תפריט נגישות
חיפוש

הילד נושך אחרים? יש מה לעשות

הילד נושך אחרים? יש מה לעשות

פורסם על ידי צוות בטיפולנט

שוב אתם מגיעים לקחת את המלאך הביתי מהגן ומגלים שלמרות ההסברים, האיומים והתחנונים- הוא שוב נשך את אחד הילדים. לגננת, אתם מרגישים, אין הרבה מה לעשות: הרי רק אתמול, ממש מתחת לאף שלכם, הוא נשך את אחותו מסיבה שכנראה כבר לא תיוודע לכם. אביה עוזני, מדריכה ומאמנת מערכות חינוך, מסבירה על תופעת הנשיכות בגיל הרך, ומציעה טיפים להתמודדות.

"נשיכה אחת שווה אלף מילים": גורמים לנשכנות

תופעת הנשיכות היא תופעה שכיחה בגילאי שנה וחצי עד שלוש, כאשר חלק מהפעוטות נושכים יותר מאחרים, בנים נושכים יותר מבנות וכאילו לא די בכך- מדובר בתופעה מדבקת שעלולה להדביק גני ילדים ב"מכת נשיכות". מדוע ילדים נושכים? כדי לענות על שאלה זו אנו צריכים לקחת בחשבון את השלב ההתפתחותי בו נמצא הילד ואת האופן בו מגיבה הסביבה לנשיכות.
נשיכות הן חלק מתופעה נרחבת יותר של תוקפנות בגיל הרך: תוקפנות של הילד נגד אחרים, באמצעות צביטות, משיכות שיער, דחיפות וכד', ותוקפנות של הילד כלפי עצמו- באמצעות השלכת הגוף לרצפה והטחת הראש ברצפה. ישנם הסברים רבים לתוקפנות בגיל הרך, ואני מבקשת להציג שתיים מהן לצורך הדון בנשיכות: התפתחות תחושת האינדיווידואציה והופעת הרצון הילדי.

"אני, שלי, לבד"- התפתחות האינדיוודואציה: בסביבות גיל שנתיים הילד מתחיל לחוות עצמו כאינדיווידואל נפרד מהאחרים. תחושה זו עדיין שברירית ומאיימת, ולכן בכל פעם שאדם אחר אינו מסכים עם הילד (ילד שחוטף לו צעצוע, סירוב של הורה לקנות ממתק)- הילד חווה תסכול וחרדה אשר פעמים רבות מתורגמים לנשיכות, אשר מחזקות את תחושת הנבדלות והנפרדות. כלומר- אני נושך משמע אני קיים...

"תקני לי, אני רוצה!!!"- התפתחות הרצון הילדי: בגיל הרך הילד רוכש שליטה רבה יותר במיומנויות פיסיות ורגשיות ומתחיל לתפוס עצמו כבעל כוח והשפעה על סביבתו. למרבה הצער, חוויה זו אינה מתבטאת רק בעצמאותו הגדולה יותר בתחומים כאכילה, התלבשות והתנהגות המכוונת להשגת מטרות, אלא גם בעלייה בתוקפנות המכוונת למימוש הרצון האישי. הילד הגדל נתקל ביותר ויותר אתגרים וציפייה סביבתית לדחיית סיפוקים (להקשיב יפה, לחכות בתור), ובהתאם גדלים גם הקונפליקטים בין רצון הילד לרצון הסביבה, ואיתם התסכול והתוקפנות. מאחר והמוסר והאמפתיה של הילד עדיין אינם מפותחים במיוחד בגילאים אלו, העובדה שנשיכתם מותירה סימן מובילה לאו דווקא לתחושת אשמה, אלא לחוויה של כוח.

מלבד לשלב ההתפתחותי הספיציפי לגיל הרך, ישנם ילדים שמאפייניהם הפיסיים, התחושתיים, הרגשיים והקוגניטיביים הופכים אותם למועדים יותר לנשכנות. מאפיינים אלו כוללים חוסר בשלות של תחושת המרחב האישי, בעיה בויסות החושי המביאה להפעלת מגע חזק מדי, מזג סוער שמקשה על ויסות רגשות בכלל וכעס בפרט, לקות שפה הגורמת לתסכול מחוסר היכולת להשתמש בפה כדי לתקשר באופן שהולם את ההבנה הקוגניטיבית. כמו כן, ילדים אשר חוו טראומה עשויים לקרא לעזרה באמצעות הנשיכות וילדים אשר אינם זוכים לדי תשומת לב חיובית עלולים לגלות שנשכנות מושכת אליהם תשומת לב ממבוגרים בסביבתם. האמצעי היעיל ביותר להבחנה בין נשיכות המופיעות כחלק מתהליך התפתחות נורמטיבי לבין נשיכות המעידות על קשיים ממשיים, הוא התבוננות בהתנהגותו של הילד באופן מקיף יותר. אם הנשיכה היא הקושי היחידי שהילד מפגין- סביר מאוד כי מדובר בנשכנות על רקע תהליך התפתחותי נורמטיבי. לעומת זאת, אם הילד נושך ובמקביל מפגין בעיות נוספות כבכיינות, קשיים רגשיים, תוקפנות, היעדר משמעת, רגישות חושית ו/או דפוסי שינה ואכילה בלתי סדירים ועוד, אשר אינם מגיבים להתערבויות חינוכיות שגרתיות- קיים סיכוי סביר שמדובר בקושי מקיף יותר.

אנשי מקצוע נוספים

ילד נושך- מה עושים?

נשכנות, כמו שיודעים הורים וגננות, היא התנהגות קשה לטיפול. במרבית המקרים היחס לנשיכות הוא אותו היחס הניתן לבעיות משמעת אחרות, והתגובה כוללת ענישה, הסברה, מתן פיצוי לילד הננשך, השגחה צמודה ועוד. תגובות אלו מתגלות פעמים רבות כבלתי יעילות מאחר ונשכנות בדרך כלל אינה בעיית משמעת אלא תוקפנות בעלת שורשים התפתחותיים. בהתאם, כדי להפסיק את הנשיכות יש להגיב ביעילות באופן מיידי, ובאופן כולל- לסייע לילד בהתמודדותו עם המטלות ההתפתחותיות מולן הוא ניצב.

תגובה מיידית:

הדבר החשוב ביותר שעלינו לזכור הוא שכאשר אנו מאבדים עשתונות, כועסים, או חסרי אונים מול התנהגותו של הילד, דמותנו מתערערת בעיניו. ערעור זה מביא לחרדה שבתורה מביאה לתוקפנות, ולכן חשוב להגיב באופן שקול ושליו, גם אם תקיף. לכן, כאשר הילד נושך יש להפסיק אותו באופן מיידי, תוך אמירה קצרה וברורה: אנחנו לא נושכים. הילד אינו מבין הסברים מוסריים והטפות מוסר, אך מבין גם מבין שהוא זוכה לתשומת לב ולכן אין להאריך בדברים. לאחר מכן, יש לפנות לטיפול בילד הננשך ולחזור לשגרה. אין טעם להעניש את הילד אלא להרחיק אותו לזמן קצר מהילד הננשך בלבד.

תגובה מקיפה:

מאחר והתפתחות האינדיווידואציה והרצון האישי המתבטאים בנשכנות הם תהליכים חיוניים להתפתחותו הנפשית של הילד, חשוב שלא "לשפוך את התינוק עם המים" בעת ההתמודדות עם הנשיכות. חשוב לאפשר לילד לחוות תסכול, קונפליקטים והתנגדויות, אשר ניהול נכון שלהם יבסס את יכולות השליטה העצמית שלו ללא רגשות אשמה וכעס וללא הצמדות לדפוסים תוקפניים. זאת, ניתן לעשות באמצעות הקפדה על מספר אמצעים:

1. סייעו לילד לזהות את עצמאותו ונפרדותו: חזקו התנהגויות המעידות על רצון אישי ועצמאות (אכילה עצמאית, החלטה במה לשחק), הסבו את תשומת ליבו של הילד לנפרדותו ("איזה יופי, אתה מצייר בכחול ועידו בירוק") והכירו ברצונו גם כאשר הוא אינו ניתן למימוש ("אתה כועס כי אתה רוצה לשחק עוד אבל עכשיו צריך לישון").

2. למדו את ילדכם לקשר בין רגשות, פעולות ותגובות: נשיכה מופיעה בתגובה לתסכול וכעס ולכן חשוב לסייע לילד לרכוש מיומנויות של שליטה עצמית וויסות רגשי. סייעו לילד לזהות את רגשותיו ("אתה עצוב כי אתה מתגעגע לסבתא?") ולקשר בינם לבין התנהגותו ("אני מבינה שאתה כועס שהוא חטף לך, אבל אנחנו לא מרביצים"). עם הזמן, ניתן גם לסייע לילד ברכישת טכניקות לשליטה בכעס כמו ריצה, הסחת דעת ובקשת מוצץ או חיבוק.

3. צמצמו תסכולים מיותרים: כולנו, מבוגרים כילדים, נוטים להיות עצבניים ותוקפניים יותר כאשר אנחנו רעבים, עייפים ואפילו משועממים. לכן, נסו לבנות עבור ילדכם סביבה נוחה המתאימה לצרכיו של הילד, במידת האפשר. גם עומס יתר של שינויים ואתגרים עשוי להביא לתוקפנות ולכן נסו לווסת את התמודדיותיו של הילד: אל תתחילו בגמילה ממוצץ או חיתול בדיוק כשנולד אח חדש, אל תוציאו את מיטת התינוק מהחדר עד שהילד התרגל למיטה החדשה וכן הלאה.

4. פנו לעזרה מקצועית במידת הצורך: אם נראה שנשכנותו של הילד נובעת מקשיים בויסות החושי, חרדה, מזג סוער וכן הלאה- פנו לאיש מקצוע כדי לקבל הדרכה המתאימה לצרכיו הספיציפיים. הנשיכות עשויות, במקרה זה, לאותת על צורך בעזרה שתמנע קשיים נוספים בעתיד.

מאמרים נוספים בתחום טיפול בילדים

על המטפלת - עוזני אביה

עוזני אביה היא מדריכה פדגוגית ומאמנת אישית במערכות חינוכיות וגני ילדים. מובילה גני ילדים להתמקצעות פדגוגית, ליצירת "סדר ומענה" בארגון ולמימוש אישי וארגוני, תוך מתן מענה לצרכים מורכבים ומשתנים. כמו כן מאמנת אישית בדגש על אמהות חד- הוריות.

בעבר- הוראה, הדרכה וניהול במערכת החינוך הציבורי במשך כ-30 שנה, במוסדות החינוך ובמכללת לוינסקי, תואר ראשון בחינוך מיוחד, תואר שני בניהול חינוכי. תעודות והכשרה להדרכה, ניהול ואימון. מתמחה בבעיות התנהגות אצל ילדים ונוער.

אביה עוזני www.eduguide.co.il 050-8110000

אנשי מקצוע בתחום

טיפול בילדים

עוד מאמרים שיעניינו אותך