חיפוש

Hypochondria - היפוכונדריה

ביום השלישי בו בעלך שוכב במיטה, נאנק מכאבים ושולח אלייך מבטים עגומים עקב ההצטננות בה לקה, סביר להניח שתאבחני אותו כהיפוכונדר. ההיפוכונדריום הוא ביוונית אזור הצלעות התחתונות. היונים הקדמונים ייחסו את הנטייה להיפוכונדרייה לתנועה ופעילות יתר של הטחול, הגורמת להפרעות עיכול ולמלנכוליה- מעין מקבילה גברית להיסטריה הנשית (שיוחסה לנדידה של הרחם). במאה ה- 20 החל פרויד בתיאור ההיפוכונדריה כתופעה נוירוטית ממקור נפשי, וכיום זהו כינוי פופולארי לאדם המתעמק באופן מוגזם בעניינים הקשורים לבריאותו, ושצריך סבלנות רבה פשוט כדי לשמוע "מה שלומו"...

תסמינים קליניים

היפוכונדריה היא הפרעה ממשפחת ההפרעות הסומטופורמיות, המתבטאת בדאגה מופרזת לבריאות הגוף (או לעיתים רחוקות יותר- לבריאות הנפש). הכינויים "חרדת בריאות" או "חרדת מחלה" משמשים אף הם לתיאור ההפרעה. ה"היפוכונדר" סובל להרגשתו ממחלה רצינית, והיעדר ממצאים רפואיים שיאשרו את תחושתו אינו מספיק בכדי להרגיעו. לכן, מאופיינת היפוכונדריה בביקורים תכופים אצל רופאים שונים וצמצום אורח החיים ומיקודו בצדדים הגופניים הרפואיים. העיסוק המופרז בחולי מכסה לרוב על מצוקה נפשית כחרדה או דיכאון, אך בעיות אלה לא ידוברו ולא יהיו נגישות לאדם.

שכיחות ההפרעה

כיום מעריכים שבין 4 ל 6 אחוזים מהפונים למרפאות בשל בעיות בריאות כלליות, סובלים למעשה מתסמיני היפוכונדרייה. היפוכונדריה יכולה לפרוץ בכול גיל, אך אופיינית במיוחד בגילאי 20 עד 30. לסובלים מההפרעה אין מאפיינים מיוחדים של מגדר, סטאטוס, מצב סוציו-אקונומי או רמת השכלה. לעיתים קרובות ההפרעה ההיפוכונדרית מתקיימת ביחד עם הפרעת מצב רוח או הפרעת חרדה . במקרים בהם לתסמינים ההיפוכונדרים יש מאפיינים פסיכוטיים-דלוזיונאלים, האדם יאובחן כסובל מהפרעה דלוזיונאלית מהסוג הסומטי.

אבחנה ע"פ ה-DSM

היפוכונדריה מאבחנת כאשר מתקיימים הקריטריונים הבאים:

*היות האדם מוטרד או מפוחד מהרעיון שהוא סובל ממחלה רצינית, על בסיס פירוש מוטעה של תסמינים גופניים.
*הדאגה ממשיכה למרות שהממצאים הרפואיים תקינים.
*האמונה המצוינת בסעיף א' אינה בעלת אפיונים דלוזיונאליים, ואינה מוגבלת לתחום הנוגע למראה הגוף (כמו    בהפרעת דיסמורפייה גופנית).
*הדאגה גורמת למצוקה קלינית משמעותית או הגבלת התפקוד החברתי, התעסוקתי או כול תפקוד חיוני אחר.
*ההפרעה נמשכת שישה חודשים לפחות.
*הדאגה לא מוסברת בצורה טובה יותר ע"י הפרעת חרדה מוכללת, הפרעה טורדנית-כפייתית, הפרעת פאניקה, אפיזודת דיכאון מז'ורי, חרדת היפרדות, או הפרעה סומטופורמית כלשהיא.

ספסיפיקציה: "עם תובנה דלה" (with poor insight)- אם במשך רוב הזמן האדם כלל לא שם לב שהדאגה מפני חולי רציני הינה מופרזת ולא הגיונית.

גורמים להפרעה

הסברים שונים מנסים להגדיר את הסיבות להפרעת ההיפוכונדריה.

הסבר פסיכודינאמי: גישות דינמיות רואות בסימפטומים הגופניים הסוואה של תחושות כעס, הערכה עצמית נמוכה ודיכאון הנובעות מחוויות עבר של אובדן או נטישה: משאלות עוינות ואגרסיביות מאיימות כלפי אחרים עוברות תהליכים של הדחקה והתקה, ומתבטאות כמחושים גופניים. התסמינים הגופניים הבלתי פתירים מותירים את האדם במצב תמידי של הזדקקות ואכזבה מיכולתם של אחרים לעזור לו. בנוסף ההתעסקות הגופנית מספקת הגנה מפני תחושות אשמה, כישלון ודיכאון, ומתפקדת כ"עונש" על תחושה פנימית של רוע ותוקפנות.

הסבר קוגניטיבי-התנהגותי: ההיפוכונדריה היא אוסף של תפיסות מוטעות לגבי עצמי והעולם. זהו פרוש מוטעה של תחושות ותסמינים גופניים, המועצמים ע"י פחד ממחלה, תפיסה של איום קיומי, ותפיסה עצמית של חוסר יכולת להתמודד עם המצב או לקבל סיוע מהסביבה. תפיסה עצמית שלילית, פחדים וחוסר אמונה בסביבה תורמים ליצירת סכמה קוגניטיבית-התנהגותית האופיינית למצבי חרדה. התמקדות החרדה במצב הבריאותי יכולה להיות קשורה לאירוע בעברו של האדם, או של אחד הקרובים אליו, הקשור במחלה רצינית או בממסד הרפואי.

הסבר ביולוגי-נוירולוגי: כנראה שהדאגנות המופרזת סביב תחושות הגוף קשורה לסף סבילות נמוך לחוסר נוחות גופנית: תחושה שתחווה עבור רוב האנשים כחוסר נוחות, נחווית ככאב.

תיאוריות של תהליכי למידה חברתית: הסימפטומים הגופניים נחווים מתוך שאיפה בלתי מודעת להיכנס לתפקיד החולה האנוש, שמטלות רבות נחסכות ממנו וחוסר התפקוד וחוסר לקיחת האחריות נסלחים לו. כלומר, התסמינים ההיפוכונדרים הם מפלט מאתגרים ומחויבויות בחיים.

היפוכונדריה כתת-סוג:מכיוון שכ 80% מהלוקים בהיפוכונדריה סובלים גם מהפרעת דיכאון או חרדה, יש הרואים בהיפוכונדריה תת-סוג סומטי של הפרעת מצב רוח או חרדה.

טיפול בהיפוכונדריה

הטיפול באדם הסובל מהיפוכונדריה יכול להיות מאתגר מאוד, משום שבמקרים רבים נתקלים בהצמדות לתלונות גופניות ובחוסר רצון לטפל לעומק בבעיות נפשיות. במקרים מסוימים, שיגרה הכוללת בדיקות רפואיות תכופות (אך ללא הליכים פולשניים) יכולה לעזור, על מנת להרגיע את הפחד ממחלה, ולתת תחושה של מעקב אחרי התלונות ולקיחתן בצורה מקצועית ורצינית. יש גישות שונות לטיפול בסובלים מהיפוכונדריה, וכדאי להתאים את הדרך לנטיות וההעדפות של האדם. טיפול קבוצתי וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי נחשבים ליעילים מאוד.

טיפול פסיכותרפי: פסיכותרפיה קבוצתית היא טיפול מומלץ. היא מספקת תמיכה ואינטראקציה חברתית, שעוזרות להקל על המתח והחרדה שמלווים את ההפרעה. טיפול פסיכולוגי פרטני יכול לעזור, אך הוכח כיעיל פחות, בשל רמת המוטיבציה הנמוכה להתעמקות בתכנים נפשיים. כשתסמיני היפוכונדריה מופיעים בצורה זמנית, כמשניים למצבי סטרס בחיים, טיפול יכול לעזור בהתמודדות עם לחץ והמצוקה, תוך שימת פחות דגש על התלונות הגופניות ועל "תפקיד החולה" שהאדם מייחס לעצמו.

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי: האדם לומד לזהות את דפוסי החשיבה האופייניים לו בהקשר של חולי ובריאות, ולהבין את הקשר ביניהם ובין התעסקות האובססיבית בתסמינים גופניים ופרושם. הוא לומד כיצד לא להיכנע לדפוסים אלה ולסגל חשיבה אופטימית ורגועה יותר, וע"י כך להפחית את העיסוק בתסמיני הגוף ואת הפחד ממחלה. חשיפות לנושאים הקשורים במחלה ומוות גם הן יכולות להיות חלק מהטיפול, מאחר והן מסייעות בהתמודדות עם פחדים הנוגעים בנושאים אלה, ובהבנתם כחלק מהחיים.

טיפול תרופתי: מקל במקרים בהם הלוקה בהיפוכונדריה סובל גם מהפרעת חרדה או דיכאון. הטיפול הנפוץ הוא בתרופות נוגדות דיכאון מקבוצת ה-SSRI.


ביבליוגרפיה

אליצור, א. טיאנו, ש. מוניץ, ח. נוימן, מ. (1995), פרקים נבחרים בפסיכיאטריה. הוצאת פפירוס.
אפטר, א. הטב, י. ויצמן, א. טיאנו, ש. (1998), פסיכיאטריה של הילד והמתבגר. הוצאת דיונון- אוניברסיטת תל-אביב.

Kaplan H.I, Sadock B.J, Grebb J.A (1997) Synopsis of psychiatry, Behavioral sciences, Clinical Psychiatry, eighth edition
J.G. Asmundson, S. Taylor, B.J Cox (editors), Health Anxiety- Clinical and research perspectives on Hypochondriasis and related conditions ,(2001) John Wiley and Sons, LTD