תפריט נגישות

סבאות, סבתאות ומשמעות

סבאות, סבתאות ומשמעות

נאוה בן אריה

להיות סבא או סבתא (או בקיצור: סבא.תא) זה תפקיד היכול להעניק רגעי שמחה ואושר גדולים, אך גם כולל אתגרים שונים אל מול הילדים והנכדים. על בסיס עקרונות הלוגותרפיה של ויקטור פרנקל, אציע כאן שהאושר של סבא וסבתא נובע מתחושת המשמעות שתפקיד זה מעניק, ואפרט על מקורות המשמעות השונים לו.

בין פנטזיה למציאות

אנו הופכים להיות הורים על פי רוב מבחירה, כאשר אנו חשים כמיהה להיות הורים וזו מגיעה בתחושה שאנו בשלים וכשירים לכך. מספר הילדים שיהיה לנו גם הוא לעתים קרובות בחירה ולצידה שיקולים שונים. לעומת זאת, הפיכתנו לסבים.ות אינה קשורה ברצוננו או בחירתנו. ילדינו יכולים להחליט להיות הורים, אם בכלל, בגיל צעיר או מבוגר בהתאם לרצונם ו/או לנסיבות חייהם שאינם קשורים בנו.

במהלך ההיריון של הבת או הכלה יש לנו די זמן לדמיין ולהתכונן לרגע בו יתווסף לנו תואר חדש ומשמעותי לחיינו. איך נכניס לשגרת חיינו את הסבתאות? האם נוותר על משהו או נוריד מינון של פעילות אחרת? האם כדאי להגדיר לילדינו מראש מה אנו רוצים ויכולים לעשות במסגרת תפקיד זה? מה שברור הוא שאנו רוצים שהנכדים יהיו חלק מחיינו.

אך לא תמיד הכל הולך כפי שהיינו רוצים. יכולות להיות לכך סיבות שונות: יחסים טעונים עם הילדים אשר יכולים להתבטא בהמשך הקושי גם בתור סבא או סבתא; ילדים שגרים במרחק גיאוגרפי משמעותי המכתיב תדירות פגישות שלא בהכרח עונה על הפנטזיה; כך גם ילדים שבוחרים לחיות באורח חיים שונה מזה על פיו חינכנו אותם. במקרה בו נולד ילד עם צרכים מיוחדים, הסבים והסבתות זקוקים לתמיכה רגשית, לידע והכלה בדומה להורים אולם אין מי שייתן להם. יתרה מכך, הם מצופים לתת תמיכה, להירתם ולעזור ביתר שאת.

פעמים רבות, לאחר שהופכים להיות סבים.ות, מתגלים קשיים שמקורם הוא סביב התנגשות של ערכים. כך למשל הקושי לקבל תפיסות חינוכיות שונות מאלה שאנחנו מאמינים בהן, או הקושי להשתנות ולהיענות לצרכים המשתנים של הילדים או הנכדים, או מכיוון אחר, הקושי לעמוד על העקרונות שלנו שמא יתקלקלו היחסים עם הילדים או הנכדים כאשר המשפחה היא ערך עליון.

על פי רוב, הסבים והסבתות משלימים עם המציאות ועם שברון חלומם וחשים אחריות ורצון לעזור ולהועיל, בעיקר בחלקים מעשיים של ההורות. יתכן גם שהרצון של הסבא.תא שונה מהמקובל בסביבתם ויופעל עליהם לחץ חברתי שיגרום ללחץ או להתנהגות שאינה הולמת את הרצונות האישיים.

בדרך אל האושר

למרות כל המורכבויות הכרוכות בכך, סבים וסבתות רבים חווים רגשות חיוביים, סיפוק והנאה שמחה וגאווה מהקשר עם הנכדים. מחקרים מראים שקשר רגשי קרוב בין סבים וסבתות לנכדיהם מועיל ומשמעותי לשני הצדדים.

מצדם של הסבים והסבתות, הם חשים שיש להם רק את החלקים הכיפיים של גידול ילדים שכן הם פטורים במידה רבה מדילמות חינוכיות ומאחריות, מבלים עם הנכדים ואחרי פרק זמן מחזירים אותם להורים. בנוסף, רבים מהסבים.ות מספרים שהם חווים בזכות הקשר עם הנכדים חלקים יותר רכים בעצמם: רגישות, רגשנות, סובלנות, אמפטיה, והם מחצינים יותר רגשות של חיבה ואהבה. בתוך כך מתאפשר לסבא.תא לעבד מחדש את התפקיד ההורי בצורה מיטבית.

לתפיסתי, אפשר להסביר את תחושת האושר שרבים מהסבים והסבתות חשים כנובעת מתחושת המשמעות שנותן המעמד והתפקיד.

אך מה היחס בין אושר ומשמעות? מחקר שבחן את ההבדלים בין חיים מאושרים למשמעותיים זיהה כמה הבחנות מרכזיות בין המושגים: אושר נמצא קשור באופן הדוק לסיפוק צרכים ורצונות ונובע יותר ממה שאדם מקבל מאחרים, בעוד משמעות נגזרת מנתינה לאחרים. כמו-כן, אושר נמצא כמאופיין יותר בהתמקדות בהווה, בעוד משמעות כוללת יותר חשיבה על עבר, הווה, עתיד והיחסים ביניהם., לפי הלוגותרפיה, האושר הוא תוצר לוואי של חיים בעלי משמעות.

האדם מחפש משמעות

ויקטור פרנקל הוא ההוגה והמייסד של הלוגותרפיה, פסיכותרפיה ממוקדת משמעות, אשר "מרכזת את תשומת ליבה בגישושיו של המין האנושי אחר משמעות נעלה יותר של חיי האדם". הלוגותרפיה מעמידה את האדם לפני משמעות חייו ומכוונת אותו אליה. השאיפה למצוא משמעות לחיים ולממש ערכים היא הכוח המניע הראשוני של האדם ומאפיין מגדיר שלו.

פרנקל האמין כי החיים אינם פוסקים מלהיות בעלי משמעות, או מהפוטנציאל למשמעות, לאורך כל החיים מינקות ועד לימינו האחרונים. החיפוש המתמשך למשמעות הינו הכרחי, וחשוב כמו ההגעה עצמה ליעד המשמעותי. בנוסף, יש לנו חופש למצוא משמעות בקיומנו ולבחור את יחסינו גם כלפי אספקטים בחיים שאין לנו שליטה עליהם.

תחושת משמעות כרוכה באמונה שהפרט ממלא תפקיד ומטרה בחיים שהם מתנה. היא מבוססת על לקיחת אחריות וחיבור למשהו גדול מעצמיות הפרט. על בסיס כל זה מגיעה תחושת סיפוק, שלווה ואף התעלות.

פרנקל הצביע על 3 מקורות בסיסיים למשמעות:

1. מקורות היסטוריים - אחת התכונות שמבדילות בני אדם מבעלי חיים אחרים היא העובדה שאנו חיים בהקשר היסטורי, שיש סיפור לחיי משפחתנו ולחיינו האישיים. סיפור זה מורכב מהמורשת שהעבירו לנו בעבר, זו שעל פיה אנו חיים בהווה והמורשת אותה נוריש בעתיד.

בעוד שאת מורשת העבר איננו יכולים לשנות והיא חלק מאיתנו (גנטיקה, מורשת משפחתית, מורשת התפתחותית ומורשת תרבותית), המורשת שאנו חיים היום היא דינמית ומשתנה על פי הנסיבות ועל פי חוויותינו, צרכינו ורצוננו. היא כוללת בין היתר תפקידים משמעותיים, פעילויות והישגים בתחום המשפחתי (הורים, סבא וסבתא), חיי קריירה, קהילה ופנאי. מתוך כל אלה נבחר מהי המורשת אותה נרצה להעביר הלאה לאחרים, מה נשאיר אחרינו.

2. מקורות יצירתיים וחווייתיים - בהיבט היצירתי, האדם מוצא משמעות במה שהוא נותן לעולם ולאחרים, באמצעות עבודה, עשייה או עיסוקים אמנותיים. בהיבט החוויתי, האדם מוצא משמעות בדברים בעולם אותם הוא סופג ומרגיש דרך החושים התפיסתיים. דרך מראות, קולות, טעמים, ריחות ומגע, וההיבטים השונים של רגש האהבה.

אהבה היא המקור העמוק והנפוץ ביותר של משמעות חווייתית. היא יכולה ללבוש מספר צורות; אהבת האחר, רומנטית או הורית או כסבא/סבתא, וגם אהבה עצמית. מקורות חווייתיים נותנים לנו להרגיש שאנחנו חלק ממשהו גדול יותר מאיתנו, כמו גלים בודדים שיחד מהווים אוקיינוס.

3. מקורות עמדתיים/ הסתגלותיים - האדם מוצא משמעות באופן ההתייחסות שלו כלפי מגבלות החיים: מצוקה אישית, כאב פיזי, סבל רגשי ומוות. פרנקל מדגיש את תהליך בחירת יחסנו כלפי הסבל. מה שנראה כטרגדיה אנושית אישית יכול להפוך לניצחון אישי ולהתעלות.

סבא וסבתא מוצאים משמעות

לפי גישתו של פרנקל, האושר של סבא.תא תלוי ביצירת משמעות בחייהם, תוך לקיחת התפקיד על עצמם באחריות וברצון. נבחן עתה את יסודות אלה למול תפקיד סבא.תא:

1. מקורות היסטוריים – הנכדים, מעצם היותם, הם מורשת. הם הגנטיקה ההמשכית שלנו והם אלה שמעבירים את הגנטיקה שלנו הלאה בתקווה שתימשך לדורי דורות. אנו מעבירים אליהם גם מסורת שאימצנו וקיבלנו מהורינו, שקיבלו בתורם מהוריהם. אנו מעבירים גם ערכים, טקסים ושאר דברים שעל פיהם אנו חיים ואותם היינו רוצים להנחיל ולהעביר הלאה. אנו עושים זאת דרך סיפורים ומעשים ובדוגמה אישית, למשל באופן בו אנו חוגגים חגים או מקבלים את השבת, עורכים ארוחות משפחתיות, מציינים ימי הולדת וכו'.

2. מקורות יצירתיים וחוויתיים – ההיבט היצירתי במקור זה למשמעות קשור בתפקיד הפעיל שסבא וסבתא יוצרים למול ההורים והנכדים, אשר נעשה ברצינות, מחויבות ואחריות. למשל: הסעות, בישולים, טיפוח של הצד התרבותי, יצירה משותפת, משחקי חשיבה וכו'. הסבים והסבתות הם מקור לידע עבור הנכדים, מקור להעשרה, דמויות אשר למולן נוצרת תחושת גאווה ונחיצות. לרוב סבא יוצר תפקיד שונה מסבתא, וכל אחד על פי יכולותיו ודרכו.

בהיבט החוויתי, נכללות פעילויות חווייתיות, טיולים, בילויים, זמן איכות והקשר החם והאוהב שנוצר עם הנכדים, השמחה וההתרגשות במפגש איתם, ההנאה והאהבה וגם הדאגה לשלומם. "האמת - שאהבה היא המטרה הסופית והנעלה ביותר אליה ישאף האדם" . (פרנקל, 1981, עמ' 53).

3. מקורות עמדתיים / הסתגלותיים - מקורות אלה לא תמיד מתקשרים באופן ישיר לתפקיד סבא.תא לאורך החיים. יחד עם זאת, ההתמודדות של סבא וסבתא עם סוף החיים יכולה להוות מודל חיובי עבור הנכדים ולהישאר כאירוע מכונן.

סיכום

במאמר זה ניסיתי לשים זרקור קטן על מורכבות התפקיד כסבא.תא לצד האושר שהוא תוצאה של המשמעות הנוצרת אצל סבא וסבתא פעילים שלוקחים את התפקיד ברצינות, באחריות ומחויבות. ויקטור פרנקל טען שמשמעות החיים שונה מאדם לאדם, מיום ליום ומשעה לשעה. מה שחשוב, אם כן, אינו איזו משמעות חיים אוניברסאלית וקבועה אלא המשמעות הספציפית שאדם נותן לחייו ברגע נתון.

כל הצדדים מייצרים משמעות בקשר בין סבא.תא ונכדים. כך, אין עוררין על התרומה החשובה והמשמעותית לרווחה הנפשית ולערך העצמי, להתחדשות והצמיחה, שהסבים.ות מקבלים מהקשר. הנכדים עצמם יוצאים נשכרים מקשר של אהבה בלתי תלויה, ממקור תמיכה, מתשומת לב, שייכות ומדמויות להזדהות. והילדים נשכרים מכך שיכולים להקל על עצמם מהעומס הכרוך בגידול הילדים בשותפות, בתמיכה ובעזרה.

בנימה אישית, כשנולדה נכדתי הבכורה, הרגשתי שאני מרחפת באוויר בתחושה שאין דומה לה ברפרטואר התחושות שהכרתי. חשתי שהלב התרחב וגדל למימדים חדשים. ליוויתי את הפלא גדל. הרגשתי שזו זכות גדולה. כשנולדו שאר הנכדים, למעט הריחוף באוויר (שהיה שייך כנראה לראשוניות) חשתי תחושות דומות. ללב אין גבול ביכולת ההתרחבות שלו, בכמות האהבה שהוא יכול להכיל. אין מלאי קצוב של אהבה, יש יכולת ומקום לאהוב את כולם. מיניסיוני האישי, למדתי שכדאי לגלות גמישות ויצירתיות כדי לתת מקום ולהתחבר לכל נכד.ה על-פי מי שהם. הגדרת התפקיד שלי משתנה כל הזמן בהתאם לגיל הנכדים ולצרכים שלהם ושלי.

על הכותבת – נאוה בן אריה

נאוה בן אריה היא יועצת חינוכית וארגונית ומנחת קבוצות.

מקורות

בן שלמה, ש., טאובמן-בן-ארי, א.,פינדלר, ל'. (2014) הזדמנות לצמיחה אישית במעבר לסבות: תפקידן של תפיסת דחק והערכה קוגניטיבית. חברה ורווחה: רבעון לעבודה סוציאלית לד (2), עמ' 234-209

ברייטבארט, ו., פופיטו, ש.ר. (בכתובים). ; פסיכותרפיה קבוצתית ממוקדת משמעות, מדריך טיפולי למטפל. תרגום לעברית: ג'. פרידמן,א. חסון-אוחיון, ג. גולצוויג

כצנלסון, ע., רביב, ע. (2009). סבאות מודרנית. , הגיל החדש, גליון יולי, עמ' 11-10

פראנקל, ו. (1981). האדם מחפש משמעות. הוצאת דביר

פראנקל, ו. (1982). הזעקה הלא-נשמעת למשמעות: הפסיכותרפיה וההומניזם. הוצאת דביר

רוסו-נצר, פ., ישראל, ד. מ. (2021). החיפוש האנושי אחר משמעות. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=4277

Beals, C. (2007). Levinas and the Wisdom of Love. Baylor University Press

אנשי מקצוע בתחום

פסיכותרפיה לגיל השלישי

עוד מאמרים שיעניינו אותך