות
• מחשבות נשנות על מוות, על התאבדות, או ניסיון התאבדות

אבחנת דיכאון מז'ורי תינתן אם הסימפטומים מביאים למצוקה או פגיעה תפקודית ואינם נגרמים מאבל, מצב רפואי או שימוש בחומרים (סמים או תרופות). כמו כן, בכדי לאבחן הפרעה זו יש לוודא כי תסמינים מאניים אינם קיימים במקביל. האבחנה תינתן על ידי  איש מקצוע בלבד.

דיסטימיה, דיכאון לאחר לידה, דיכאון עונתי, אפיזודה דכאונית חוזרת, דיכאון עם סימפטומים פסיכוטיים, דיכאון פוסט פסיכוטי.

ישנם מספר גורמים שנמצאו קשורים בהיווצרות דיכאון:

• גורמים גנטיים: מחקרים שנערכו על משפחות ותאומים מצביעים על קיומו של רכיב גנטי- קירבה משפחתית לאדם הלוקה בדיכאון או בהפרעת מצב רוח מגבירה את הסיכון ללקות בהפרעה.
• גורמים ביולוגיים: נמצא קשר בין דיכאון לחסרים של חומרים ביו-כימיים במוח  (כסרוטונין, נוראפינפרין ודופמין), תת פעילות באונת המוח השמאלית, חוסר איזון הורמונלי ודפוסי שינה חריגים. 
• גורמים אישיותיים: תיאוריות שונות קישרו בין דיכאון לבין סגנון חשיבה נוקשה, חוויות עבר של חוסר אונים, היעדר מיומנויות בין אישיות וחברתיות וקווי אישיות תלותיים, נוקשים ודרמטיים באופן מופרז.
• גורמים סביבתיים: נמצא קשר בין דיכאון לבין היסטוריה של גורמי לחץ מרובים.

למרות תחושת חוסר האונים המלווה מצבים דכאוניים, עשויים טיפולים להקל על הסימפטומים ועל המצוקה הנלווית להם באופן משמעותי. במקרים קלים, יחסית, ניתן לבחור בין טיפול תרופתי לפסיכותרפי ובמקרים קשים יותר כדאי לשלב מספר טיפולים בכדי לאפשר הן הקלה מהמצוקה והן הקניית מיומנויות התמודדות.

• טיפול תרופתי: הטיפול המקובל הוא טיפול בתרופות מקבוצת ה-SSRI, המעלה את רמות הסרוטונין והנוראפינפרין.
• טיפול פסיכותרפי: גישות טיפוליות שונות מציעות טיפולים הממוקדים בהבנת הגורמים לדיכאון, שיפור מיומנויות חברתיות, ייעול תהליכים קוגניטיביים והתנהגותיים.
• אשפוז פסיכיאטרי: מספק מסגרת מוגנת ומכילה ויעיל במקרים של דיכאון אקוטי הכולל נטייה אובדנית ברורה או אלמנטים פסיכוטיים.
• טיפול בין אישי: טיפול היוצא מהנחה ששיפור היכולות הבין אישיות יביא לשיפור ניכר גם בסימפטומים הדכאוניים, ומתמקד בהקניית מיומנויות בין אישיות.
• ECT: טיפול בשוק חשמלי הניתן, בד"כ, כאשר טיפול תרופתי נמצא כלא יעיל.

לקריאה מורחבת על שיטות הטיפול הקיימות לדיכאון: טיפול תרופתי, טיפול קוגניטיבי התנהגותי, טיפול פסיכותרפי, טיפול בין אישי לדיכאון

1. זיו א. (1998), פסיכולוגיה - מדע הבנת האדם. הוצאת עם עובד/ מפעלים אוניברסיטאים.
2. ברנס, ד.ד. (2003). בוחרים להרגיש טוב. רמת-גן: מכון פסגות.
3. קרסון, ר. ובוצ'ר, ג'. ומינקה, ס. (2001). פסיכופתולוגיה והחיים המודרניים. כרך ב'. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
4. אליצור, א. טיאנו, ש. מוניץ, ח. נוימן, מ. (1995), פרקים נבחרים בפסיכיאטריה. הוצאת פפירוס.
5. סילמי, נ. (1997), לקסיקון פסיכולוגי. הוצאת לארוס, ידיעות אחרונות.
6. איגוד הפסיאטריה ביראל ומשרד הבריאות (1992).  ICD-10 הסיווג והאבחון הפסיכיאטרי לפי ארגון הבריאות העולמי, הוצאת דיונון - אוניברסיטת תל-אביב.
7. DSM-IV  (1994) American Psychiatric Association: Diagnostic and  Statistical Manual of Mental Disorders, Fourth Edition. Washington DC: American Psychiatric Press.
8. Beck A. T, Rush A. J., Shaw B. F., Emery G  (1979) Cognitive Therapy of Deprssion  The Guilford Press N.Y
9. Kaplan H.I, Sadock B.J, Grebb J.A (1994) Synopsis of psychiatry, Behavioral sciences, Clinical Psychiatry, seventh edition.