חשיפה לאירוע בעל פוטנציאל טראומטי עלולה להיות חוויה מערערת ומציפה, אשר עשויה לעורר צורך בפנייה לעזרה מקצועית. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא מתי רצוי לפנות לטיפול בטראומה, כמו גם על שיטות טיפול מרכזיות בתחום.
אנשים רבים ברחבי העולם, ובישראל בפרט, יחשפו במהלך חייהם לאירוע בעל אופי טראומתי, המאיים על שלמותם הפיזית או הנפשית כמו אסון, מלחמה, תאונת דרכים או תקיפה. לעיתים, חוויה טראומתית ממשיכה "להתרחש" בנפשו של האדם גם לאחר שהסתיימה בפועל, ועלולה להוביל לפגיעה באיכות החיים ובתפקוד בתחומי החיים השונים.
בעוד שמרבית האנשים מצליחים לשוב לאחר אירוע טראומתי בתוך זמן קצר לתפקוד רגשי ותפקודי תקין, כ-10-7% מהאוכלוסייה מפתחים תסמינים פוסט-טראומתיים. בהתאם לאופי ולעוצמת התסמינים עשויות להתפתח תגובות שונות – החל מהפרעת דחק אקוטית, הפרעות דיסוציאטיביות, הפרעת דחק פוסט-טראומתי – PTSD ועד לפוסט-טראומה מורכבת.
מתי כדאי לפנות לטיפול בטראומה?
לאחר חשיפה לאירוע טראומתי, תגובות של מצוקה, בלבול או דריכות הן טבעיות ונורמליות. עם זאת, במקרים הבאים כדאי לשקול פנייה לטיפול נפשי מקצועי:
• הופעת תסמינים פוסט-טראומטיים כמו פלשבקים, סיוטי לילה, דריכות יתר, הימנעות ממפגשים עם גירויים המזכירים את האירוע, קשיי שינה וריכוז.
• הופעת תסמינים נפשיים אחרים או מצוקה כללית אשר הופיעו לאחר האירוע. תגובה לטראומה יכולה להופיע גם בדרכים שאינן “קלאסיות”, למשל בחרדה, דיכאון, שימוש בחומרים, תחושות אשמה ובושה, או שינויים ביחס לעצמי ולעולם.
• המצוקה אינה פוחתת בהדרגה לאחר מספר שבועות מהאירוע.
• פגיעה משמעותית בתפקוד היום-יומי ובאיכות החיים בעקבות האירוע.
פנייה מוקדמת לטיפול חשובה להקלת המצוקה, הפחתת הסיכון להחמרה ומניעת התפתחות הפרעה פוסט־טראומטית. מחקרים מצביעים על קיומו של “חלון הזדמנויות” טיפולי בתקופה הסמוכה לאירוע, שבו התערבות מוקדמת עשויה להיות יעילה במיוחד למניעת התפתחות תסמיני פוסט-טראומה ארוכי טווח.
איך מטפלים בטראומה?
הטיפול בטראומה מותאם באופן אישי לאדם ולמאפייני החוויה שעבר – מידת החשיפה, סוג התסמינים, משכם והאם מדובר במענה מונע סמוך לאירוע או להקלה או הפחתה של תסמינים קיימים. מקובלות כמה תתי-גישות עיקריות:
* טיפול התנהגותי-קוגניטיבי (CBT) ממוקד טראומה: טיפול זה מהווה הגישה המומלצת ביותר לקו טיפול פסיכולוגי ראשון בטראומה, הנתמך במחקרים רבים. הוא מתמקד בקשר שבין מחשבות, רגשות והתנהגויות הקשורות לטראומה ומטרתו לסייע להפחתת הסימפטומים הפוסט-טראומטיים. במסגרת טיפול זה, מקובלות מספר שיטות טיפול ספציפיות:
- טיפול בחשיפה ממושכת (Prolonged Exposure): טיפול קצר מועד המיועד לטיפול בהפרעה פוסט-טראומתית ולמניעת התפתחותה. הטיפול מבוסס על ההנחה שתסמיני טראומה נובעים מעיבוד בלתי מספק של האירוע הטראומתי, ומטרתו להפחית חרדה ועוררות באמצעות חשיפה הדרגתית לזיכרונות הטראומטיים ולגירויים מהם קיימת הימנעות.
הטיפול נמשך 15-8 פגישות של 90 דקות כל אחת, במתכונת של פגישה עד שתיים בשבוע. המסגרת הטיפולית כוללת לימוד טכניקות הרפיה, הסבר פסיכו-חינוכי על תגובות שכיחות לטראומה וכן חשיפה במציאות ובדמיון למצבים, מקומות או פעילויות שהמטופל נמנע מהן בגלל הקשר לאירוע הטראומתי.
- עיבוד קוגניטיבי (CPT - Cognitive Processing Therapy): בבסיס השיטה עומדת ההנחה כי מה שאנחנו חושבים משפיע על מה שאנחנו מרגישים ועושים. לכן, הטיפול מתמקד בזיהוי ושינוי דפוסי חשיבה מעוותים ולא מסתגלים הקשורים לטראומה ("זה היה באשמתי", "העולם אינו מקום בטוח").
- טכניקות ניהול חרדה: למידת טכניקות כמו הרפיה, מיינדפולנס, הסחת דעת מובנית.
- טיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד טראומה לילדים (TF-CBT): גישה טיפולית מבוססת ראיות המיועדת לילדים ובני נוער בגיל בית הספר הסובלים מהפרעה פוסט-טראומטית ותסמינים נלווים נוספים.
הטיפול, הנשען בעיקרו על המודל הקוגניטיבי-התנהגותי ומשלב אספקטים של תיאוריות נוספות כגון תורת ההתקשרות וטיפול משפחתי, נועד לשפר ויסות רגשי וקוגניטיבי, לסייע להורים ולילדים ליצור משמעות מחוויות הטראומה, לעזור לילדים להתמודד עם טריגרים והימנעות, ולחזק את הביטחון האישי שלהם.
* הקהייה ועיבוד מחדש באמצעות תנועות עיניים (Eye Movement Desensitization and Reprocessing): גישה טיפולית מבוססת ראיות הנשענת על עיבוד מחדש של זיכרונות טראומטיים. השיטה מבוססת על ההנחה שתסמיני טראומה נובעים מכך שהזיכרון הטראומטי לא עבר עיבוד מידע אדפטיבי וממשיך להשפיע על האדם בהווה באופן שלילי.
מטרת הטיפול היא לעבד מחדש את הזיכרון הטראומטי ולהפוך אותו לזיכרון רגיל שאינו מעורר מצוקה רגשית עזה. הטיפול מבוסס על פרוטוקול מובנה הכולל שמונה שלבים שונים, כאשר במוקדו עיבוד או הקהייה של הזיכרון תוך גירוי דו-צדדי של מערכת העצבים (למשל באמצעות תנועות עיניים).
* טיפול פסיכודינמי: מטרתו של טיפול פסיכודינמי בהפרעת דחק פוסט טראומטית היא עיבוד מעמיק של החוויה הטראומטית ושל השלכותיה על אישיות האדם ועל מהלך חייו. הטיפול אינו מתמקד בהקלה סימפטומטית, ולכן מתאים פחות למצבים בהם יש צורך בהקלה מיידית בתסמינים.
* טיפול פסיכיאטרי: אף כי קיים מחקר פעיל ונרחב בנושא, כיום אין בנמצא טיפול תרופתי ייעודי לפוסט-טראומה. יחד עם זאת, טיפול תרופתי יכול להקל על תסמינים נלווים כחרדה ודיכאון. ככזה, הוא אינו מהווה לרוב פתרון מספק לעצמו ונתפס כנלווה לטיפול נפשי.
* טיפול בחשיפה לנרטיב (Narrative Exposure Therapy): טיפול מבוסס פרוטוקול אשר פותח עבור נפגעי איזורי קונפליקט ומלחמות, החשופים לאלימות וסכנת חיים מתמשכת, בעיקר במדינות מתפתחות ונמצא יעיל עבורם יותר משיטות אחרות.
מדובר בטיפול קצר מועד הנמשך בין 12-4 פגישות של 90 דקות, וניתן להעבירו באופן פרטני או קבוצתי. במהלך הטיפול יוצרים המטפל והמטופל נרטיב קוהרנטי וכרונולוגי של חיי המטופל מלידה ועד ההווה, תוך שילוב הטראומה בסיפור החיים הכללי. התהליך מאפשר למטופל לארגן מחדש את זיכרונותיו, להבין את רצף האירועים ולהעניק משמעות חדשה לחוויות הטראומתיות.
חשוב לציין כי עבור חלק מהתגובות הנפשיות לטראומה קיימים טיפולים ייעודיים הנחשבים למתאימים יותר מהגישות הכלליות שהוזכרו לעיל. לדוגמה, לטיפול בהפרעת זהות דיסוציאטיבית פותחה "הגישה השלבית", עבור מקרים של פוסט-טראומה מורכבת נחשב הטיפול הדיאלקטי-התנהגותי (DBT) ליעיל והמתאים ביותר. הבחירה בגישה הטיפולית המתאימה תתבסס על הערכה מקצועית, התסמינים הספציפיים והצרכים האישיים של המטופל.
מקורות
ואן דר קולק, ב'. (2021). נרשם בגוף: מוח נפש וגוף בריפוי מטראומה. פרדס הוצאה לאור
להב, י. סולומון, ז. (עורכות) (2020). משחזור לזיכרון: טיפול בטראומה נפשית. רסלינג
Asmundson, G. J., Thorisdottir, A. S., Roden-Foreman, J. W., Baird, S. O., Witcraft, S. M., Stein, A. T., … & Powers, M. B. (2019). A meta-analytic review of cognitive processing therapy for adults with posttraumatic stress disorder. Cognitive Behaviour Therapy, 48(1), 1-14.
Bisson JI, Ehlers A, Matthews R, Pilling S, Richards D, Turner S. (2007). Psychological treatments for chronic post-traumatic stress disorder: systematic review and meta-analysis. British Journal of Psychiatry, 97, Pp. 104-190
Ironson G, Freund B, Strauss JL, Williams J (2002). Comparison of two treatments for traumatic stress: A community-based study of EMDR and prolonged exposure. Journal of clinical psychology.58(1), Pp. 113-128
Shalev AY, Ankri Y, Israeli-Shalev Y, Peleg T, Adessky R, Freedman S (2012). Prevention of posttraumatic stress disorder by early treatment: results from the Jerusalem Trauma Outreach and Prevention Study. Archives of general psychiatry. 69(2), PP.166-176
