חיפוש

כשאתם צועקים על ילדכם, מה זה בדיוק אומר עליכם?

כשאתם צועקים על ילדכם, מה זה בדיוק אומר עליכם?

פורסם על ידי צוות בטיפולנט

כולנו יודעים שאחד מתפקידי ההורות היא לשמש מודל לילדינו. רק למה אף אחד לא טרח לומר לנו עד כמה זה קשה ???

את המאמר הנוכחי אני כותבת בעקבות הכרות עם יעל, אמא למיה, מתבגרת בת 14 ולאחיה הצעיר עמית, בן ה- 9. יעל הגיע אליי עם יבלות במיתרי הקול שלטענת קלינאי התקשורת אליו היא פנתה, נגרמו עקב שימוש יתר ושימוש לא נכון בקול. במקרה של יעל, בגלל צעקות תכופות. רק אז נפל ליעל האסימון, או כפי שהיא אמרה לי: "פתאום הבנתי שמהרגע שמיה חוזרת מביה"ס - אני פותחת את הגרון ומגבירה את הווליום ולא מדברת יותר. התקשורת בבית, בעיקר בין שתינו, מתנהלת בצעקות".

הסיטואציה בה נמצאת יעל מאוד נפוצה. הילדה שלה מתנהלת מולה בדיוק כמו שהיא עצמה מתנהלת איתה. לא בערך, לא ליד... ממש בדיוק!!!

(שמות ונתונים המאפשרים זיהוי - שונו)

אז איך זה עובד?

כאשר אתם צועקים ילדכם אינו שומע את המסר. באופן אוטומאטי מורם מסך שמערפל את דבריכם ונולד הצורך של הילד להגן על עצמו. הוא עובר למצב הישרדותי. אני מותקף = עלי להגן על עצמי. ומפני מי? מפני הדמות שאמורה לספק לו הגנה, ביטחון ותחושת ערך. מפניכם! מייד אח"כ, על מנת להחזיר לעצמו את תחושת הערך שנפגעה עקב ההשפלה, הילד צועק חזרה או מגיב בהתנהגות שלילית אחרת: אלימות, חבלה, התעלמות או סתם פגיעה ונזק במקום שהכי חשוב לכם כהורים.
תבינו, ילד לא יכול לשמוע אתכם כשאתם צועקים ובו בזמן גם להגן על עצמו מפני התקפה. אלו שני דברים סותרים שאינם הולכים יחד! נסו להיזכר איך פעלתם אתם כשמישהו השפיל אתכם, צעק עליכם או תקף אתכם? הייתם עסוקים בהגנה על עצמכם או הקשבתם לתוכן דבריו?

מה קורה בזמן אמת?

יעל צועקת כדי לזכות בהקשבה מצד ביתה מיה. מיה צועקת חזרה כדי לגרום לאמה להפסיק לצעוק עליה. יעל צועקת חזרה כי מיה מעיזה לצעוק עליה .......
יעל מרגישה תסכול וחוסר אונים כיוון שהצעקות שלה לא עוזרות.
מיה מרגישה עלבון וזלזול כיוון שיעל צועקת עליה בלי הפסקה.
כיוון שהרגשות השליליים הללו של תסכול, עלבון, זלזול וכו' לא ממהרים לעזוב, התקשורת ממשיכה כך גם לאחר מכן.
אלוהים אדירים...איזה מעגל שלילי של התנהלות בתוך משפחה אוהבת !

אם כבר לצעוק, לפחות דעו לשם מה ובשם מה:

1. ישנם אנשים שנוטים לחשוב שככל שהם ירימו יותר גבוה את קולם, כך מדד הסמכות שלהם יעלה בעיני ילדיהם (וגם בעיני אחרים בכלל). האמת היא, שההיפך המוחלט הוא הנכון. ככל שתצעקו יותר - כך ירד ערככם וסמכותכם בעיני ילדכם וכך ילדכם יקשיב לכם פחות ופחות ויתנתק מכם (רגשית ופיזית).
2. צעקות יכולות לעזור מקומית כי הן יוצרות לעיתים פחד אצל ילדינו. יחד עם זאת, כמעט תמיד, מייד לאחר מכן, תגיע "נקמה". נקמה כזאת יכולה להיות ע"י מעשה כלשהו בפועל, הימנעות, ניתוק ו/או פגיעה ביחסים.
3. יש סיכוי מאוד גבוה שהילד לא שומע את תוכן הדברים שאתם מנסים לומר לו. הוא שומע (בהנחה שאינו חרש) אך הוא אינו קשוב לכם. צעקה גם לא עוזרת, אחרת איך אפשר להסביר שצועקים כל כך הרבה?
4. הנזק שבדימוי העצמי ובתחושת הערך העצמי של הילד נפגע כאשר צועקים עליו. כך קורה גם כשיש ביטוי תוקפני אחר כמו: אלימות (בכל עוצמה שהיא), השפלה או זלזול בילד, בצרכיו ו/או בהתנהלותו.
5. הילד שלכם לומד שצעקות עובדות ושכך משיגים מה שרוצים. זהו המודל לתקשורת שהוא ייקח מהבית שלכם. זה מה שאתם מבקשים שיהיה?

אז מה נדרש כדי לשנות את המצב ומה עושים? איך יוצאים ממעגל הצעקות?

לפני הכל, נדרש מבוגר אחראי אחד (לפחות). כזה שיהיה גם נחוש, עקבי ועם אורח רוח. מבוגר שרוצה להוות מודל אחר לתקשורת בבית.
ואז, ישנם הרבה דברים שאפשר וכדאי לעשות. הנה חלקם -
1. בהנחה שאחת ממטרות ההורות שלכם היא חינוך, המסר הראשון שיש להעביר לילדכם הוא: אני הפסקתי לצעוק עליך. אני מבקשת שתנהג כמוני ותפסיק לצעוק עליי. (המסר צריך לעבור במעשים בפועל ולא במילים).
2. הורים מבקשים מילדיהם המון דברים וכשאלו לא נעשים, אז באות צעקות. דברו פחות ועשו יותר. כוונתי לכך שבמקום לצעוק המון פעמים על הילד למשל, לסדר את הבגדים בכביסה, מה שלא יהיה בכביסה - אל תכבסו.
3. אפשרו לילד שלכם להרגיש שהוא שווה ערך. תנו לו תפקיד ותאמרו לו שאתם זקוקים לעזרתו והסיכוי שתיענו בחיוב הוא די גבוה.
4. במידת האפשר, אפשרו לילדכם לבחור מתוך כמה אפשרויות. גם אתם תעדיפו לבחור מבין כמה אופציות ושלא מישהו יחליט עבורכם.

לסיום -

מצבים של צעקות יכולים להתרחש מדיי פעם. שלא תטעו - משפחה יכולה לצעוק, לריב ולכעוס... זה בסדר. כמו תמיד מדובר בווליום, במינונים וביחסים בכלל בין בני הבית. האם לרוב היחסים הם של מאבקים, קרבות, פגיעות תוך חוסר בכבוד אחד כלפי השני או לרוב היחסים בסדר ויש בבית תחושה מכבדת, נעימה ושקטה?
כשתתחילו לדבר במקום לצעוק, לא תשיגו תוצאות מיידיות. תחילה ילדכם לא יאמין ששניתם את התנהגותכם ושזה משהו שיהיה קבוע. לכן, הוא יבדוק אתכם. תצטרכו לרכוש מחדש את אמונו דרך התנהלות בנחישות ועקביות בדרך חדשה.
אז בפעם הבאה שתגידו לילדכם: "תקשיב לי כעת... אני מדברת אלייך..." שימו לב אם אמרתם זאת בצעקה או בשקט. יש לכם סיכוי הרבה יותר גבוה לזכות בהקשבה אמיתית ובשיתוף פעולה לאורך זמן, כשתדברו בשקט.

בהצלחה !

אימון והדרכת הורים, יחסים במשפחה וזוגיות veredcarmely@gmail.com | 054-2204046

אנשי מקצוע בתחום

הדרכת הורים

עוד מאמרים שיעניינו אותך