פיקה הינה ציפור ממשפחת העורבים האוכלת נבלות ומנקה שאריות. התסמונת זכתה לשמה מאחר והילדים הסובלים ממנה אוכלים דברים בלתי אכילים העלולים להזיק להם, באופן שאינו תואם את השלב ההתפתחותי בו הם נמצאים.
פיקה הינה הפרעת אכילה של הילדות המתבטאת באכילת דברים בלתי אכילים לאחר גיל שנה וחצי. סוגי הדברים שהילדים אוכלים משתנה בהתאם לנגישות הדברים לילדים, אך אלמנטים שכיחים הם צבע, פלסטר, שער, בגדים, חוטים, לכלוך, צואת חיות, אבנים ונייר. במקרים קיצוניים התסמונת עלולה לגרום להרעלה.
שכיחות ההפרעה
עדויות על שכיחות התסמונת אינן מבוססות דיין, אך נראה כי היא קיימת אצל ילדים קטנים, והיא נדירה אצל ילדים בוגרים ומתבגרים. התסמונת מתפתחת בין גיל שנה לשנתיים ונעלמת עם הגיל. כמו כן נראה שאין הבדל בשכיחות התסמונת בין המינים, והיא יותר שכיחה אצל ילדים ומתבגרים בעלי פיגור שכלי.
אבחנה ע"פ ה-DSM
האבחנה ניתנת כאשר מתקיימים הקריטריונים הבאים:
אכילה עקבית של חומרים לא מזינים במשך חודש לפחות.
אכילה של דברים לא מזינים שלא מתאימה לשלב ההתפתחותי של הילד.
התנהגות האכילה אינה קשורה למנהג תרבותי.
אם התנהגות האכילה מתרחשת רק בזמן הפרעה נפשית אחרת (למשל סכיזופרניה, פיגור שכלי, הפרעה התפתחותית מתמשכת), המצב חמור מספיק כדי לדרוש תשומת לב קלינית.
גורמים להפרעה
ההסבר לתסמונת שנוי במחלוקת, וישנם מספר השערות לגבי הגורמים להתפתחותה:
ליקויים בתזונה: ליקויים בתזונה עלולים לגרום להשתוקקות לחומר בלתי אכיל. לדוגמא, הרצון לאכול לכלוך או קרח נמצא קשור למחסור בברזל ואבץ.
גורמים פסיכולוגים: לפי תיאוריות פסיכודינמיות, תסמונת פיקה נגרמת עקב קיבעון בשלב האוראלי. שלב זה, ע"פ פרויד, הינו השלב הראשון בהתפתחות הפסיכו-סקסואלית של הילד. בשלב זה האנרגיה המינית מרוכזת בפה, והתינוק מספק את עצמו ע"י גירוי הפה (למשל, מציצת מוצץ או יניקה). במידה והתינוק לא מסופק בשלב זה או מסופק יתר על המידה, יתפתח קיבעון העלול לגרום לתסמונת פיקה. בנוסף לכך יש הטוענים שפיקה עלולה להיגרם עקב הזנחה הורית.
טיפול
תסמונת הפיקה עלולה להיות מסוכנת ולכן חשוב לטפל בה בהקדם ולמנוע גישה מהילד לחומרים רעילים. טיפול מערכתי הכולל טיפול רפואי (במקרה של בעיה רפואית כתוצאה מהתסמונת), משפחתי, התנהגותי ופסיכולוגי מביא לשיפור משמעותי בתפקוד.
הטיפול המערכתי כולל מתן תמיכה רגשית למשפחה, והדרכה להרגלי חיים בריאים אשר יאפשרו לילד התפתחות תקינה. בנוסף משתמשים בטיפול בטכניקות למידה שונות כגון: מודלינג, עיצוב, וחיזוק חיובי. הטכניקה שזכתה להצלחה הטיפולית הגבוהה ביתר היא מתן גירוי בלתי נעים: בזמן שהילד מכניס דברים לא ראויים לאכילה לפיו גורמים לו לתחושה לא נעימה (למשל, השמעת צליל לא נעים); הילד לומד לקשר את ההתנהגות עם דבר שלילי ולכן נמנע מלעשותה.
לקריאה נוספת
לקריאה מורחבת על שיטות הטיפול הקיימות: טיפול רפואי, טיפול משפחתי, טיפול פסיכולוגי, טיפול התנהגותי
קישורים נוספים באתר: העלאת גירה בילדות, סירוב לאכול,הפרעות אכילה של הילדות, לא על השוקולד לבדו (הרגלי אכילה של ילדים).
