תפריט נגישות
חיפוש

"למה לי לקחת ללב": פסיכולוגיה רפואית בשיר ארץ ישראלי?

"למה לי לקחת ללב": פסיכולוגיה רפואית בשיר ארץ ישראלי?

פורסם על ידי עדי כהן

זמן מה שאני מזמזמת בנהיגה את השיר 'למה לי לקחת ללב'. המילים יוצאות מהפה, הגוף מגיב לקצב. פקק. אני עוצרת, אבל הצלילים ממשיכים בי. אני נהנית מהתנועה המשחקית בין הטונים הנמוכים והגבוהים, ומהרטט העמוק שפורץ מהגרון וממוקם לפרקים על שפתיי עם האות ש'. אני עוקפת עוד רכב, מתקרבת ליעדי, אבל איכשהו המשמעות של מילות השיר לא מגיעות עד אליי, אלא מתמוססות על השימשה שלפניי.

ואז, ברגע של חסד, כשאני לא חושבת על כלום, אלא נהנית לי מהטבעיות של נסיעה בכביש מהיר ללא מכשולים, אני מקשיבה כאילו בפעם הראשונה לאמירה האנושית הזאת 'למה לי לקחת ללב', שהיא יותר תשובה מאשר שאלה.

חולי לב - לוקחים ללב?

אני נזכרת במטופליי שהתמודדו עם מחלות לב, ולעיתים היו אומרים לי שהם "לוקחים ללב". לרוב, משפט זה היה נאמר על ידם ללא קשר לחווית ההתמודדות עם מחלת הלב, אלא כחוויה שלהם בעולם. אני מגלגלת במוחי את המשפט הזה "לקחת ללב", ותוך כדי שאני מקשיבה לשיר הנפלא הזה, מתפתחת בי תחושה של מגלת יבשות: השיר הזה, שנכתב ע"י שני אמנים (ולא פסיכולוגים)- אריק איינשטיין ושלום חנוך- מעביר בצורה פשוטה אך בשום אופן לא פשטנית מסרים תרפויטיים שלא יביישו איש מקצוע מבריאות הנפש.

"למה לי לקחת ללב – יש לי דברים חדשים בראש,

יש לי דמיון שעוזר לפעמים לשכוח.

למה לי לקחת ללב – יש לי הרבה לאהוב מראש,

יש לי תמיד חברים שעוזרים לשמוח.

תן לצעוק, תן ללמוד, תן לצחוק ותן לשמוע.

תן לחיות ותן לטעות. תן לעצמך לסלוח. פשוט לאהוב.

זה מה שרציתי לכתוב – לך עם זה לאט, ואז תוכל פשוט לרוץ מהתחלה.

למה לי לקחת ללב – יש לי דברים חדשים בראש,

יש לי דמיון שעוזר לפעמים לשכוח".

מהי הלקיחה ללב?

מה אנחנו לוקחים ללב כשאנחנו "לוקחים ללב"? האם הלקיחה ללב היא הבחירה לאסוף לתוכנו באמצעות הנשימה את מה שמחוצה לנו ולהכניסו פנימה- למקום המרכזי של גופנו, החלק החי הפועם בנו? או אולי, הלקיחה ללב איננה אלא פועל יוצא ניקוזי של אי אלו משקעים פנימיים, שנותרו בנו בתגובה לסביבתנו? האם הלקיחה ללב פותחת אותנו בפני העולם, ומאפשרת לנו להתרחב ולאהוב? או האם מדובר בלקיחה ללב שסותמת אותנו, גודשת אותנו עד אפס מקום, כך שלא נוכל עוד להמשיך ולחוות מבלי להסתכן בקריסה פנימית?

אנשים עם אישיות D נוטים יותר "לקחת ללב"?

בספרות המחקרית נמצא כי לאנשים עם סוג אישיות Distressed, שמאופיינים בנטייה לחוות רגשות שליליים ובעכבה חברתית, יש סיכון מוגבר בהשוואה לאחרים ללקות במחלות קרדיו-וסקולריות. נמצא כי מימדי סוג אישיות זה (נטייה לחוייה רגשית שלילית; עכבה חברתית) מקושרים עם תגובתיות רבה יותר של קורטיזול למצבי סטרס.

בהתאם לכך, הוצע כי עליה בהפרשת קורטיזול היא גורם מתווך בין סוג אישיות D לבין סיכון מוגבר למחלות קרדיו-וסקולריות. במילים אחרות, אצל אנשים עם סוג אישיות D תהיה הפרשת קורטיזול רבה יותר בהתיקלותם במהמורות החיים וביחסים בינאישיים, וזו בתורה מגבירה את פגיעותם למחלות קרדיו-וסקולריות (לסקירה ראו: Sher, 2005).

מעניין לחשוב על אנשים עם סגנון אישיות D כאנשים ש"לוקחים יותר ללב", שהרי הם חשים יותר מאחרים רגשות שליליים, אך אינם משתפים את סביבתם בחוויתם. באופן מטאפורי, נוכל לחשוב עליהם כצורבים בליבם חוויות שליליות, אשר נצברות כי אין מנגנון נפשי-גופני שמסייע לשחררם או להתמירם.

פעימת הלב מורכבת באופן פיזיולוגי מהתכווצות (systole) והרפייה (diastole). אולי בהשאלה ניתן לומר כי אנשים עם סוג אישיות D נוטים לכווץ ולהתכווץ אך אינם יודעים להרפות ולהשתחרר מהמועקות שלהם?

מה בין התכווצות להרפייה?

גם השיר משיר להבנתי לגבי האיזון הדרוש בין התכווצות להרפייה, בין הפנמה (ללמוד/לשמוע) להחצנה (לצעוק/לצחוק), בין זרימה (לחיות) לבין עצירה (לטעות). חיי האיזון המעוגנת בהם סליחה לעצמי ולסובביי, מאפשרים לנו לקחת ללב בדיוק במידה הנכונה כפי הדרוש לנו לאהוב. הציווי "תן" המופיע בכל שורת פזמון הוא ציווי פנימי, של אדם לעצמו. האדם צריך למצוא את הדרך להתיר לעצמו לקחת פנימה, ולהוציא החוצה- לאפשר ללב להתכווץ ולהרפות בקצב הטבעי.

לפתע עולה בי תהייה האם השיר מחזיק בתוכו אמירות בודהיסטיות באשר לדרך לשחרור מסבל? לא להיאחז ברגשות השליליים, לתת להם להיות מתוך תשומת-לב (לך עם זה לאט) ולחלוף, כך שהם לא נצברים בנו באופן שמאפשר לנו לשאת את את עצמנו בטבעיות (ואז תוכל פשוט לרוץ מהתחלה).

גורמי חוסן - נבאים לפרוגנוזה רפואית טובה יותר

בעולם של פסיכולוגיה רפואית מרבים לדבר על גורמי חוסן ועל משאבי התמודדות כנבאים לפרוגנוזה רפואית מוצלחת יותר. שיר קצר זה מהווה לדעתי שער להבנה עמוקה אודות האפשרויות האנושיות להתמודדות עם סבל- דימויים, רעיונות, אהבה, חברות, שמחה, כתיבה, מנגנוני הגנה (לשכוח), גמישות וחמלה (לסלוח) וכמובן- האפשרות למצוא משמעות בתרבות ובאומנות, כפי שעושה אני בעת קריאת השיר, וחולקת איתכם.


ספרות

Sher., L. (2005). Type D personality: the heart, stress, and cortisol. Q J Med 2005; 98:323–329

על המטפלת - עדי כהן

עדי כהן, פסיכולוגית רפואית, בעלת הכשרה בתרפיה מוכוונת-התמקדות, ולאחר סיום התוכנית התלת שנתית לפסיכותרפיה אינטגרטיבית מזרח-מערב. עובדת לפי מודל של טיפול אינטגרטיבי תוך תשומת לב למרחב בין המילים לגוף בטיפול נפשי. מטפלת במרפאה הפסיכולוגית ובקליניקה פרטית בתל-אביב. עורכת מדעית בבטיפולנט.

אנשי מקצוע בתחום

התמודדות עם מחלות פיזיות

עוד מאמרים שיעניינו אותך