חיפוש

Terrible Two - גיל שנתיים הנורא

בסביבות גיל שנתיים רוכש הפעוט מספיק מיומנויות מוטוריות וקוגניטיביות כדי להביע את רצונותיו ולעמוד על שלו. יכולת זו לכשעצמה משמחת ומצביעה על התפתחות תקינה, אך לצערם של הורים רבים, היא מתבטאת בעיקר ב"לא רוצה!", "אני לבד!","רוצה ע-כ-ש-י-ו !!!".

הכינוי "גיל שנתיים הנורא" הוא אמנם כינוי שנוי במחלוקת, אבל הוא מבטא את התחושה של הורים רבים לנוכח השינויים שעוברים על ילדיהם לקראת סוף השנה השנייה או תחילת השנה השלישית לחייהם. בגיל זה ילדים רבים הופכים דעתנים ומרדנים, מבטאים את העדפותיהם ורצונותיהם בכול הזדמנות, ואף מתעקשים עליהן. אין יודעים כיצד מתחילה או מתי תקופה זו תחלוף, אך נראה כי בסביבות גיל שנתיים בודק הילד את גבולות המותר והאסור, את טווח יכולותיו המתפתחות, ואת יכולת הספיגה והסבלנות של הסובבים אותו. חשוב להבין שהתקופה התובענית שסביב גיל שנתיים היא שלב התפתחותי נורמאלי, שהינו חיוני לתהליך יצירת הזהות האישית של הפעוט.

מה עשינו רע?! או לחלופין: למה הגיל הזה כל כך קשה?

בשנה השנייה לחייו מתפתח הילד הקצב מהיר ביותר: יכולת הניידות שלו מתפתחת ומאפשרת לו חקירה פעילה של סביבתו. הוא מפתח את כשריו הרגשיים והחברתיים, ופעולות הגומלין שלו עם אחרים הופכות בשלות ומורכבות יותר. מבחינת ההתפתחות הקוגניטיבית מופיע השימוש בשפה, והחשיבה הייצוגית מתחילה להתפתח. גם היחסים בין ההורים לילד מושפעים מהתקדמויות אלו: עד לא מזמן היה הפעוט תלוי באחרים לסיפוק כל צרכיו, הוא לא ידע לזהות את דמות עצמו במראה, ולא הבחין בעצמו כדמות נפרדת. לקראת גיל שנתיים עובר הילד ממצב של תלות מוחלטת בהורים להסתמכות רבה יותר על עצמו, ועולה המוטיבציה שלו להוציא לפועל את רצונותיו. הפסיכואנליטיקאית מרגרט מאהלר כינתה שלב זה "תהליך הפרדות וייחודיות" (ספרציה ואינדיווידואציה), בהתייחסה להפרדות הפסיכולוגית של הילד מן הדמות המטפלת, ומודעותו הגדלה להיותו אדם יחיד ומיוחד; אריק אריקסון דיבר על הצורך ברכישת עצמאות או "אוטונומיה" בשלב ההתפתחותי שבין גיל שנה לשלוש.

איך עוברים בשלום את גיל שנתיים הנורא

כאשר מבינים את משמעות השינוי בהתנהגותו, ניתן להתחבר לקסם הטמון עבור הילד במשפטים כמו "לא רוצה" או "אני לבד". תחושת העצמי של הילד מתבססת כשהוא לומד איך לווסת את עצמו אך גם לסמוך על עצמו, ולהפוך לאדם עצמאי ונפרד, בעל מחשבות, רגשות ורצונות משלו. כדי לקדם התפתחויות אלו הילד זקוק לתמיכה ועידוד, אך גם להצבת גבולות ואכיפת מרות. בתקופה זו נדרשים ההורים להיות קשובים מאוד לצרכים המשתנים של הילד, והדיאלוג שהם מקיימים איתו סביב צרכים אלו משמעותי ביותר. גבולות נאותים יסייעו לילד ללמוד לשלוט בעצמו ולהפנים את הכללים והנורמות של החברה בה הוא חי. גם אם לעיתים נראה שהילד עושה את כל מה שאפשר כדי לבדוק את הגבולות הללו, למעשה הם נותנים לו תחושה של ביטחון והגנה, של גבולות שבתוכם יכולה התפתחותו להתרחש. לשם כך דרושה עקביות מצד ההורים, אך גם גמישות: כדאי להורים לבחור על מה חשוב להתעקש, ואיפה אפשר לוותר ולתת לילד להתנסות בעצמו. דרך טובה להתמודד עם סרבנות היא לתת לילד אפשרויות בחירה, וכך להעביר לו תחושה של כוח ושליטה על חייו. ילד שחש חזק ועצמאי יהיה גאה ובטוח יותר בעצמו, והמרדנות תהיה פחות ופחות נחוצה לו. כך, למשל, אם נקעתם למאבק כוחות סביב סירוב לאכול ירקות ניתן לתת לילד לבחור האם הוא רוצה סלט או ירקות חתוכים בכך להגדיל את תחושת הבחירה והעצמאות.

תופעת לוואי: התקפי זעם

התקפי זעם (temper tantrum) הם תופעה שכיחה בסביבות גיל שנתיים. בהתקף כזה הזעם והכעס משתלטים על הילד והוא יכול להתנהג בחוסר שליטה, לבכות בכי היסטרי ואף להטיל עצמו על הרצפה. זוהי סערה פנימית עצומה עבור הילד, ורצוי לעזור לו לעבור אותה ע"י תמיכה, הרגעה ואפילו חיבוק. למרות מרדנותו הילד זקוק לתחושה ששומרים עליו ברגעים אלה ושהוא לא לבד. יחד עם זאת לא כדאי "להיכנע" להתקפי זעם שכאלה ולמלא את מבוקשו רק כדי שיירגע. למשל, כאשר הילד מטיל עצמו על רצפת הסופר בגלל סירוב לקנות ממתק, לא כדאי להיכנע לדרישתו כדי לא לחזק את ההתנהגות. במקום זאת, ניתן לומר לו "אני מבין שאתה מאוד כועס ומאוכזב אבל כבר קיבלת ממתק היום".

ישנה שונות עצומה בין ילדים, וכמובן שלא כולם עוברים את גיל שנתיים במרדנות גדולה.
כשם שלא כדאי להיבהל ממרדנות הילד או "לקחת אותה באופן אישי", כך גם אין סיבה להילחץ אם הילד עובר תקופה זו בשקט יחסי. ילד יכול להיות סקרן, שמח ובטוח בעצמו, ולהתפתח התפתחות תקינה בהחלט, גם אם גיל שנתיים עבור הסובבים אותו הוא כלל לא נורא...


ביבליוגרפיה

א. סרוף, ר.קופר, ג.דהארט (1998) התפתחות הילד טבעה ומהלכה, האוניברסיטה הפתוחה.

אליצור, א. טיאנו, ש. מוניץ, ח. נוימן, מ. (1995), פרקים נבחרים בפסיכיאטריה. הוצאת פפירוס.

תחומי מומחיות:
הדרכת הורים