הפרעה סכיזואפקטיבית היא מצב נפשי מורכב וכרוני המאופיין בשילוב של תסמינים פסיכוטיים, כמו הזיות או מחשבות שווא, עם תנודות קיצוניות במצב הרוח, הבאות לידי ביטוי בתקופות (או אפיזודות) אפקטיביות משמעותיות של מאניה או דיכאון קליני.
לאורך החיים, הפרעה סכיזואפקטיבית משפיעה מאוד על האופן שבו האדם חווה את העולם, פועל ומרגיש. קבלת טיפול מתאים ויצירת רשת תמיכה עשויים להקל את ההתמודדות עם תסמיני ההפרעה, ולשפר את איכות החיים של מי שמתמודד איתה.
מה הם התסמינים הקליניים של הפרעה סכיזואפקטיבית?
הביטויים הקליניים משתנים באופן משמעותי מאדם לאדם, ונעים על רצף של עוצמות. הם כוללים שילוב בין שתי קבוצות של תסמינים:
• תסמינים פסיכוטיים: תסמינים המשפיעים באופן משמעותי על תפיסת המציאות של האדם ועל עולמו הפנימי, ועשויים להתבטא בכמה אופנים, ביניהם:
o הזיות (הלוצינציות) - חוויות חושיות שהאדם חווה כממשיות על אף שאינן נובעות ממקור חיצוני. החוויה השכיחה ביותר היא שמיעת קולות, אך הזיה יכולה להתבטא גם בראיית דברים שאחרים אינם רואים או בתחושות גופניות.
o מחשבות שווא (דלוזיות) - אמונות מקובעות ומוצקות שאינן מתגמשות גם כאשר מוצגות בפני האדם ראיות סותרות במציאות. אמונות אלו יכולות ללבוש צורה של תחושת נרדפות או מחשבות גדלות.
• אפיזודות אפקטיביות: תקופות של שינויים משמעותיים במצב הרוח, בוויסות הרגשי וברמות האנרגיה של האדם. תנודות במצב הרוח צריכות לענות על הקריטריונים האבחוניים להפרעת מצב רוח מג׳ורית, ויכולות להופיע בשתי תצורות:
o דיכאון - אפיזודה דיכאונית מאופיינת בהופעה של מקבץ תסמינים רגשיים, גופניים וקוגניטיביים. אלו כוללים מצב רוח ירוד או עצוב, יחד עם תסמינים שונים ביניהם אובדן עניין וחוסר הנאה מפעילויות, שינויים בדפוסי התיאבון והשינה, תחושת חוסר ערך ואף אובדנות. לצורך האבחנה של הפרעה סכיזו-אפקטיבית, ובשונה מדיכאון קליני, האפיזודה חייבת לכלול במפורש מצב ירוד או עצוב, ואין די באובדן עניין או הנאה.
o מאניה - אפיזודה מאנית מאופיינת בתקופה של מצב רוח מרומם או רוגזני באופן חריג לאדם, לצד עליה ברמת האנרגיה והפעלתנות. לצד תסמינים אלו, האפיזודה עשויה לכלול מקבץ תסמינים כמו תחושת ערך עצמי מופרז, צורך מופחת בשינה, קצב דיבור מהיר ומוסחות גבוהה. במישור ההתנהגותי, שילוב בין פגיעה בכושר השיפוט, אימפולסיביות ותחושת מסוגלות גבוהה, עשוי להוביל להתנהגות מסוכנת או בעלת השלכות חמורות.
מהלך ההפרעה מתאפיין בתנודתיות, ועשוי לכלול תקופות שבהן התסמינים הפסיכוטיים ושינויי מצב הרוח מופיעים במקביל, תקופות שבהן נוכח היבט יחיד של ההפרעה, ושלבי הפוגה שבהם אין תסמינים פעילים. יחד עם זאת, אפיזודות אפקטיביות נוכחות לאורך מרבית תקופת ביטויה של ההפרעה, ותסמינים המכונים שליליים, כגון ביטוי רגשי שטוח ואובדן מוטיבציה, עשויים להתקיים במידה מסוימת גם בשלבי ההפוגה.
אבחנה לפי ה-DSM-5-TR
המהדורה העדכנית של המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות של איגוד הפסיכיאטרים האמריקני (DSM-5-TR), מחלקת את האבחנה לשני סוגים לפי סוג אפיזודת מצב הרוח שחווה האדם לאורך תקופת ביטוייה:
• הפרעה סכיזואפקטיבית דו-קוטבית - אם האדם חווה אפיזודות מאניות, בנוסף או ללא אפיזודות דיכאוניות.
• הפרעה סכיזואפקטיבית דיכאונית - אם האדם חווה רק אפיזודות דיכאוניות.
מעבר לכך, תהליך האבחון נסמך על קיומם של הקריטריונים הבאים:
א. נוכחות של אפיזודה אפקטיבית במקביל לתסמינים פסיכוטיים. ביחס לתסמינים הפסיכוטיים, בדומה לקריטריון A לאבחון סכיזופרניה, על האדם להפגין שניים מתוך חמישה תסמינים, כאשר לפחות אחד מהם חייב להיות הזיות, מחשבות שווא או דיבור בלתי מאורגן. שני התסמינים הנוספים הם התנהגות בלתי מאורגנת ותסמינים שליליים.
ב. קיומן של הזיות או מחשבות שווא במשך שבועיים לפחות ללא נוכחות של אפיזודה אפקטיבית.
ג. במשך רוב תקופת ביטויה של ההפרעה ישנם תסמינים התואמים לאפיזודה אפקטיבית משמעותית.
ד. ההפרעה אינה תוצאה של מחלה גופנית או שימוש בחומרים (כגון סמים או תרופות).
בין סכיזופרניה לבין הפרעות מצב רוח
חשוב לציין כי תהליך האבחון של הפרעה סכיזואפקטיבית נחשב למורכב מבחינה קלינית, בשל חפיפה ניכרת בין תסמיניה לבין אלה של אבחנות נוספות: כך למשל, אנשים המתמודדים עם סכיזופרניה חווים גם הם לעיתים אפיזודות אפקטיביות, ואנשים המתמודדים עם הפרעות מצב רוח (בין אם דיכאון או מאניה דיפרסיה), עשויים לחוות הן תנודות אפקטיביות והן תסמינים פסיכוטיים.
מענה למורכבות זו ניתן באמצעות הקריטריונים האבחוניים הנוגעים לעיתוי ומשך התסמינים. כך למשל, קריטריון ב׳ דורש שהתסמינים הפסיכוטיים יופיעו באופן עצמאי ולא רק בצמוד לאפיזודה רגשית, ובכך הוא מפריד מצב זה מהפרעות מצב רוח בהן תסמינים פסיכוטיים מופיעים בשיא התסמינים הרגשיים. בנוסף, קריטריון ג׳ דורש שהאפיזודות האפקטיביות יהיו נוכחות במרבית תקופת ביטוייה של ההפרעה, ובכך הוא מפריד אותה מסכיזופרניה, בה תסמינים אפקטיביים משמעותיים מופיעים רק לתקופות קצרות.
לאור דרישות אלו, תהליך האבחון של הפרעה סכיזואפקטיבית נוטה להתגבש לאורך זמן. במקרים רבים נדרשת בחינה של מהלך התסמינים לאורך שנים כך שאבחנה סופית ניתנת לעיתים זמן רב לאחר הופעתם הראשונית.
גורמי סיכון ושכיחות האבחנה
הפרעה סכיזואפקטיבית היא נדירה באופן יחסי, ושיעור הופעתה באוכלוסייה מוערך בכ-0.3%. ההפרעה שכיחה יותר בקרב נשים, אך גיל התפרצותה נוטה להיות מאוחר אצלן בהשוואה לגברים. הגורמים להתפתחות ההפרעה אינם ידועים במלואם, אך מחקרים קושרים זאת לשילוב בין כמה גורמי סיכון, ביניהם:
• גנטיקה: האבחנה שכיחה יותר בקרב אנשים עם בני משפחה מדרגה ראשונה אשר מאובחנים עם סכיזופרניה או הפרעת מצב רוח.
• השפעות סביבתיות: אירועי חיים מלחיצים או טראומטיים עשויים להוות טריגר להתפרצות ההפרעה. כמו כן, שימוש בחומרים (כגון קנאביס, חומרים מעוררים וסמי הזיות) עשוי לעורר או להחמיר תסמינים פסיכוטיים באנשים בעלי פגיעות מוקדמת.
בנוסף, ישנם מחקרים המצביעים על נפח נמוך יותר של חומר אפור באזורים מוחיים מרכזיים, לצד ליקויים בתפקודים קוגניטיביים כמו מהירות עיבוד מידע ותפקודים ניהוליים, בקרב המאובחנים עם ההפרעה.
כיצד ניתן לטפל בהפרעה סכיזואפקטיבית?
הטיפול בהפרעה סכיזואפקטיבית מבוסס לרוב על שילוב בין תרופות לבין פסיכותרפיה. התערבות זו שואפת לסייע בניהול התסמינים, למנוע הישנות של אפיזודות אפקטיביות ולתמוך במתמודדים בשיקום איכות חייהם ותפקודם. יעילות הטיפול ומטרותיו מותאמות באופן אישי לכל אדם בהתאם לתת-סוג האבחנה, עוצמת התסמינים ומשך ההתמודדות עם ההפרעה.
• טיפול תרופתי: מסייע בניהול מתמשך של תסמיני ההפרעה ובשימור מצב מאוזן בחיי היומיום. הטיפול משלב לרוב תרופות אנטי-פסיכוטיות לוויסות התסמינים הפסיכוטיים, מייצבי מצב רוח למניעת תנודות בין קטבים, ותרופות נוגדות דיכאון להקלה בתסמיני הדיכאון. חשוב לציין כי הטיפול בנוגדי דיכאון מלווה בסיכון מוגבר להחמרה מאנית, דבר המדגיש את החשיבות של מעקב פסיכיאטרי מסודר ותשומת לב להופעת תסמינים.
בנוסף, במקרים עמידים לטיפול תרופתי, נשקל שימוש בטיפול בנזעי חשמל (ECT) אשר משפיע על הפעילות המוחית ויכול לסייע בהקלה על תסמינים שונים. ֿ
• פסיכותרפיה: מסייעת לפתח אסטרטגיות להתמודדות עם תסמיני ההפרעה, לנהל את קשיי היומיום ולשפר את התפקוד הכללי. הטיפול הנחקר ביותר להפרעה הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), המתמקד בזיהוי דפוסי חשיבה, רכישת מיומנויות ופסיכואדוקציה.
• מערך שיקום ותמיכה חברתית: בנוסף לטיפול תרופתי ונפשי, מערך התמיכה בסביבה הקרובה יכול לסייע באופן משמעותי למתמודדים עם האבחנה לנהל אורח חיים עצמאי, להפחית תחושות בדידות ולמנוע אשפוזים חוזרים. מערך זה יכול לכלול תוכניות הכשרה ותמיכה תעסוקתית, סיוע בפיתוח מיומנויות יומיומיות, שילוב פעיל של המשפחה בתהליך ההחלמה, וקבוצות טיפוליות או חברתיות המאפשרות שיתוף והפחתת סטיגמה.
מקורות
American Psychiatric Association. (2022). Diagnostic and statistical manual of mental disorders (5th ed., text rev.)
World Health Organization. (2019). International statistical classification of diseases and related health problems (11th ed.)
Miller, J. N., & Black, D. W. (2019). Schizoaffective disorder: A review. Annals of Clinical Psychiatry, 31(1), 47–53
Parker, G. (2019). How well does the DSM-5 capture schizoaffective disorder? The Canadian Journal of Psychiatry, 64(9), 607–610
Karageorgiou, V., Michopoulos, I., & Tsigkaropoulou, E. (2025). Comparative effectiveness of cognitive behavioral therapies in schizophrenia and schizoaffective disorder: A systematic review and meta-regression analysis. Journal of Clinical Medicine, 14(15), 5521
