להתמודד אחרת: כאב כרוני, נפש ומיינדפולנס

יהודה ניניו

רובנו חווינו כאב בחיי היום יום שלנו – דקירה, כוויה, או כאב חד פתאומי. אבל מה קורה כאשר הכאב לא עובר? כאשר יום אחרי יום הגוף שולח אותות מצוקה – ואנו לא יודעים מתי זה ייגמר?

במצבים מסוג זה, מדובר בכאב כרוני, מצב בו הגוף ממשיך "לכאוב" במשך חודשים רבים, גם אחרי שהפציעה או הבעיה הרפואית אשר גרמה לתחילתו חלפה, או אפילו בלי שיימצא לכאב מקור ברור. זהו לא רק כאב פיזי – אלא חוויה נפשית עמוקה של עייפות, תסכול, חוסר אונים ולעיתים גם בדידות גדולה, התמודדות רגשית אשר לה משמעות רבה וישנם כלים ייחודיים המסייעים להתמודדות עמה. בהיבט זה של ההתמודדות, יעסוק מאמר זה.

מדוע כאב בלתי נראה משפיע כל כך חזק?

בחווייה של כאבים כרוניים, למוח שלנו תפקיד מרכזי. המוח לא רק "מרגיש" את הכאב – אלא הוא גם מפרש אותו, יוצר תגובה רגשית כלפיו, ומשפיע על האופן בו האדם יוכל להתמודד עמו. כאשר רמות החרדה עולות, כך גם הכאב מתעצם. למשל, כאשר אנו נמנעים מתנועה או מפעילות מתוך פחד מהכאב הדבר רק מחזק את מעגל הכאב והסבל.

לדוגמה, ילד בן 12 אשר עבר טיפולים אונקולוגיים פיתח כאבים קבועים בכפות הרגליים – מצב שנקרא נוירופתיה (פגיעה בעצבים). עם הזמן, הוא הפסיק ללכת לבית הספר, נמנע ממשחקים ומהתנועה. ההורים ראו את הנסיגה, אך לא תמיד הבינו עד כמה הכאב אמיתי. הסביבה, כולל מורים ורופאים, לא תמיד ידעה איך להתמודד עם "כאב שאי אפשר לראות".

במקרים כאלה, התחושה של האדם היא שהוא לבדו – לא רק עם הכאב עצמו, אלא גם מול ספקות של אחרים. כך נוצר מצב שהשפעתו של הכאב אינה מסתכמת רק בתחושות הפיזיות הקשות, אלא עשויה להתרחב למעגל של הימנעות, בדידות והתמודדות חברתית מורכבת. במקרה של הילד, ההיעדרות מבית הספר והקושי של הסביבה להבין את עומק הכאב תרמו להעמקת תחושת הבדידות, ובכך חיזקו עוד יותר את מעגל הכאב. בדיוק כפי שתואר קודם, הכאב הופך להיות לא רק גירוי פיזיולוגי אלא גם חוויה רגשית וחברתית שמזינה את עצמה ומעצימה את המצוקה.

הדוגמה ממחישה כי הכאב אינו נעצר בתחושות הפיזיות בלבד אלא מתפשט ומשפיע על תחומים רבים בחיים. כך נוצרת חוויה מתמשכת של מעגל סבל במגוון תחומים:

הנפש – כאב כרוני עלול להוביל לתחושות של עצב, חרדה ואף דיכאון.

התפקוד – פגיעה ביכולת לעבוד, ללמוד, ירידה באיכות השינה ובחשק הכללי.

המשפחה – כאשר אחד מבני המשפחה מתמודד עם כאב כרוני, הדבר עשוי לגרום למתחים בזוגיות או לקשיים עם הילדים; כאשר מדובר בילד, ההורים עלולים לחוות תסכול גדול.

הזהות האישית – השינוי באורח החיים עלול לערער את תחושת הזהות, ולהוביל למחשבות כמו "אני כבר לא מי שהייתי".

כל אלה יחד יוצרים מעגל של סבל גופני ורגשי אשר מזין את עצמו, ומעצים את תחושת חוסר האונים.

לחיות עם כאב מבלי להיכנע לו?

התשובה היא כן, אך זה לא פשוט. בעשורים האחרונים התפתחו גישות טיפול שמלמדות איך "לשאת" את הכאב מבלי שהוא ינהל אותנו. אחת מהן היא מיינדפולנס – תרגול בו אנחנו לומדים להתבונן ברגע הזה, בלי שיפוט, גם כשכואב.

כך, במקום להילחם בכאבים הכרוניים או לנסות לברוח מהם – המיינדפולנס מציע ללמוד  לנשום, לשהות ברגע, ולתת לעצמנו ״פשוט להיות״. הדבר מסייע בהרגעת מערכת העצבים, עוזר להפחית חרדה – ובסופו של דבר גם להפחית את עוצמת הכאב הנתפסת.

לא כל כאב הוא רק גופני – לפעמים יש סיפור גם "בפנים"

פסיכולוגים רבים רואים בכאבים כרוניים גם "שפה של הנפש". יש מקרים בהם טראומות עבר, דיכוי רגשי או רגשות שלא ניתן היה לבטא – מוצאים קול ודרך "לדבר" דרך הגוף, באמצעות חוויה של כאב.

מטופלת אחת, לדוגמה, סבלה מכאבים במפרקי האגן. בטיפול הפסיכולוגי, בו מלמדים את המטופלת "לדבר" עם הכאב, עלה זיכרון אשר קשור לחוויות ילדות של פחד וביקורת מתמשכת מצד אחד ההורים. ברגע שהמטופלת הבינה את הקשר שבין הכאבים לבין הזכרונות הללו, והקשר עובד בשיח – היא החלה לחוות הקלה לא רק פיזית, אלא גם רגשית.

האם טיפול רפואי זה מספיק?

למזלנו, המדע מתקדם. קיימות היום תרופות חדשות, טיפולים מקומיים, ניתוחים מתקדמים, ואמצעים טכנולוגיים לטיפול בכאב. אבל – כל רופא כאב טוב יגיד שזה לא מספיק. הסבל בכאב כרוני דורש התייחסות גם לנפש ולתמיכה בהיבטים שונים בחיים. לכן, כיום יותר ויותר בתי חולים מקימים יחידות של רפואה אינטגרטיבית, אשר משלבות רפואה קונבנציונלית עם טיפול פסיכולוגי, תזונה, דיקור, טיפול במגע ומדיטציה. גם אני עבדתי ביחידה כזו, וראיתי איך המטופלים יוצאים מחוזקים – בגוף ובנפש.

שיטות טיפול כמו CBT (טיפול קוגניטיבי־התנהגותי) ו-ACT (טיפול בקבלה ומחויבות) מלמדות איך לזהות דפוסים של הימנעות, פחד או מחשבות שליליות הקשורים בחוויית הכאב – ולעבוד על הגמשה ושינוי שלהם. כך, במקום להגיד "אם כואב לי – אני לא יוצא מהבית", המטופל לומד לחשוב: "אולי קצת יכאב – אבל זה חשוב לי, ואני אצליח". ככל שהאדם לומד להפריד בין הכאב הפיזי לבין הסבל הרגשי – כך הוא מקבל יותר שליטה על חייו וטיפולים פסיכולוגיים מסייעים בביצוע הפרדה זו על ידי טכניקות שונות.

בנוסף לטיפולים אלו, המתמקדים בניהול חוויית הכאב, ישנם גם טיפולים רגשיים־דינמיים יותר (כגון טיפול פסיכודינמי), שמכוונים להתבוננות במקורות הפנימיים של הכאב – חוויות עבר, דפוסי יחסים או מתחים רגשיים לא מעובדים. טיפולים אלו מאפשרים לא רק להתמודד עם הסימפטום, אלא גם לעבד את השורשים הנפשיים שיכולים להעצים אותו.

ומה עם המשפחה?

כאשר אחד מבני המשפחה מתמודד עם כאב כרוני, הדבר משפיע גם על שאר בני המשפחה. במיוחד כאשר מדובר בילדים הסובלים מכאב כרוני, ההורים הם חלק בלתי נפרד מתהליך ההתמודדות. כאשר הם לומדים להבין את החוויה, לתקף אותה ולתמוך בילדים בלי לחץ ובלי האשמה – הם הופכים לחלק מהפתרון ולא לחלק מהבעיה. הטיפול בילד עם כאב כרוני כולל גם הכרה מצד הרופאים והצוותים בכך שהכאב אמיתי, גם אם לא רואים אותו בצילום או בבדיקות.

ישנם מצבים בהם דווקא אחד ההורים הוא זה שמתמודד עם כאב כרוני. במקרים כאלה הכאב עלול להשפיע על הזוגיות, לייצר מתחים ותסכולים, ולעיתים גם להשפיע על הילדים אשר נחשפים לסבל יומיומי בבית. לעיתים הילדים לוקחים על עצמם תפקידים מעבר לגילם, או חווים תחושות של חוסר ביטחון לנוכח מצב מתמשך בו ההורה מתפקד פחות. גם כאן, ההבנה של בני המשפחה והתמיכה ההדדית מהווים חלק קריטי בהתמודדות.

לסיכום – יש דרך אחרת

כאב כרוני הוא דבר אמיתי, לא נמצא רק "בראש שלך" וגם לא מהווה גזירת גורל נטולת פתרונות. כאב כרוני הוא מצב אמיתי, אשר מערב גוף, נפש וסביבה. הוא דורש טיפול, הבנה, חמלה – ושילוב של שיטות שמתאימות לכל אדם באופן אישי. המטרה היא לא רק להפחית את הכאב – אלא להחזיר את תחושת החיים לאדם. עם כלים נכונים, הכוונה מקצועית ותמיכה מתמשכת – אפשר ללמוד לחיות יותר טוב, גם כשהכאב עוד שם.

על הכותב – יהודה ניניו

פסיכולוג רפואי מומחה ומדריך, סגן מנהל השירות הפסיכולוגי במרכז הרפואי איכילוב.