חיפוש

מישהו לרוץ איתו, בורוד

מישהו לרוץ איתו, בורוד

פורסם על ידי צוות בטיפולנט

בית דרור: בית זמני לנוער גאה

ממבט מבחוץ, קשה להאמין שהבית הצנוע ברחוב שקט בנווה צדק הוא אחד הבתים החשובים והמעניינים ביותר שהוקמו בשנים האחרונות בתל אביב.

בית דרור הוא הוסטל זמני לבני נוער אשר נזרקו או ברחו מבתיהם עקב אי קבלה של נטייתים המינית הלהט"בית. הבית מסובסד על ידי רשות חסות הנוער ועמותת שח"ל, ומטרתו להעניק סיוע ראשוני והכוונה לבני נוער אשר נקלעו למצוקה עקב נטייתם המינית. בית דרור הוא חלק מפרוייקט 'גג וגם' הכולל הוסטל זמני נוסף לנוער בסיכון ('מקום אחר'), מרכז למידה, דירת המשך לבנות אשר סיימו את שהותן באחד ההוסטלים ומרכז הורים-מתבגרים.

שרית מאירוביץ', מנהלת בית דרור, מספרת על הבית, מטרותיו והסיוע שניתן לקבל בו.

"השירות הראשון שבית דרור מציע", מסבירה שרית, "הוא מקום להיות בו: מיטה, אוכל, מקלחת חמה. לבני הנוער שמגיעים אל ההוסטל אין איפה להיות מאחר והמצב בבית הגיע לפיצוץ או שהנער/ה לא מסוגל/ת להמשיך לחיות עם אי הקבלה של הבחירה או עם הסוד העצום שרובץ על כתפיו/יה. בחלק מהמקרים בני הנוער מגיעים ישירות מבית ההורים אך פעמים רבות מדובר בילדים שכבר הסתובבו תקופה מסוימת ברחובות והגיעו לשימוש באלכוהול ובסמים או לזנות". "בהמשך", מוסיפה שרית, "השהות בהוסטל יוצרת זמן ומרחב להתארגנות. גם הנער/ה וגם ההורים משתמשים בפסק זמן שנוצר כדי להבין טוב יותר את הכעסים, התחושות והאפשרויות. במהלך השהות בהוסטל נקבעת לכל נער/ה תוכנית אישית עם סדר יום קבוע הכולל השתלבות בלימודים או בעבודה, סדנאות וחוגים שונים. בנוסף, מוגדרות מטרות אישיות לכל נער/ה בהתאם לשלב בחיים בו הוא נמצא: הכנה לחיים עצמאיים, הכנה להשתלבות בפנימייה, גישור עם ההורים, תהליכי שינוי מין וכן הלאה. בהתאם, נקבעת גם תוכנית טיפולית שכוללת טיפול פסיכולוגי, מפגשים עם עובדת סוציאלית, אימון אישי וכן הלאה".

הוסטלים לנוער במצוקה קיימים כבר הרבה שנים בארץ. למה צריך הוסטל נפרד לנוער הגאה? האם לא מגבירים בכך את תחושת השונות והבידוד?

הנוער שמגיע אל ההוסטל מתמודד במרבית המקרים עם מגוון קשיים ובעיות, ולא רק עם חוסר קבלה של הנטייה המינית. יחד עם זאת, כאשר המוקד הוא סביב הנטייה המינית, אנחנו מאמינים שיש ליצור מרחב בטוח שמזמין לבחינה מעמיקה של הקשיים שעולים סביבה. בני נוער רבים מגיעים אל ההוסטל מאחר ובסביבה הביתית שלהם לא הייתה כל רשת תמיכה. בהוסטל נוצרת קבוצה שמתמודדת עם קשיים דומים ובני הנוער שואבים אחד מהשני הרבה מאוד כוח ותמיכה. ההוסטל יוצר מרחב בו אפשר לקחת פסק זמן מהעולם החיצוני ולבדוק לעומק את הנטייה המינית, השפעותיה והשלכות הבחירה בה. יחד עם זאת, מאחר ואנחנו חיים בחברה הטרוסקסואלית ברובה, השהות בהוסטל מוגבלת לחצי שנה בלבד מתוך מטרה להחזיר את הנער/ה להתמודדות עם העולם ולא להשאיר אותו בבועה. בהקשר זה, אגב, צוות ההוסטל מורכב גם מלהט"בים וגם מהטרוסקסואלים.

למה בעצם להורים כל כך קשה לקבל את הנטייה המינית הלהט"בית של הילד?

קודם כל, חשוב להדגיש שלפעמים בני נוער מגיעים להוסטל בתחושה ש"הכל אבוד" בבית אבל בבדיקה נוספת מתגלה שלהורים אולי לא קל לקבל את הנטייה המינית של הילד, אבל הם בהחלט רוצים אותו בבית ומוכנים להתאמץ כדי שיחזור; אם יש אפשרות שלא להוציא את הילד מהבית אנחנו מנסים להימנע מכך. כמו כן, במקרה של קטינים אנחנו זקוקים לאישור הורים כדי לאפשר לילד לשהות בהוסטל מעבר ל-48 שעות.

קבלה של נטייתו הלהט"בית של הילד היא עניין מורכב עבור חלק מההורים. חלקם מרגישים שמדובר בהתנהגות שלא תואמת את ערכיהם ואמונותיהם ושואלים את עצמם "מה עשיתי לא בסדר?" או "האם זה קרה באשמתי?". ההורה צריך להתמודד עם אובדן של תקוות וציפיות טבעיות לכך שהילד יתחתן ויקים משפחה "נורמלית". כמו כן, הורים רבים חוששים גם מתגובות הסביבה ("איך סבא וסבתא יתמודדו עם זה?") וגם מההתמודדות החברתית המורכבת העומדת בפני הילד.

למרות כל הקשיים, מרבית ההורים לא רוצים לאבד את הקשר עם הילדים. הרבה פעמים הפיצוץ והקשיים בבית נובעים מחוסר ידע של ההורה כיצד להגיב, במי להיעזר ומה לעשות עם הילד. במקרים אלו השהות בהוסטל יכולה להקל מאוד על הגישור בין הילד להורה: ההורים מקבלים תמיכה ולגיטימציה לקושי שלהם ומודרכים כיצד להתמודד עם הבחירה של הילד. כמו כן, הצוות מלווה את הילד ומשפחתו בתהליך הגישור ביניהם ובמקרה הצורך אפשר לקבל גם טיפול משפחתי. בעצם, השהות בהוסטל מאפשרת גם פסק זמן שמביא לרגיעה וגם היעזרות בצד שלישי, מקצועי ואובייקטיבי. כל זאת, כאשר הילד מצוי במקום בטוח ולא מסתובב ברחובות.

האם נערים ונערות טרנסג'נדרים נעזרים בהוסטל בדרכים נוספות?

בני נוער טרנסג'נדרים ניצבים בפני התמודדות מורכבת. חלקם עדיין מבולבלים ולא בטוחים בנוגע לחייהם בהמשך- האם כדאי לעבור ניתוח לשינוי מין? האם אני באמת מעוניין לחיות את חיי כבן המין השני? גם אם הנער/ה משוכנע ברצונו לעבור ניתוח לשינוי מין מדובר בהתמודדות קשה, מאחר ולפני גיל 18 ניתוחי שינוי מין אסורים על פי חוק. בני נוער טרנסג'נדרים רבים מגיעים להוסטל אחרי שהשתמשו בהורמונים ומעכבי גדילה באופן בלתי חוקי ומסוכן, והשהות בהוסטל מאפשרת התמודדות יותר נכונה ובריאה עם התהליך.

מאחר ומדובר בתהליך מורכב, טרנסג'נדרים רשאים להישאר בהוסטל עד שנה וחצי. המטרה היא להביא לתהליך מבוקר ומובנה יותר של קבלת ההחלטה על שינוי המין. נער/ה שמגיע להוסטל לא יכול להתחיל מיד להתלבש ולהתנהג כבן המין השני, אלא חייב לתת זמן לתהליך: בודקים עם הנער, למשל, למה הוא מתאפר, איך מרגיש לו ללכת עם רגליים מגולחות וכד'. בהמשך, בונים התנסות הדרגתית בה הנער מסתובב בהוסטל עם בגדי נשים, אח"כ יוצא לרחוב בבגדי נשים בליווי של מדריך וכן הלאה.

כמו כן, במידה והנער/ה מוכנ/ה לכך וההורים נותנים את הסכמתם, אנו משלבים את הנער/ה בתוכנית של אבחון מגדרי הכוללת מפגשים עם פסיכיאטר, עובד סוציאלי ואנדוקרינולוג.

תחומי מומחיות:
טיפול לקהילה הגאה

אנשי מקצוע בתחום

טיפול לקהילה הגאה

עוד מאמרים שיעניינו אותך