אוטיזם בתפקוד גבוה הוא הפרעה נוירו-התפתחותית מולדת, אשר מתבטאת בקשיים בתקשורת חברתית, ללא פגיעה ביכולת האינטלקטואלית. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על המאפיינים, הקריטריונים לאבחון ודרכי הטיפול באוטיזם בתפקוד גבוה.
אוטיזם בתפקוד גבוה מתאר אנשים המאובחנים על תסמונת הקשת האוטיסטית (ASD) אשר מתאפיינים ביכולות קוגניטיביות ושפתיות תקינות. אנשים בקבוצה זו יכולים לרכוש שפה, ללמוד באופן עצמאי, ולעיתים להשתלב בלימודים אקדמיים ובעולם התעסוקה.
לצד החוזקות הללו, הם עשויים להתמודד עם קשיים מתמשכים בתחומים חברתיים ורגשיים, למשל בהבנת רמזים לא-מילוליים, בגמישות חשיבתית ובהתמודדות עם שינויים או מצבי לחץ.
חשוב לציין כי כיום, על פי ה־DSM-5-TR אין אבחנה נפרדת בשם זה. בעבר נכללו בהגדרה זו אנשים שאובחנו עם תסמונת אספרגר, אך כיום כולם מסווגים תחת האבחנה הרחבה של הפרעת הספקטרום האוטיסטי, עם חלוקה לשלוש רמות חומרה בהתאם לצורך בתמיכה.
למרות זאת, המונחים אוטיזם בתפקוד גבוה ואספרגר עדיין נפוצים בשיח הציבורי והקליני ומשמשים לתיאור החוויה הייחודית של אנשים על הספקטרום האוטיסטי עם יכולות קוגניטיביות ושפתיות תקינות.
התפתחות האבחנה
המושג 'אוטיזם' הופיע לראשונה בשנת 1980, במהדורה השלישית של מדריך האבחנות הפסיכיאטרי (DSM-3), כאשר עד אז ילדים אוטיסטים סווגו כסכיזופרנים או פסיכוטיים. לאורך שנות ה-90 התפתח המושג "הספקטרום האוטיסטי" עם הבחנה בין אבחנות שונות כמו 'תסמונת אספרגר' לאוטיזם בתפקוד גבוה והפרעה התפתחותית נרחבת ללא הגדרה ספציפית (PDD-NOS).
במסגרת השינויים שחלו במהדורה החמישית של ה- DSM (אשר יצאה לאור בשנת 2013), בוטלה האבחנה של אספרגר וכל ההפרעות הרלוונטיות הוכללו תחת הכותרת של הפרעות אוטיזם. שינוי זה נשמר גם בעדכון המהדורה החמישית – DSM-5-TR. כלומר, סביר להניח כי אנשים שאובחנו עד עכשיו כבעלי תסמונת אספרגר יאובחנו על פי ה- -DSM-5-TR כבעלי אוטיזם.
שינוי זה משקף הבנה מעמיקה יותר שאוטיזם מתבטא ברצף רחב של יכולות וקשיים, ולא בקטגוריות נפרדות וקשיחות. המעבר הזה הביא להרחבה משמעותית של מי שיכול לקבל אבחנה ותמיכה, תוך הפחתת הסטיגמה והכרה בגיוון הביטויים של ההפרעה.
מהי ההגדרה העדכנית של תסמונת אספרגר/אוטיזם בתפקוד גבוה?
כאמור, ב־DSM-5-TR כלל הביטויים של אוטיזם נכללים תחת אבחנה אחת – הפרעת הספקטרום האוטיסטי (ASD), עם חלוקה לשלוש רמות חומרה המשקפות את מידת התמיכה הנדרשת.
אוטיזם בתפקוד גבוה מתייחס בדרך כלל לאנשים המאובחנים ברמה 1 – "זקוק לתמיכה". אנשים ברמה זו מתאפיינים ביכולות קוגניטיביות ושפתיות תקינות ולעיתים אף גבוהות, אך מתמודדים עם קשיים ניכרים בתקשורת החברתית ובהתנהגות.
בתחום התקשורת, השפה עשויה להשימע לעיתים נוקשה, חד-צדדית או פחות מותאמת להקשר החברתי. ייתכנו קשיים בהבנת רמזים לא-מילוליים, כמו הבעות פנים, טון דיבור או שפת גוף, וכן בקושי להבין ניואנסים חברתיים דקים כגון אירוניה, סרקזם או "שקרים לבנים". הדבר עלול להקשות על יצירת קשרים קרובים ושימורם.
בהיבט ההתנהגותי, נפוצים דפוסים חזרתיים או מצומצמים, למשל הקפדה יתרה על סדר וכללים או השקעת עניין עמוק בתחום ידע ייחודי. בנוסף, רבים חווים רגישויות חושיות – כמו תגובת-יתר לרעשים, אורות או מגע – ולעיתים להפך, אדישות לגירויים מסוימים. תופעות אלו עשויות לשמש גם כדרכי ויסות עצמי במצבים מעוררי מתח.
ללא סיוע מותאם – למשל הדרכה חברתית, תמיכה בלימודים או טיפול רגשי – האתגרים הללו עלולים להקשות על תפקוד יומיומי, לימודי ותעסוקתי. עם זאת, בעזרת תמיכה נכונה אנשים עם אוטיזם ברמת תפקוד זו יכולים להשתלב בהצלחה במסגרות חברתיות, אקדמיות ותעסוקתיות.
אוטיזם בתפקוד גבוה: כיצד מטפלים?
טיפולים שונים נמצאו יעילים לחיזוק מיומנויות התקשורת ושיפור איכות החיים והם מתמקדים בדרך כלל במישור ההתנהגותי, ביפתוח מיומנויות חברתיות, ויסות רגשי, גמישות מחשבתית והסתגלות למצבים חדשים.
עבור ילדים חשובה במיוחד עזרה בשילוב במערכת החינוך, שתעשה תוך תמיכה ומעקב אישיים המתמקדים בעזרה ביצירת קשרים בינאישיים, רכישת מיומנויות חברתיות, פירוש מצבים חברתיים והתאמת ההתנהגות לסיטואציה. שמירה על סדר יום ברור ועקבי תעזור להצלחת הטיפול. בגיל ההתבגרות ובבגרות, הטיפול שם דגש על ליווי רגשי, ייעוץ תעסוקתי ותמיכה בהשתלבות בקהילה ובמקומות עבודה:
1. טיפול התנהגותי: יתמקד בהפחתת הרגלים והתנהגויות אנטי-סוציאליות ובלימוד וחיזוק של מיומנויות חברתיות רצויות. הטיפול יעשה על ידי הדגמה, הדרכה ותרגול של מיומנויות כמו שיתוף פעולה, אי פגיעה בזולת, הבנה של רמזי תקשורת לא מילוליים, למידה של דרכים מקובלות לבקשת עזרה והבנה של רגשות והדרכים להבעתם.
2. טיפול קוגניטיבי: רכישת הבנה של פרספקטיבות ומחשבות של הזולת, בעזרת הדרכה ומשחקי תפקידים. טיפול קוגנטיבי-התנהגותי (CBT) יעיל להפחתת אמונות שליליות לגבי עצמי ולגבי העולם, שיכולות להתגבש עקב קשיי תפקוד בשדה החברתי-תעסוקתי.
3. טיפול קבוצתי: קבוצות לשיפור ותרגול מיומנויות חברתיות בהן ניתן לפגוש אנשים נוספים שחיים ומתפקדים עם התסמונת, יכולה לסייע בכך שחושפת את חברי הקבוצה לסיטואציות חברתיות מהחיים תוך קבלת משוב מהקבוצה והמנחים.
4. טיפול פסיכותרפי: עשוי להתאים לאנשים בוגרים עם אוטיזם בתפקוד גבוה. הטיפול יעזור בשיפור היכולת ליצור קשר ולקשור שיחה, הרחבת טווח הביטוי האישי והרגשי, הבנה של סיטואציות חברתיות ושיפור התפקוד בהן.
5. טיפול תרופתי: התערבות תרופתית עשויה לעזור בהתמודדות עם רגשות חרדה, זעם ודיכאון וכן, בהפחתת התנהגות כפייתית אובססיבית, כאשר אלו נילווים לאוטיזם.
מקורות
American Psychiatric Association (2022) Diagnostic and statistical manual of mental disorders, 5th Edition, text revision
Sharma, S. R., Gonda, X., & Tarazi, F. I. (2018). Autism spectrum disorder: classification, diagnosis and therapy. Pharmacology & therapeutics, 190, 91-104.
