תפריט נגישות

Uncanny - אלביתי

אלביתי הוא תרגום למילה הגרמנית "unheimleich", אליה התייחס פרויד על מנת להצביע על תופעה נפשית של תחושת זרות אשר עולה דווקא בתוך מרחב אינטימי ומוכר. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על התפתחות מושג האלביתי ובאילו מקרים הוא בא לידי ביטוי.

משמעות המושג "אלביתי"

אלביתי הוא התרגום העברי למילה הגרמנית "unheimleich", אליה התייחס זיגמונד פרויד, אבי התיאוריה הפסיכואנליטית. בתרגום מילולי, מדובר בצירוף בין המילה בית לבין תחילית של שלילה (כלומר "לא-בית"), אך משמעות המושג עמוקה יותר ואין לה תרגום מדויק באף שפה מלבד גרמנית.

בפועל, בהקשר הפסיכולוגי, פרויד השתמש במושג האלביתי על מנת להצביע על תופעה שהיא מעין אוקסימורון – תחושת זרות ואי נוחות אשר עולה דווקא בתוך מרחב אינטימי ומוכר. כלומר, על פי פרויד תחושת האלביתי היא סבוכה, אמביוולנטית וכוללת רגש מורכב המכיל מתח או סתירה פנימיים. זאת שכן הבית מייצג מקום בטוח ונעים, אך שלילתו מייחסת לאותו בית חוויה מאיימת ומוזרה.

התפתחות המושג

פרויד תיאר את מושג האלביתי בהקשרו הפסיכולוגי לראשונה במסה "Das Unheimleiche", אשר פורסמה בשנת 1919 כתגובה למאמרו הקצר של הפסיכיאטר והנוירולוג ארנסט ינטש משנת 1906 – "לעניין הפסיכולוגיה של האלביתי". לפי ינטש, אנו נוטים לחוש אלביתיות בעיקר במצבים של אי-וודאות אינטלקטואלית, במקרים בהם השכל אינו מוצא פשר והיגיון בהתרחשות מסוימת. כדוגמא, ינטש מתאר את גיבור הספר "עוף החול" מאת א.ת.א הופמן, אשר מאבד את שפיותו לאחר שפוגש ואף מתאהב בדמות הנראית לו אנושית, כאשר למעשה מדובר בבובה.

ביחס לכך, החידוש של פרויד כלפי מושג האלביתי מצוי בכך שהוא הרחיב את תחושת הזרות שבמוכר מעבר לאינטלקט, וראה בה מרכזית בתרבות, בספרות ובנפש האדם. לפיו, תחושת האלביתי באה לידי ביטוי ב-2 מקרים מרכזיים:

1. בהקשר התרבותי – אשליית הרציונל

בהקשר התרבותי, תחושת האלביתי מתארת מצב בו מתעוררות תחושות חרדה ואי-נוחות בתגובה לתפיסות "פרימיטיביות" אשר המחשבה הרציונלית כביכול הצליחה להתגבר עליהם, כמו אמונה ברוחות רפאים או אנימיזם. כלומר, פרויד הציע כי אנו שבויים באשליה לפיה אנו אנשים "רציונליים", אשר מאמינים רק בידע מוכח, מבוסס והגיוני. לצורך שימור אשליה זו והשתתפות בחברה הנאורה, תפיסות פרימיטיביות מודחקות, אך הן צצות וחוזרות בבגרות. לדוגמא, במקום פחד "ילדותי" מרוחות רפאים, אדם בוגר עשוי לחוות חרדה ואימה מפני המוות או המתים. בשני המקרים מדובר בדיסוננס בין הרציונל לבין אמונה חסרת בסיס, אשר מעורר תחושות אלביתיות. זו, מתועלת פעמים רבות לתרבות, אמנות ויצירה (למשל, סרט אימה העוסק ברוחות ובמוות).

2. בהקשר הפסיכולוגי – חזרתו של המודחק

תחושת האלביתי מתייחסת לתהליך נפשי של התעוררות חוויות ילדות אשר הודחקו וכעת נתפסות זרות ומאיימות. לפי פרויד, מדובר ב"סוג של אימה החוזר אל המוכר משכבר". הסיבה לכך טמונה, לפי התיאוריה הפסיכואנליטית, בתסביך אדיפוס אשר מהווה קונפליקט מרכזי בילדות, במסגרתו הילד נאלץ להדחיק את הפנטזיות האסורות שלו לגבי הוריו. פרויד טען כי הקונפליקט אשר הודחק חוזר בצורה אחרת בבגרות, ומוביל לסימפטום נפשי כלשהו אשר מחד מבטא מצוקה אך מנגד קיים בו מרכיב של מוכרות, של בית. אותו דיסוננס בין מוכרות לזרות הוא תמצית תחושת האלביתיות.


מקורות

בנימיני, י. (2013). האלביתי - מאמר מערכת. בצלאל: כתב עת לתרבות חזותית וחומרית, מרץ 2013.

פרויד, ז. (2012). האלביתי, מבחר כתבים ח (1919). תל אביב, רסלינג.

יגאל, י. (2017). על אימה ובית: מושג האלביתי. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3500

תחומי מומחיות:
טיפול נפשי ,פסיכותרפיה

אנשי מקצוע בתחום

טיפול נפשי