"רצוי שתלמד, עכשיו ומיד, שכל שתרצה, אולי לא ייצא. צריך לוותר, פחות או יותר, זה לא כל-כך קל, בפרט או בכלל" - מילים אלו, הלקוחות משירו של אהוד מנור "בן", מספרות על החוויה של ילד הלומד בהדרגה שאינו יכול לקבל בן רגע כל מה שירצה. על פי דונלד וויניקוט, אם טוב דיה הינה אם אשר מספקת את צרכיו הבסיסיים של תינוקהּ כאשר הוא נזקק להם, אך גם יודעת ללמד אותו כי לעיתים הוא לא יצליח לקבל את כל מה שהוא רוצה, בדיוק ברגע שהוא רוצה.
דונלד וויניקוט, פסיכואנליטיקאי אשר עסק רבות בקשר שבין האם לתינוק, טבע את מונח "האם הטובה דיה" בכדי לתאר את האם המאפשרת לילדה להתפתח כיאות. האם הטובה דיה היא האם הנענית לצורכי התינוק במרבית המקרים, אך באופן טבעי, "נכשלת" לעיתים בסיפוקם: אף אם אינה יכולה להחליף תמיד את חיתולו של התינוק ברגע בו הוא נרטב ולהאכילו עוד לפני שחש רעב והתחיל לבכות. עם התפתחותו של הילד, האם אמורה "להיכשל" יותר ויותר בתפקידה כ"אם טובה דיה", כך שהילד לומד לדחות סיפוקים ולווסת את רגשותיו. כך, למשל, "האם הטובה דיה" לא תצפה מתינוק בן חודש להפסיק לבכות ולהמתין בסבלנות להנקה, אך ילד בן שלוש כבר לומד להירגע כאשר אמו אומרת "עוד חמש דקות אחמם את ארוחת הצהריים".
לדברי וויניקוט, מרבית האמהות הן "אמהות טובות דיין" באופן טבעי.
